פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
528/16
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
המבקש:
חזאם כמאל ג'ראבלי
נ ג ד
המשיבים:
1.
מחמוד רשיד אבו חמדה רשיד
2. ג'מילה מחמוד אבו חמדה
3. עזיזה מחמוד אבו חמדה
בקשת רשות ערעור ובקשה
לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק) מיום 17.1.15
בע"א 18056-12-15
בשם המבקש: עו"ד
רמי קסל
בשם המשיבים: עו"ד
דוד ששון
פסק-דין
א.
בקשת רשות ערעור ובקשה
לעיכוב ביצוע לעניין החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
כ' מוסק
), מיום 17.1.15,
בע"א 18056-12-15, שבמסגרתה עוכב ביצוע פסק דין של פינוי בתנאי שתופקד בקופת
בית המשפט עד ליום 8.2.2016 ערבות בסך של 200,000 ש"ח.
עניינה
של הפרשה – מחלוקת בנוגע לבעלות במושכר, לשכר דירה בו ולפינויו.
רקע והליכים
ב. בשנת 2009 הגישו המשיבים תביעה
נגד המבקש לפינוי מושכר: דירה בשכונת בית חנינא בירושלים. בין בעלי הדין נתגלעה
מחלוקת הנוגעת לבעלות על הדירה: המשיבים טענו כי השכירו את הדירה למבקש, בעוד
המבקש טען כי בשנת 2006 נמכרה לו הדירה על ידי המשיבים. בית משפט השלום שמע עדויות
ובחן את מהימנות המסמכים שהגישו בעלי הדין, בין היתר, באמצעות מומחית לכתבי יד
מטעמו. בפסק הדין מיום 17.11.15 פסק בית משפט השלום (השופטת
א' שניידר
), כי על המבקש לפנות את
הדירה ששכר מן המשיבים עד יום 1.2.2016 (תא"ח 72/09). כן נקבע כי על המבקש
לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 50,000 ש"ח.
ג. המבקש הגיש ערעור על פסק
הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבמסגרתו העלה טענות קשות כלפי פסק הדין, לרבות
הטענה כי נפלה טעות משפטית בקביעה כי מדובר בטענת "הודאה והדחה", תוך
העברת נטל השכנוע לכתפיו. עם הגשת הערעור ביקש המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין –
פינוי הדירה ותשלום ההוצאות.
ד. בית המשפט המחוזי (השופט
כ' מוסק
) קבע בהחלטתו, כי
בהתחשב בכך שדחיית הבקשה תגרום למצב בלתי הפיך – פינוי הדירה נושא המחלוקת, וכן,
בשל העובדה שיתכן כי בדיון בערעור יעלו טענות נוספות שיהיה בהן כדי לשנות את פני
הדברים, ולכן קיים סיכוי מסוים שהערעור יתקבל, ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין, תוך
חיוב המבקש בהפקדת ערבויות נכבדות. זאת במיוחד, מאחר שמזה שנים רבות אין המבקש
משלם דמי שכירות, וחובו בגינם, בהנחה שהערעור יידחה, הוא בסך 150,000 ש"ח, נוכח
סכום דמי השכירות שנקבע בזמנו (400$ לחודש), יחד עם הסכום בו חויב בגין הוצאות
משפט וטרם שילם. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע פסק דין הפינוי ככל שהמבקש
יפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 8.2.2016 ערבות בסך 200,000 ש"ח במזומן או
בערבות בנקאית. בהחלטה מיום 19.1.16 הובהר כי עיכוב הביצוע חל על הפינוי בלבד.
מכאן הבקשה הנוכחית,
שאליה צורפה, כאמור, בקשה לעיכוב ביצוע.
הבקשה
ה. המבקש מבקש לבטל את התנאים
שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו לעכב את ביצוע הפינוי. הוא מבקש לקבוע תנאים אחרים,
"סבירים והולמים את ההלכה הפסוקה לפיה צריך שיהיה קשר ענייני בין התנאים
שנקבעו לנזק שעיכוב הביצוע עלול לגרום בעתיד לצד שכנגד", וכן, לקבוע תנאים
לעיכוב ביצועו של החיוב הכספי שנקבע בפסק הדין של בית משפט השלום. לטענת המבקש,
עיכוב ביצועו של פסק הדין בתנאי שישולמו ההוצאות שנפסקו בו אינו אלא אמצעי לאכיפת
פסק הדין, ולכן יש לבטל תנאי זה. זאת, שכן על התנאים לעיכוב ביצוע להיות צופים פני
עתיד. לדבריו, אין כל בסיס לחשש שנזק כבד ייגרם למשיבים עד להכרעה בערעור, אשר דיון
בו נקבע ליום 4.5.16. המבקש מבהיר כי מעולם לא נתבע לשלם שכר דירה. לכן לטענתו, לא
סביר שבית המשפט יורה על תשלום סכומים שלא נתבעו. תנאי זה חורג לדעתו, מסמכותו של
בית המשפט. המבקש מפנה בהקשר זה להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים ברע"א
18405-11-12 (השופט
א' רומנוב
)
מיום 12.6.13, בה בוטלה החלטת בית משפט השלום לחייבו בתשלום חלקי של שכר הדירה בסך
50,000 ש"ח. לדברי המבקש, חלק מן הסכום הנתבע התיישן והצדדים חלוקים גם על
גובה דמי השכירות. המבקש מוסיף כי בדין טרם שילם את ההוצאות שנפסקו בבית משפט
השלום; זאת, משום שהוחלט על עיכוב ביצוע לפסק הדין. המבקש סבור כי בית המשפט
המחוזי לא נתן משקל מספיק לסיכוייו הטובים של הערעור ואף לא למאזן הנוחות הנוטה
לטובתו. המבקש טוען כי אין בידיו האמצעים לשלם את סכום ההוצאות שפסק בית משפט
השלום, ובודאי שאין ביכולתו להפקיד את הסכום עליו הורה בית המשפט המחוזי כתנאי
לעיכוב ביצוע הפינוי. לדעתו, מדובר בתנאי לא סביר, שיגרום לפינוי משפחתו מן הדירה
טרם הוכרע הערעור.
תגובת המשיבים
ו. בהתאם להחלטתי מיום
21.1.16 הגיבו המשיבים לבקשה. לדעת המשיבים, דין בקשת רשות הערעור להידחות, שכן
החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה
סבירה המאזנת בין האינטרסים של בעלי הדין, והמבקש לא הצביע על פגם יסודי ומהותי בשיקול הדעת של בית המשפט. לדברי המשיבים, מדובר בניסיון נוסף של המבקש לדחות את הקץ ולגרור הליכי משפט. לטענתם, אין לתת יד להמשך התנהלותו הפסולה של המבקש. לדברי המשיבים, המבקש לא הראה כל בסיס לטענתו בדבר סיכויי הערעור שהגיש; רוב הטענות שהעלה הן טענות עובדתיות שנדונו ונדחו על ידי בית משפט השלום. בנוסף, פסק הדין ניתן על יסוד הראיות שהוצגו ועל בסיס ממצאי מהימנות שנקבעו שלפיהם אין למבקש כל זכויות קנייניות בדירה, אף בלא להיזקק לטענת "הודאה והדחה". לטענת המשיבים, אף מאזן הנוחות נוטה לטובתם: המבקש מחזיק בדירה ואינו משלם שכר דירה קרוב לעשר שנים, ולכן נזקם של המשיבים עולה על נזקו של המבקש. נוכח הצהרת המבקש בדבר מצוקתו הכספית, ספק אם יקבלו המשיבים את שכר הדירה לו הם זכאים. מכל מקום, אין במצב הכלכלי של המבקש כדי להטות את מאזן הנוחות עבורו. המבקש אף לא הביא תימוכין למצבו הכלכלי הקשה כביכול. המשיבים מוסיפים כי אין יסוד לטענת המבקש בדבר חישובים אריתמטיים שערך בית המשפט המחוזי בקבעו את סכום הערובה; הפקדת הערובה אינה בלתי הדירה, וגורל הכספים שיופקדו יוכרע בהתאם לתוצאות הערעור. המשיבים מבהירים כי הגישו תביעה לפינוי המבקש מהדירה לפי תקנה 215ז לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן תקנות סדר הדין ), וכי בית משפט השלום אישר את בקשתם לפיצול סעדים, כך שיהיה בידם להגיש בעתיד תביעה כספית נגד המבקש. לטענתם, יש להפריד בין ההחלטה המורה להפקיד ערובה, לבין חיוב המבקש בפסק הדין בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין, עליו ממילא לא ניתן להשיג, בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. הם מבקשים להתעלם מן הטענות שהעלה המבקש בנוגע לגוף המחלוקת.
הכרעה
ז.לאחר העיון בבקשת רשות הערעור לא אוכל להיעתר לה בעיקרה, למעט בעניין אחד, שבגינו, שלגביו ניתנת בזה רשות ערעור והתיק נדון כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, קרי, עשיית דיספוזיציות בנכס בטרם יוכרע הערעור. אזכיר, כי גם אם אין מדובר ב"גלגול שלישי" מהותי, כיון שעסקינן בהחלטה שראשיתה בבית המשפט המחוזי, על פי הפסיקה רואים זאת במסגרת של "גלגול שלישי", תוך ריכוך מה (ראו למשל: רע"א 1914/05 חאבני נ' אטבליסמנט ניהול חברה זרה רשומה בישראל , פסקה ג(1) (2005)); השוו לרע"א 2109/13 בן דוד נ' עיריית חולון , פסקה ו (2013)). לגופם של דברים, הכלל הוא, כידוע, ש"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים " (תקנה 466 לתקנות סדר הדין). ואכן, תקנה 467(ב) לתקנות סדר הדין מסמיכה את בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצוע "בתנאים שייראו לו":
"הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו".
תקנה זו אינה מונה אמנם את השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בעת קביעת התנאים הללו, אך נלמד עליהם בהיקש – בשינויים המתחייבים – מן השיקולים העומדים בבסיס מתן סעד זמני בערכאה הדיונית, שבתקנה 362(ב) לתקנות סדר הדין (רע"א 3228/14 פנונו נ' מסדר האחיות "סנט אנא" חיפה , פסקה י' והאסמכתאות שם (2014)). על התנאים לעיכוב ביצוע להבטיח, איפוא, כי המשיב לא ייפגע מעיכוב הביצוע אם יידחה הערעור, ולקיים קשר ענייני לערעור ולנזקים העלולים להיגרם למשיב כתוצאה מעיכוב הביצוע (השוו ע"א 644/10 עזבון המנוח רשיד (בן רטעאן) רווידאן נ' נג'אר (2010); ראו גם ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי 377-376 (מה' 3 – 2012)). משכך, התניית עיכוב הביצוע בתשלום ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין שנפסקו נגד מי שחויב כאמור בפסק דין אינה עומדת דיה בדרישה זו.
ח.במקרה דנא, מדובר בפינוי דירה שהיא נושא המחלוקת. משכך, נענה בית המשפט המחוזי לבקשת המבקש והורה על עיכוב ביצוע הפינוי, בתנאי שתופקד ערבות בסך 200,000 ₪ כאמור, להבטחת נזקי המשיבים כתוצאה מעיכוב הביצוע. יובהר: בית המשפט המחוזי לא התנה את עיכוב הפינוי בתשלום ההוצאות ושכר הטרחה בו חויב המבקש בבית משפט השלום, אלא הביא בחשבון כי סכום זה טרם שולם שעה שקבע את סכום הערבות, כמו גם את הטענה בדבר אי תשלום שכר הדירה על ידי המבקש בסכום אותו שיערך. בנסיבות אלה התניית עיכוב הפינוי בהפקדת ערבות בסכום שנקבע עומדת באמות המידה הנדרשות; התנאי הוא מידתי, ומבטיח להגן על המשיבים מפני הנזק שייגרם להם בעיכוב הפינוי אם יידחה ערעור המבקש.
ט.המבקש ישלם את הסכום עד 8.2.16. ככל שלא יעשה כן יבוצע הפינוי, אך לא ייעשו דיספוזיציות בנכס עד להכרעה בערעור, כדי שלא לגרום מצב בלתי הפיך.
י.על יסוד האמור, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור בנתון לאמור לעניין דיספוזיציות בנכס, וממילא איני נעתר גם לבקשה לעיכוב ביצוע ובקשה שהוגשה לעניין גובה העירבון מתייתרת. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ש"ח (כולל).
ניתן היום, כ"ב
בשבט התשע"ו (1.2.2016).
המשנה
לנשיאה