ע"א 644/10 עזבון המנוח רשיד (בן רטעאן) רווידאן נ. עלי מחמד נג'יב נג'אר

ההליך שבכותרת נמחק לבקשת המערערים לאחר שהגיעו להסדר עם המשיבה 5. המשיבה 5 וכן המשיבים 6-8 הסכימו למחיקת ההליך ללא צו להוצאות לטובתם, ונותרה על הפרק שאלת חיוב המערערים בהוצאות המשיבים 1-3 העומדים על הוצאותיהם.

נקודת המוצא לבחינת בקשתם של המשיבים 1-3 לחיוב המערערים בהוצאות היא כי בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, וכפועל יוצא מכך חייב הוא להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. כמו כן ככלל במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צדקת הגשת הליך ערעורי על החלטה או פסק-דין תקפים של בית המשפט קמא, בעל הדין אשר גרם להוצאות הוא שצריך לשאת בהן. הנחת יסוד זו ניתנת אמנם לסתירה, אך הנטל לסתור אותה מוטל על יוזם ההליך (ראו: בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.2007); רע"א 2081/08 שאשא נ' א.פ.י.אף יזמות והשקעות (12.11.2008); עע"ם 7026/10 באר מרים 26 שי בע"מ נ' מחלקת רישוי עסקים - עירית טבריה (15.1.2012)).

במקרה דנן סבורני כי לא עלה בידי המערערים לסתור הנחת יסוד זו.

הטעם אשר הוביל למחיקת ההליך הוא כאמור הסדר אליו הגיעו המערערים עם המשיבה 5. המערערים אכן רשאים היו להגיע להסדר עם חלק מן הצדדים להליך בלבד ולחזור בהם מן ההליך והצדק עימם כי אין כל מקום "להעניש" אותם בדרך של פסיקת הוצאות על הגעתם להסדר כאמור או על העובדה שהם נמנעו מלחשוף את תוכן ההסכמות במלואן (הסכמות שמטבע הדברים אין בהן לחייב את המשיבים 1-3 שאינם צד להן). ואולם, בהינתן העובדה שעל פי בחירתם שלהם טענותיהם לגופם של דברים לא באו לכלל בירור ודיון, לא ניתן לומר על יסוד השתלשלות האירועים האמורה כי הגשת ההליך הערעורי כלפי המשיבים כולם, ובהם המשיבים 1-3, היתה מוצדקת. יובהר בהקשר זה כי גם מקום בו מחיקת הליך נובעת משינוי נסיבות מאוחר, אין בשינוי הנסיבות, כשלעצמו, כדי ללמד שהיתה הצדקה להליך מלכתחילה, וממילא אין בו כדי להוביל למסקנה כי אין לפסוק הוצאות לטובת המשיבים (ראו רע"א 2980/08 מירבן תעשיות כימיות בע"מ נ' אטורה תעשיות בע"מ , פסקה 8 (9.11.2009)).

המערערים הדגישו בתגובה שהגישו כי המשיבים 1-3 בחרו שלא להגיש סיכומים מטעמם. לעובדה זו כמו גם לכך שההליך הסתיים ללא הכרעה שיפוטית ולכך שהמשיבים 1-3 לא הביאו כל ראיה לטענתם בדבר שיעור הוצאותיהם בפועל יש בהחלט רלבנטיות לעניין שיעור ההוצאות אותו ראוי לפסוק לטובתם, אך בו בזמן לא ניתן להתעלם מכך שבאי-כוח המשיבים 1-3 התייצבו לדיון שהתקיים בערעור, אשר הוגש עוד בשנת 2010, על העלויות הכרוכות בכך.

בנסיבות העניין ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין יחוייבו המערערים בשכר-טרחת עורכי-דין ובהוצאות המשיבים 1-3 בסך של 3,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.