ע"פ 6962/04 מאיר אלון נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.המערער הורשע יחד עם ארבעה נאשמים נוספים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. בגין העבירות שבהן הורשע נגזרו על המערער חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. כמו-כן, הורה בית-משפט קמא על חילוט יתרת התמורה שנתקבלה ממכירת רכבו של המערער, בו הסתייע, כאמור, לשם ביצוע העבירות. רכב זה היה משועבד לטובת בנק המזרחי המאוחד בע"מ ומשנקבע דבר חילוטו נמכר הרכב על-ידי הבנק בהליכי הוצאה לפועל ומתוך התמורה שנתקבלה בסך 94,000 ₪ גבה הבנק כ-60,000 ₪ לכיסוי חובו של המערער. היתרה שחולטה עמדה על סך של 40,000 ₪.

2.בערעור שבפנינו מלין המערער על חומרת העונש שהושת עליו וכן הוא מלין על חילוט יתרת התמורה שנתקבלה ממכירת הרכב.

לא מצאנו ממש בערעור.

המערער נלכד בכף לאחר פעילות סמויה ומעקבים שביצעה משטרת ישראל אחריו ואחר יתר הנאשמים, אשר הגיעו בשעת לילה בשיירה ובה שלושה כלי רכב אל מקום מסתור בצפון הארץ. במקום המסתור הוטמנו סוליות חשיש במשקל של כ-20 ק"ג ושניים מן הנאשמים נצפו כשהם יורדים אל המקום, בודקים את הסם ונוטלים אותו. לאחר מכן יצאו חמשת הנאשמים לדרכם בשלוש המכוניות שבהן הגיעו, אך אז נלכדו ונעצרו על-ידי השוטרים שארבו להם בקרבת מקום. ברכבו של המערער נתפסו סוליות חשיש במשקל 1.4 ק"ג ויתרת הסם נתפסה ברכב אחר.

בטיעוניו הדגיש המערער, והדברים אף עולים מתסקיר משלים שהגיש שירות המבחן, כי מאז שנכלא החליט להיגמל מהתמכרותו לסמים; הוא משתתף בתוכנית גמילה במסגרת שב"ס ואף הוחל בהכנת תוכנית המשך לטיפול בו על-ידי הרשות לשיקום האסיר, במועד שחרורו הצפוי בחודש מרץ 2005. עוד הדגיש המערער בטיעוניו, כי אשתו ושתי בנותיו התאומות נקלעו עקב מאסרו למצב כלכלי קשה ביותר ואמו חלתה בסרטן ונפטרה במהלך מאסרו. מכל הטעמים הללו עתר המערער לקיצור תקופת מאסרו כתמריץ לשיקומו ועל-מנת שיוכל לחזור ולדאוג לכלכלת המשפחה. כמו-כן, עתר המערער לביטול החילוט של יתרת התמורה שנתקבלה ממכירת הרכב בציינו, כי הוא ואשתו חייבים כספים רבים, בין היתר, לעיריית ירושלים ולבנק דיסקונט לישראל בע"מ, המאיים לממש את המשכנתא הרשומה לזכותו על בית-המגורים של המשפחה.

3.העובדה שהמערער החליט לעלות על מסלול שיקומי והשתלב בתוכנית גמילה במסגרת שב"ס בהחלט מעודדת ויש לקוות כי יתמיד בכך ויסור מן הדרך העבריינית לטובתו ולטובת בני משפחתו. אולם, העונש שהושת עליו איננו חמור כלל וכלל והוא אף נוטה לקולא בהתחשב בחומרת העבירות שבהן הורשע ובכמות הסם שבה מדובר. על-כן, לא ראינו מקום להתערב בעונש ולהפחית ממנו. הוא הדין באשר לחילוט יתרת התמורה שנתקבלה ממכירת הרכב. מקובלת עלינו קביעתו של בית-משפט קמא, כי לא נתקיימו במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מחילוט. שחרורו של המערער צפוי בעתיד הלא רחוק וכפי ששמענו מפיו הגיעה אשתו להסדר עם בנק דיסקונט בדבר פירעון החוב לשיעורין, הסדר אשר ימנע את ממימוש המשכנתא. אכן, בצדק קבע בית-משפט קמא כי חילוט רכוש מכוח סעיף 36א(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973, מקום שאותו רכוש שימש כאמצעי לביצוע עבירת סמים הוא הכלל ועל-מנת לסטות ממנו יש להצביע על נסיבות מיוחדות וחריגות אשר, כאמור, לא התקיימו במקרה דנן.

אשר על-כן, הערעור נדחה.