רע"א 2980/08 מירבו תעשיות כימיות בע"מ נ. אטורה תעשיות בע"מ

לפניי בקשה מטעם המשיבות לחיוב המבקשות בהוצאות.

1.

ההליך שבכותרת, שהוגש ביום 1.4.2008, הופנה נגד פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' שטרנברג-אליעז) בדבר אישור פסק בוררות חוץ שניתן בין הצדדים בשוויץ. פסק הבוררות עסק בהסכם להקמת מיזם משותף בקשר למפעל בנצרת לייצור חוטי ספנדקס אלסטיים. בית המשפט המחוזי פסק כי אין מקום לדחות את הבקשה לאישור פסק הבוררות מהטעם שהוא נוגד את תקנת הציבור, כנטען על ידי המבקשות. בית המשפט נתן אישור מותנה לפסק הבוררות (שייכנס לתוקף ביום 13.5.2008) על מנת לאפשר למבקשות לפנות אל הבוררים בשוויץ בסוגיית הצטרפותה של סימסט לאחזקות במיזם המשותף.

2.

בהחלטת כב' השופט י' דנציגר (מיום 21.5.2008) התבקשו המשיבות להגיש תשובה לבקשה לרשות ערעור. תשובה כאמור הוגשה ביום 25.6.2008. בהמשך התבקשו הצדדים, בהחלטה של כב' השופט י' דנציגר מיום 2.7.2008, לפנות לבוררים בשוויץ במשותף ולבקש תשובתם בכתב לשאלה האם היו מודעים להעברת המניות לסימסט במועד בו נתנו את פסק הבוררות. בהמשך הודיעו הצדדים כי נעשתה פנייה אל הבוררים בשוויץ ביום 10.7.2008 וכי יעדכנו בדבר עמדת הבוררים, לכשתתקבל. ביום 22.9.2008 הגישו המבקשות בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, עד למתן פסק דין סופי בבקשה. בית המשפט נתן צו עיכוב ביצוע ארעי וביקש את תגובת המשיבות. זו הוגשה ביום 22.10.2008 והמבקשות מצידן הגישו תגובה לתגובה, ביום 5.11.2008.

3.

ביום 17.6.2009 הגישו המבקשות בקשה להתיר להן לחזור מן הבקשה לרשות ערעור. בבקשה הוסבר כי התנגדות המבקשות לאכיפת פסק הבוררות נבעה בעיקר מתהליך כניסת חברת סימסט כבעלת מניות במשיבה 1 ובעניין זה נקטו המבקשות הליכי בוררות בשוויץ. נטען כי לאחרונה ביקשו המבקשות לחזור בהן מהליך הבוררות בשוויץ בנושא סימסט מתוך הבנה שיוכלו להעלות את נושא סימסט בשלב מאוחר יותר, בעת הדיונים על השלב השני של ההסכם. המבקשות פנו אל המשיבות כדי לבצע בתאום את העברת המניות למשיבות ואת העברת התמורה לנושה המבקשות במנגנון שפורט בפסק הבוררות. נטען כי המשיבות מצידן הציגו דרישות שונות כתנאי לביצוע פסק הבוררות. מחיקת הבקשה לרשות ערעור נובעת, על פי הנטען, מרצונן של המבקשות לבצע את פסק הבוררות. המבקשות ביקשו לפטור אותן מתשלום הוצאות ושכר טרחה נוכח התנהגותן המפתיעה של המשיבות, המסרבות לבצע את פסק הבוררות, ולאור הנסיבות המיוחדות. ביום 21.6.2009 הוריתי על מחיקת הבקשה לרשות ערעור.

4.

המשיבות, מצידן, הגישו ביום 22.6.2009 בקשה לעיכוב שחרור הערבון ולפסיקת הוצאות מתוך הערבון. המשיבות ציינו כי אינן מתנגדות לסילוק הבקשה לרשות ערעור, אך הדבר חייב להיות כרוך בתשלום ההוצאות אשר נגרמו להן. לטענת המשיבות, במסגרת התשובה לבקשה לרשות ערעור נדרשו המשיבות להוצאות רבות ומאמץ ניכר, דבר המוצא ביטויו בתשובה המפורטת והמנומקת אותה הגישו, אשר החזיקה 11 עמודים של עובדות, טיעונים משפטיים ואסמכתאות. בהמשך הם נדרשו להוצאות נוספות במסגרת הפנייה המשותפת לבוררים בשוויץ בעניין סימסט. לבסוף, נדרשו המשיבות, לטענתן, להוציא הוצאות רבות נוספות ומאמץ ניכר במסגרת התגובה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, תגובה שהחזיקה 9 עמודים של עובדות, טיעונים משפטים ואסמכתאות. לטענת המשיבות, הבקשה למחיקת ההליך לא העלתה טעם אמיתי או שינוי נסיבות אשר הוביל להגשת הבקשה.

5.

בתגובה לכך טענו המבקשות כי בקשת רשות הערעור התייחסה בראש ובראשונה לכניסתה של חברת סימסט למשיבה 1. לטענת המבקשות הדבר היה בחוסר תום לב ותוך הפרת ההסכם. המבקשות ציינו כי בחודשים האחרונים התעורר אצלן חשש שהמשיבות אינן מתכוונות לבצע את התחייבויותיהן על פי פסק הבוררות ולשלם את הסכום של 7.5 מיליון דולר, דבר שחייב שינוי אצל המבקשות. בנסיבות אלה ביקשו המבקשות למחוק את הבקשה ובמקביל פנו לביצוע העברת המניות כנגד התשלום האמור. נטען כי המשיבות עד היום לא ביצעו את התשלום ונמנעו מהשלמת העסקה.

6.

לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את המבקשות בהוצאות המשיבות. כידוע, בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. אמנם, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. כך, למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבג"ץ לאחר שזכה בסעד המבוקש על ידו, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם),12.7.1990)). אך כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. ככלל, במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צידקת הגשת ההליך, ראוי כי בעל הדין שגרם להוצאות הוא שישא בהן (ראו ע"א 5825/03 סירט נ' כהן (לא פורסם, 21.12.2003)). מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי (לא פורסם, 8.11.2006)).

7.

הסעד שהתבקש בהליך שבכותרת היה ביטולו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר אישר את פסק הבוררות. אין מחלוקת כי סעד זה לא ניתן למבקשות. למעשה, מדברי המבקשות עולה כי שינו עמדתן וכיום אינן מעוניינות בסעד זה, כי אם בקיום ההסכם. במצב דברים זה על המבקשות הנטל להראות כי הגשת ההליך והחזרה ממנו היו מוצדקים. המבקשות לא עמדו בנטל זה. ככל ששינוי העמדה של המבקשות מבוסס על הבנת המבקשות כי יוכלו להעלות את נושא סימסט בשלב מאוחר יותר, לא ברור מה חידוש התחדש כעת משבאו לכלל הבנה זו. אם ניתן היה להעלות את נושא סימסט בשלב השני של ההסכם, לא הובהר מדוע מלכתחילה נקטו המבקשות בהליכים לתקיפת פסק הבוררות. ככל ששינוי העמדה של המבקשות נעוץ בסברה שהמשיבות אינן מוכנות כיום לקיים את פסק הבוררות, הרי שגם אם יש ממש בסברה זו - ואיני מביעה כל עמדה בעניין - הדבר עדיין אינו יכול ללמד על צדקת ההליך או להסביר את השינוי בעמדת המבקשות ביחס לקיום ההליך. על כן ככל שהמשיבות מסרבות לקיים את פסק הבוררות, דבר שכלל לא הוכח לפניי, אין לדבר השלכה ישירה על החיוב בהוצאות. עניין זה צריך להתברר במסגרת הליכי אכיפה של הפסק, ככל שיינקטו.

8.

נמצא, כי גם אם מחיקת ההליך נובעת משינוי נסיבות, שינוי זה כשלעצמו אינו מצדיק שלא לפסוק הוצאות, שכן אין בו כדי ללמד על צדקת ההליך מלכתחילה. בהקשר זה יש לזכור כי טענות המבקשות בבקשה לרשות ערעור לא באו לכלל בירור ודיון בבית משפט זה. משכך, אין כל יסוד לקבוע כי הייתה להן אחיזה וכי היו מוצדקות. בנסיבות האלה, כאשר ההליך נמחק באורח חד צדדי ללא בירור לגופו, גם בהנחה שהמחיקה נובעת משינוי בנסיבות, על המבקשות לשאת בחסרון הכיס שנגרם למשיבות עקב פתיחת ההליך המשפטי, תוך גרירתן להוצאות. יש לזכור עוד כי המבקשות עמדו על קיום ההליך זמן מ מוש ך. התנהלותן העמידה את המשיבות על הצורך להגיש תגובה לבקשה לרשות ערעור ותגובה לבקשה לעיכוב ביצוע. יחד עם זאת, בקביעת שיעור ההוצאות יש להביא בחשבון גם את העובדה שההליך הסתיים ללא הכרעה שיפוטית וללא דיון בעל-פה, על ההוצאות הכרוכות בכך. בשים לב לכלל נסיבות העניין, לשלב בו נמחק ההליך וכן לגובה ההוצאות אשר מקובל לפסוק בסוג זה של הליכים, סכום ההוצאות יעמוד 10,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.