ע"פ 10536/06 עימאד רשדי נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל :

1.

המערער הודה בכתב אישום מתוקן והורשע על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש) בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, עסקה בסם מסוכן, סיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, סיוע לנהיגה הגורמת לנזק, סיוע לנהיגה בקלות ראש, הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן קבע המערער להיפגש עם אדם בשם סלמן אשר יספק לו דוגמת סם מסוג חשיש על מנת שהמערער יעבירו לקונים פוטנציאלים לשם ביצוע רכישות סם מסלמן בעתיד. המערער הגיע למפגש עם סלמן בג'יפ שלו, כאשר ברכב נוהג נאשם נוסף, ונטל את דוגמת הסם מידי סלמן. במהלך נסיעתם חזרה הבחינו המערער והנאשם הנוסף (להלן: הנאשמים ) במחסום משטרתי, ולפיכך הסיט הנאשם הנוסף את הג'יפ בחדות, עבר לנתיב הנגדי והחל נוסע בניגוד לכיוון התנועה. במהלך הנסיעה התנגש רכבם של הנאשמים בניידת משטרה. אז השליך הנאשם הנוסף את הסמים מחלון הג'יפ. לשוטרים שישבו בניידת וכן לנאשמים נגרמו חבלות וחלקם נזקק לטיפול רפואי.

2.

על המערער נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 24 חודשי מאסר על תנאי שבתוך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירה מהעבירות המפורטות בפקודת הסמים, למעט החזקה ושימוש לצריכה עצמית, או עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; וכן 10 חודשי מאסר על תנאי שבתוך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירה של שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, או עבירה של הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה. כמו כן הורה בית המשפט על חילוט הג'יפ ששימש לביצוע העבירות.

בית המשפט המחוזי בגזר דינו סירב לקבל את המלצת תסקיר שירות המבחן, וזאת לאחר שהתסקיר הסתמך על טענתו של המערער לפיה התכוון לעשות שימוש בסם רק לצורך הרכבת תרופה לאביו החולה, טענה שאינה מתיישבת עם עובדות כתב האישום בהן הורשע. בית המשפט שקל בגזר דינו את חומרת העבירות בהן הורשע המערער, ואת עברו הפלילי הכולל עבירות של בריחה ממשמר חוקי, תקיפת שוטר, גניבה וביצוע עבודות בלא היתר בניה, וכן 41 עבירות תעבורה. מאידך התחשב בית המשפט בהודאתו של המערער, באחריות שנטל על עצמו ובחרטה שהביע; כן התחשב בית המשפט באורח החיים הנורמטיבי שניהל המערער עד להסתבכותו בעניין זה ובעובדה כי אין לחובתו עבירות קודמות מאותו סוג בהן הורשע כאן. בית המשפט קיבל את טענות הסנגור בדבר ההשלכות הקשות על תפקודו של המערער ועל משפחתו וילדיו. לבסוף ציין בית המשפט את כמות הסם הקטנה שנתפסה ברשות המערער ושותפו לעבירות.

3.

טענתו העיקרית של בא-כוח המערער הינה כי טעה בית המשפט קמא משהטיל על המערער ועל הנאשם הנוסף עונשי מאסר בפועל זהים, למרות שהעבירות המיוחסות לנאשם הנוסף חמורות יותר, מאחר שהוא זה שביצע את העבירה העיקרית של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. עוד טען הסנגור כי היה על בית המשפט לתת משקל ראוי והולם לתסקיר שירות המבחן החיובי שהוגש בעניינו של המערער. לטענתו, המערער היה מעוניין בסם רק בשביל אביו החולה, אך לא יכול היה לחשוף מניע זה בפני סלמן מאחר שאז לא היה סלמן מספק לו את הסם. הסנגור ציין כי לנוכח סוג הסם המדובר וכמותו, ולנוכח העובדה שהמערער לא הורשע בסחר בסם אלא בעסקה בסם, העונש שהוטל על המערער חמור ביותר, ואף חילוט הרכב בנסיבות העניין הינה ענישה מחמירה ביותר.

באת-כוח המדינה טענה כי המערער הורשע ברשימה ארוכה של עבירות חמורות ובהן עסקה בסם מסוכן וסיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. היא ציינה כי הבריחה מהמשטרה נלווית לעסקה בסם ונובעת מרצונם של הנאשמים שלא להיתפס עם הסמים ברשותם. לטענתה, לאור חומרת העבירות העונש שהושת על המערער הינו מופלג לקולא. באשר להשוואה בין שני הנאשמים, טענה באת-כוח המדינה כי המערער היה הדומיננטי מבין השניים- הוא זה שביקש לבצע את העסקה, הוא זה שהביא את רכבו, ורק מאחר שרישיונו נשלל לקח עובד שלו על מנת שינהג עבורו. הניסיון להימלט מהשוטרים היה על מנת להגן על המערער.

4.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים לא מצאנו כי יש להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט בחן את נסיבות העבירות ואת נסיבותיו האישיות של המערער, הן לחומרא והן לקולא, איזן ביניהם, והגיע לתוצאה שלא ניתן לומר כי היא חורגת ממתחם הענישה הסביר או הראוי בנסיבות העניין. ההשלכות הקשות על המערער ועל משפחתו עולות מתסקירי שירות המבחן, ואף הן נלקחו בחשבון בגזר דינו של בית המשפט קמא. אף ההשוואה בין שני הנאשמים אינה מצדיקה התערבות בעונשו של המערער. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי המערער היה היוזם של האירוע ושל עסקת הסם, וצודקת באת-כוח המדינה כי העבירות שבוצעו במהלך הנסיעה ברכב והבריחה מהמשטרה נלוות כולן לעסקת הסם שבוצעה, ונועדו על מנת שלא ייתפס הסם. במצב דברים זה איני רואה הצדקה לכך שעל המערער ייגזר עונש קל מזה של שותפו לכתב האישום. כמו כן, לא ניתן לקבל את טענתו של המערער באשר למניע לביצוע עסקת הסם, אשר היה לטענתו עזרה לאביו החולה. לאחר שהודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן, לפיהן המניע היה ביצוע עסקאות סמים פוטנציאליות בעתיד, לא ניתן לטעון בניגוד לכך. אף לעניין חילוט הרכב לא מצאנו לנכון להתערב לאור סעיף 36א(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 הקובע כי רכוש ששימש כאמצעי לביצוע עבירות סמים יחולט, אלא אם כן קיימים נימוקים מיוחדים שלא לחלט (וראו ע"פ 6962/04 אלון נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(4) 997).

אשר-על-כן הערעור נדחה.