ע"פ 7494/04 אילן כהן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת נטען, כי המערער קשר עם אחרים לסחור בסם מסוכן מסוג חשיש, במשקל כ-20 ק"ג. לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. בגין כל אלה גזר בית המשפט למערער 5 שנות מאסר, מתוכן 3 שנים לריצוי בפועל, קנס בסך 10,000 ₪, וכן הופעל, במצטבר, עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים. ואלה הם הממצאים אותם קבע בית המשפט מהראיות שהובאו בפניו, ואשר התבססו בעיקרם על דו"חות עיקוב ותצפית של שוטרים:

א.ביום האירוע (9.4.03), בשעה 16.30, יצא אלון מאיר (להלן: "אלון") מלווה באברגי'ל אברהם (להלן: "אברהם") מירושלים, כשהוא נוהג במכונית מסוג גולף. אלון הגיע לצומת מחניים, שם פגש את המערער ואת אורן מליקר (להלן: "אורן"), שהגיעו ברכב מסוג דייהו אותו שכר המערער באותו היום. זמן מה לאחר זאת הגיע למקום רכב נוסף מסוג פונטו, בו נהג רומן דזרלשווילי (להלן: "רומן").

ב.אלון יצא ממכונית הגולף, שוחח עם נוסעיו של הדייהו, ולאחר מכן חזר לגולף, נטל ממנה חבילה קטנה, עלה לרכב הדייהו, והורה לאברהם לנסוע עם רכב הגולף בעקבותיו. לשיירה הצטרף גם רכב הפונטו של רומן.

ג.לאחר נסיעה של כ-10 ק"מ נעצרו הרכבים, ושניים מהנוסעים ירדו והלכו רגלית עד לעץ הנמצא במרחק של כ-30 מ'. משם הוציאו תיק שהכיל את הסם ואת התיק הזה הם הניחו ברכב הפונטו, לאחר שנלקחו ממנו שתי סוליות חשיש, במשקל של כ-1400 ק"ג, אשר הונחו במכונית הגולף.

ד.לאחר כל אלה המשיכו הגולף והפונטו בנסיעה לכיוון דרום, בעוד שהדייהו בו היה המערער החל נוסע בכיוון ההפוך. שוטרים שהמתינו לבני החבורה, עצרו אותם חרף התנגדות שגילו חלק מהם.

המערער התגונן באומרו כי נקלע לזירה בתום לב, לאחר שאורן ביקשו להסיעו כדי לקנות רכב שבעליו הציע אותו למכירה. דא עקא, במהלך החקירה היתה בפיו של אורן גרסה שונה, לאמור, הוא נלווה למערער משום שזה ביקש למכור את הרכב השכור ולזכות בדמי-תיווך. יתרה מכך, גם טענתו של המערער לפיה מפגשו עם אלון היה מקרי לא זכתה לאמון בבית המשפט, שהרי השניים לא הסתפקו באותו מפגש קצר בצומת מחניים, אלא שאלון נכנס לרכב הדייהו בו נהג המערער, והם נסעו כברת דרך לא קצרה עד שהגיעו למקום בו היה מוטמן הסם.

ואם בכל אלה לא די, התברר כי המערער נצפה משוחח עם אלון, עובר למפגשם, מטלפון ציבורי, ושיחות התקיימו ביניהם גם באמצעות הטלפונים הסלולאריים שהחזיקו. מאלה אתה למד כי המפגש של בני החבורה לא היה מקרי, ואם נדרשה ראיה נוספת לעניין מטרת בואו של המערער לאותו מפגש, די לציין את העובדה כי כאשר רכב הדייהו החל עושה את דרכו צפונה, ונוסעיו הבחינו במחסום המשטרתי אליו הם קרבים, השליך אורן שקית שבדיעבד התברר כי הכילה 30,000 ₪.

אכן, אפשר שהחוקרים היו יכולים להניח בפני בית המשפט ראיות טובות יותר, לדוגמה, טביעות אצבע שאולי נותרו על התיק ואריזות הסם. ואפשר שאם החוקרים היו מצויידים באמצעים לראיית לילה, היו יכולים לראות טוב יותר מה עשה כל אחד מבני החבורה. כל אלה היו לנגד עיניו של בית משפט קמא, ועם זאת אנו שותפים לדעתו כי חרף אותם מחדלי חקירה, די היה בראיות שהובאו לבית המשפט כדי להוכיח, ומעבר לכל ספק סביר, כי נוכחות המערער בזירה לא היתה תמימה, והוא נמנה על הקושרים ועל אלה שנתנו את ידם לביצוען של העבירות.

מכאן דעתנו כי לא הוכחה עילה להתערבותנו בהרשעה, וכך היא גם דעתנו ביחס לעונש. לא רק חומרתן של העבירות שביצע עומדת לחובת המערער, אלא גם העובדה שהוא בעל הרשעות קודמות רבות, חלקן הארי בעבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים, ובגינן הוא נשא בעונשי מאסר לא קצרים. זאת ועוד, בעת שהמערער ביצע את העבירות הנוכחיות עמד נגדו מאסר מותנה בר-הפעלה, ללמדך עד כמה אין המערער נתון למורא החוק.

בנסיבות אלו בעונש שנגזר למערער אין פן כלשהו של חומרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.