ע"א 5537/11 ד"ר שגב ושות' עורכי דין נ. אנדל משאבים ופיתוח בע"מ

הערעור שבכותרת נמחק לבקשת המערערת ונותרה על הפרק בקשת המשיבות 1-2 לחיוב המערערת בהוצאותיהן.

1.

הערעור שבכותרת נסב על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 30.6.2011 בה אושר הסדר נושים בעניינן של המשיבות 1-2, ובגדרה נדחתה התנגדותה של המערערת להסדר.

המערערת והמשיבות 1-2 הגישו סיכומיהן בהתאם לצו הסיכומים, ולאחר הגשת סיכומי המשיבות 1-2 הגישה המערערת בקשה למחיקת הערעור, וציינה כי מסיכומי המשיבות 1-2 אשר הוגשו ביום 9.9.2012 למדה כי ביום 8.11.2011 הושלם ביצוע ההסדר והנאמן העביר 80% מתמורת ההסדר לידי הנושים. המערערת הוסיפה כי בכך נוצר "מעשה עשוי" ועל כן ביקשה לחזור בה מהערעור - ולבקשתה הערעור אכן נמחק - והיא הוסיפה וביקשה שלא לחייבה בהוצאות, בהדגישה כי מדובר בערעור ראוי שהעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית וכי לו היה נשמע "ייתכן והערעור היה מתקבל".

המשיבות 1-2 עומדות על הוצאותיהן בהדגישן כי ההסדר בוצע כעשרה חודשים לפני שהגישו סיכומיהן וכי הדבר היה ידוע למערערת ואף פורסם באתרי האינטרנט של הרשות לניירות ערך ושל הבורסה לניירות ערך, אך היא לא טרחה למשוך את הערעור, וכי ממילא לערעור לא היה כל בסיס מלכתחילה.

בתשובה שהגישה טוענת המערערת כי פעלה בתום לב למיצוי זכויותיה, כי אין יסוד לטענה לפיה ידעה אישית אודות ביצוע ההסדר וכי בפרסום באתרי האינטרנט אין די בהקשר זה. כן טוענת המערערת כי טענות המשיבות 1-2 ל"מעשה עשוי" אינה נקיה מספקות וכי לו היתה יודעת שתחויב בהוצאות היתה פועלת לאתר ראיות על מנת להוכיח שאין הדבר כך או טוענת כי יש מקום לברר את הערעור חרף העובדה שלא יהיה בכך כדי להשפיע במישרין על הסדר הנושים. עוד מוסיפה המערערת כי לעמדתה לו היה הערעור נשמע הוא היה מתקבל לגופו, לפחות בחלקו, והיו נפסקות הוצאות לטובתה וכי מכל מקום משלא ניתן לדעת את תוצאתו של הערעור מן הראוי להימנע מלחייבה בהוצאות.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובבקשות ובתגובות שהוגשו מצאתי להכריע בשאלת ההוצאות על בסיס החומר שבתיק ללא צורך בהגשת תגובות ותשובות נוספות, ולגופם של דברים מצאתי כי יש לחייב את המערערת בתשלום הוצאות המשיבות 1-2.

ככלל בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, וכפועל יוצא מכך חייב הוא להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. כמו כן כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים יש בכך דרך כלל כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מכאן נגזרת המסקנה כי במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צדקת הגשת הליך ערעורי על החלטה או פסק-דין תקפים של בית המשפט קמא, בעל הדין אשר גרם להוצאות הוא שצריך לשאת בהן. הנחת יסוד זו ניתנת אמנם לסתירה, אך הנטל לסתור אותה מוטל על יוזם ההליך (ראו: בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.2007); רע"א 2081/08 שאשא נ' א.פ.י.אף יזמות והשקעות (12.11.2008); עע"ם 7026/10 באר מרים 26 שי בע"מ נ' מחלקת רישוי עסקים - עירית טבריה (15.1.2012)).

במקרה דנן סבורני כי לא עלה בידי המערערת לסתור הנחת יסוד זו. ראשית, העובדה שלטענת המערערת חל שינוי עובדתי לאחר הגשת הערעור - מימוש הסדר הנושים כך שמדובר ב"מעשה עשוי" - אף שיש בה להבהיר את מניעיה במחיקת הערעור, אין בה כדי ללמד על כך שהגשת ההליך הערעורי על החלטת בית המשפט קמא אשר אישר את הסדר הנושים היתה מוצדקת מלכתחילה. יצוין כי בשונה מן העולה מטענות המערערת הרי משטענותיה לא באו לכלל בירור ודיון אין כל יסוד לקבוע כי היתה להן אחיזה וכי הן מוצדקות לגופן. כן יובהר בהקשר זה כי גם מקום בו מחיקת הליך נובעת משינוי נסיבות מאוחר, אין בשינוי הנסיבות, כשלעצמו, כדי ללמד שהיתה הצדקה להליך מלכתחילה, וממילא אין בו כדי להוביל למסקנה כי אין לפסוק הוצאות לטובת המשיבים (רע"א 2980/08 מירבן תעשיות כימיות בע"מ נ' אטורה תעשיות בע"מ , פסקה 8 (9.11.2009)). על כן אף איני מוצאת כי יש צורך להכריע בענייננו במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ביחס לשאלה האם המערערת ידעה בפועל על מימוש הסדר הנושים טרם הגשת סיכומי המשיבות 1-2, ובהנחה שלא ידעה על כך - האם היה עליה לבדוק ביוזמתה היכן עומדים הדברים ובכך שלא עשתה כן לא פעלה בשקידה סבירה, טענות שאמנם יש בהן כדי להעצים את ההצדקה לחייב את המערערת בהוצאות אך כאמור גם אם תתקבל עמדת המערערת בהקשר זה, לא הרימה היא את הנטל להוכיח כי אין מקום לחייבה בהוצאות במקרה דנן.

יחד עם זאת, העובדה שההליך הסתיים ללא הכרעה שיפוטית אכן משליכה על שיעור ההוצאות שיש לפסוק. כן יש לקחת בחשבון את העובדה שהמחיקה התבקשה בשל שינוי נסיבות שאירע לאחר הגשת ההליך; את השלב בו התבקשה המחיקה - טרם הדיון בעל-פה על ההוצאות הכרוכות בכך; וכן את העובדה שהמשיבות 1-2 לא טענו ולא הביאו ראיות כלשהן לעניין גובה הוצאותיהן. בנסיבות העניין ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין יעמוד סכום ההוצאות אותו תשלם המערערת למשיבות 1-2 על סך של 6,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו לידי המערערת ועד לתשלום בפועל.