ע"פ 10000/06 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא מ' בן דוד) בת"פ 189/03.

1.המערער הורשע ביום 6.4.2005 על ידי בית המשפט המחוזי בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות; סחיטה באיומים; הטרדה באמצעות מתקן בזק; האזנת סתר ופגיעה בפרטיות, אך זוכה מעבירת הדחה בחקירה. בית המשפט קבע כי לאחר שהמערער גילה שאשתו (להלן: המתלוננת ) מקיימת מערכת יחסים עם גבר אחר הוא ביצע בה "מעשה אונס מן הברוטאליים והאכזריים שבנמצא" ואיים כי אם לא תסכים לדרישותיו הוא יפיץ את דבר בגידתה ברבים, בין היתר על ידי פרסום תמונותיה האינטימיות. כמו כן סחט המערער מן המתלוננת כספים והחתימה על מסמכים. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי במסגרת התחקותו אחר מעשיה של המתלוננת צותת המערער לשיחות שניהלה בטלפון. בגין מעשים אלה נידון המערער ביום 22.11.2006 ל-12 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו, וכן נגזרו עליו מאסר על תנאי בן ארבע שנים שלא יעבור עבירות מין ומאסר על תנאי בן שנתיים שלא יעבור עבירה מן העבירות האחרות שבהן הורשע.

2.המערער לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובערעור שהגיש הוא משיג הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. המערער ממקד את טענותיו בערעור כנגד הרשעתו בעבירת האינוס וטוען כי ישנן ראיות אובייקטיביות המצביעות על חפותו והמלמדות בברור כי הוא לא היה כלל עם המתלוננת בבוקר שבו אנס אותה לטענתה. המערער טוען כי גרסת המתלוננת היא עדות כבושה אשר "נולדה" כארבעה חודשים לאחר קרות האירוע הנטען, כנקמה על כך שהמערער גילה לבני משפחתה על דבר הבגידה. עוד טוען המערער כי קביעתו של בית המשפט לפיה המתלוננת "טעתה בשחזור התאריך", אינה לגיטימית ויש בה משום פגיעה בזכותו של הנאשם להתגונן. כמו כן טוען המערער כי בית משפט קמא קבע אף הוא שהמתלוננת שיקרה פעמיים בעדותה ויש בכך משום אינדיקציה לחוסר מהימנותה. לחלופין מלין המערער על חומרת העונש שנגזר עליו.

3.בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר אותה הגיש המערער בד בבד עם הודעת הערעור הוא טוען כי סיכויי הערעור טובים. כמו כן טוען המערער כי מאז יולי 2003 ובכל מהלך המשפט הוא משוחרר בתנאים מגבילים עליהם שמר בקפדנות וכי הוכיח שהוא ראוי לאמון שניתן בו. המערער מוסיף וטוען כי יש להתחשב בעברו הנקי ובנסיבותיו האישיות המיוחדות בשל טיפולי הפוריות שעוברים הוא ורעייתו הנוכחית (לה נישא זה לא מכבר), שהינה כבת 44 וזו לה ההזדמנות האחרונה אולי להביא צאצאים לעולם.

4.דין הבקשה להידחות. הכרעת-הדין המרשיעה מבוססת בעיקרה על ממצאי עובדה ומהימנות ובפני המערער ניצבת על כן בערעור משוכה גבוהה לחצותה נוכח ההלכה לפיה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים כגון דא. רוב הטענות שהעלה הסנגור במסגרת הערעור נבחנו ונדחו על ידי בית משפט קמא, בציינו כי "את עמוד התווך של הוכחת העובדות מהווה, מטבע הדברים, עדותה של המתלוננת... עדותה הייתה מהימנה מאוד כשדיברה על מעשי הסחיטה של הנאשם כלפיה, ועל המעשה המחריד שעשה בה..." (פיסקה 5 להכרעת הדין). הכרעת הדין הינה מקיפה, מפורטת ומנומקת היטב ונראה - בכל הזהירות המתחייבת - כי הן באשר לעבירת האינוס והן באשר ליתר העבירות בהן הורשע המערער (שלא זכו להתייחסות בהודעת הערעור), סיכוי הערעור אינם גבוהים. שיקול נוסף המטה את הכף לדחיית הבקשה הוא תקופת המאסר הממושכת שנגזרה על המערער, העומדת על שתים עשרה שנים לריצוי בפועל. תקופת מאסר ארוכה זו מצמצמת את החשש כי המערער עלול לרצות חלק משמעותי מעונשו טרם הישמע ערעורו ובה בעת יש בה כדי להצביע על חומרת העבירות והיא מחזקת את החשש לעניין הימלטותו מאימת הדין (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , נד(2) 241, 278 (2000)). במהלך משפטו שוחרר אמנם המערער לחלופת מעצר, אך משהוכרע דינו ונקבע, בין היתר, כי הוא סחט את המתלוננת במספר רב של מקרים ואף אנס אותה בנסיבות מחרידות אנו ניצבים בפני מצב חדש ושונה לחלוטין מזה שעמד לנגד עיני בית המשפט בשלב המעצר. חזקת החפות שעמדה לזכות המערער במהלך שמיעת המשפט הופרכה והרשעתו בעבירות כה חמורות מחייבת תחילת ריצוי מיידי של העונש (ראו ע"פ 4895/05 פלוני נ' מדינת ישראל , תק על 2005(2) 2501 (2005)). הנסיבות האישיות עליהן עמד המערער אין בהן כדי לשנות ממסקנה זו. עם זאת ראוי כי הגורמים המתאימים בשירות בתי הסוהר יתנו דעתם לנסיבות אלה ויבדקו, ככל הניתן, את האפשרות שהמערער ימשיך בטיפולי הפוריות במהלך המאסר (ראו והשוו בש"פ 11068/05 פלוני נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(4) 2522, פיסקה ד(2) (2005); וכן ראו ע"פ 3557/05 אזברגה נ' מדינת ישראל החלטה מיום 14.4.2005, פיסקה 4 (2005)).

מן הטעמים המפורטים לעיל, נדחית כאמור הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.1.2007 עד השעה 11:00 במשטרת ישראל, במתקן שבמגרש הרוסים בירושלים. עד התייצבותו כאמור יעמדו בעינם כל תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי.