ע"פ 1079/19 יוסף אבו עמאר נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצויים בסך 80,000 ₪ שנפסקו כנגד כל אחד מהמבקשים כחלק מגזר הדין בת"פ 44334-01-17 בבית המשפט המחוזי בירושלים. בד בבד עם הגשת הבקשה, הגישו המבקשים ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

1.

המבקשים הורשעו ביום 3.6.2018 בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ובעבירה של נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. בית משפט קמא גזר על המבקש 1 9 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, ו-80,000 ₪ פיצויים לנפגע העבירה – המשיב 2. בית משפט קמא השית על המבקש 2 7.5 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו,

ו-80,000 ₪ פיצויים לנפגע העבירה. נוסף לאלה נגזרו על המבקשים עונשי מאסר על תנאי.

יצוין כי בגין פרשה זו הורשע אדם נוסף, ולצד עונש המאסר בפועל ועונש המאסר על תנאי, הוא חויב בפיצויים בסך 80,000 ₪ לנפגע העבירה. בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה מטעמו כנגד רכיב הפיצויים נדחתה ביום 24.1.2019 (ע"פ 517/19 אבו עמאר נ' מדינת ישראל ).

2.

בבקשה שלפניי נטען כי מאזן הנוחות נוטה לעבר המבקשים, הואיל ונפגע העבירה הוא תושב הרשות הפלסטינית, ויהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיב את הכספים ככל שתתקבל עמדתם בערעור. טענות נוספות של המבקשים נסבו על סיכויי הערעור. המשיבה התנגדה לבקשה. נטען, בין היתר, כי לא די בהעלאת טענה בדבר תושבות החוץ של המשיב 2 כדי להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה.

3.

כזכור, בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצויים שנפסקו במסגרת הליך פלילי נבחנת באמצעות אמות המידה הנהוגות בהליך האזרחי – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ע"פ 5631/18 פלוני נ' מדינת ישראל (23.8.2018); רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418 (2002); ע"פ 8630/16 אלמראוין נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (16.2.2017)).

4.

במקרה דנן, ומאחר שהמשיב 2 הוא תושב הרשות הפלסטינית, אני נעתר חלקית לבקשה במובן זה שעל המבקשים להפקיד את כספי הפיצויים בקופת בית המשפט עד ליום 1.4.2019. בכך יהיה כדי לאזן בין האינטרס של המשיב 2 ליהנות מכספי הפיצויים ככל שהערעור יידחה, לאינטרס של המבקשים, שלא צפויים להם קשיי גבייה ככל שערעורם יתקבל. לתוצאה זו הגעתי מבלי להידרש לסיכויי הערעור (ולא נעלמה ממני בקשת המבקשים מיום 27.2.2018 להגיש את הנימוקים לבקשת עיכוב הפיצוי לאחר הגשת נימוקי הערעור).