ע"פ 10837/08 מחמוד יאסין נ. מדינת ישראל

השופט ח' מלצר:

1.

זהו ערעור על גזר הדין שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא ) לאחר שהורשע על פי הודאתו בעבירות של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובהחזקה ונשיאת נשק. המערער נדון ל-48 חודשי מאסר, מהם 36 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי, כשהתנאי הוא שהמערער לא יבצע עבירות בנשק ועבירות אלימות שהן פשע וזאת בתוך 24 חודשים.

2.

מעובדות כתב האישום שבהן הודה המערער, במסגרת הסדר טיעון, עולה כי בינו לבין המתלונן התגלע סכסוך. בתאריך 4.6.2008 הגיע המערער ברכבו אל מחוץ למסעדת פלאפל שבבעלות המתלונן במרכז העיר טמרה. כשהבחין המתלונן במערער הוא החל להתקדם לעבר הרכב ואז שלף המערער אקדח והחל לירות לעברו. המתלונן החל לברוח מן המקום והמערער יצא מן הרכב והחל לרדוף אחריו כשהוא ממשיך לירות באקדחו. במסגרת הסדר הטיעון לא הושגה הסכמה כלשהי לגבי העונש וכל צד רשאי היה לטעון בהקשר זה כפי שימצא לנכון.

3.

לפני שניתן גזר הדין בבית המשפט הנכבד קמא, הוגש תסקיר מבחן, שבגדרו לא הובאה המלצה טיפולית, אך נאמר כי ההליכים המשפטיים והשהות הממושכת במעצר מובילים את המערער לחשיבה מעמיקה יותר על התנהגותו ועל השלכות מעשיו על עצמו ועל עתידו. כמו כן, במסגרת הטיעונים לעונש הופיע המתלונן בבית המשפט המחוזי והודיע כי הצדדים הגיעו ביניהם לסולחה, וביקש שלא יוטל על המערער עונש כבד. בפני בית המשפט הנכבד קמא גם הופיע והעיד נציג ממשפחת המתלונן, אשר היה מעורב בגיבוש הסכם הסולחה והוא ציין כי קיימת כעת מערכת יחסים טובה בין משפחת המתלונן למשפחת המערער. בית המשפט הנכבד קמא החליט לבסוף לגזור על המערער עונש מאסר משמעותי. בית המשפט המחוזי הנכבד ציין בגזר הדין כי אף שהמערער הוא אדם צעיר (יליד 1981), יש לו כבר עבר פלילי, הגם שאיננו מכביד (הוא הורשע בעבר בביצוע שלוש עבירות שונות), שמלמדות, כדברי בית המשפט המחוזי הנכבד, כי "החוק אינו נר לרגליו". בית המשפט הנכבד קמא גם הביא בגזירת הדין שיקולים לקולא, כגון: הודאת המערער והבעת חרטה מצידו ואת העובדה שבפועל לא נפגע איש באירוע. מאידך גיסא, בית המשפט הנכבד קמא ציין בהחלטתו את חומרת המעשה שביצע המערער, ובמיוחד הדגיש את האפשרות שהאירוע היה עלול להסתיים בתוצאה קטלנית, כאשר נפגעי העבירה האפשריים הם לאו דווקא המתלונן. כאמור, בית המשפט גזר על המערער עונש של שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל ועוד שנת מאסר על תנאי.

4.

המערער מכוון את ערעורו כנגד חומרת גזר הדין. לטענת המערער, בית המשפט הנכבד קמא לא ייחס משקל ראוי להודאתו המיידית ולחסכון בזמן השיפוטי היקר, כתוצאה מאותה הודאה. עוד גורס המערער כי אילו היה יודע כיצד יתפתחו ההליכים בעניינו, לא היה מסכים להסדר הטיעון האמור. המערער מדגיש בהקשר זה כי בטיעוניה לעונש הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי הנכבד פסקי דין במקרים דומים שבהם העונש המירבי שנגזר על הנאשם היה 24 חודשי מאסר בלבד, והדבר מצביע על הלך הרוח שקדם להשגת הסדר הטיעון ועל אי סבירות העונש שהושת. כן מציין המערער כי בית המשפט הנכבד קמא לא ייחס משקל ראוי לתסקיר המבחן שהונח בפניו, וכן כי לא ייחס די משקל לנסיבות האישיות של המערער ולעובדה שבשנים שקדמו למעצרו הנוכחי הוא זנח את דרך הפשע ועסק בשיקום חייו ובניית עתיד נורמטיבי לעצמו. לבסוף טוען המערער כי היה ראוי לייחס משקל גם לעובדה שבפועל איש לא נפגע באירוע והירי בוצע רק לאחר שהמתלונן התקרב אל המערער והוא חש מאוים.

5.

בדיון שנערך בפנינו הוסיף ב"כ המערער וטען כי בעקבות תאונה כלשהי שעבר המערער בעבר, הוא סובל מהידרדרות בראייתו, שבגינה נקבעה לו נכות בשיעור 10% וקיים אף חשש שיתעוור בעתיד. לטענת המערער, הבעיה ידועה לשירות בתי הסוהר וכשהוא הופנה לבית החולים "זיו" בצפת נאמר לו כי הרופא שיכול לטפל בו נמצא במרכז הארץ ועל כן הוא לא זוכה לטיפול ראוי.

המדינה מצידה מבקשת כי נדחה את הערעור וסומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. לשיטת ב"כ המדינה, הפסיקה שהוצגה על ידי הפרקליטות במסגרת הדיון בטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי איננה כובלת, לא את הפרקליטות ולא את בית המשפט. ב"כ המדינה הוסיפה עוד כי הפרקליטה שטיפלה בתיק בבית המשפט המחוזי הבחינה בין המקרה שלפנינו לבין המקרים שנדונו בפסיקה שצירפה והדגישה את חומרת הירי במקרה שלפנינו, כאשר המערער ירה בצהרי יום במרכזה של עיר, בזמן שנמצאו באזור חפים מפשע רבים.

6.

לאחר שעיינו בהודעת הערעור על נספחיה, בפסיקה שהוגשה לנו ובתסקיר שנערך מטעם שרות המבחן בעניינו של המערער וכן לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים – הגענו למסקנה כי

דין הערעור להידחות .

7.

כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור איננה מתערבת ככלל בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.2.2008); ע"פ 1494/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.6.2008); ע"פ 3370/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.7.2008); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)). מקרה זה איננו בא בגדרי אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. העונש שהושת על המערער בבית המשפט הנכבד קמא היה אמנם חמור יותר מן העונשים שהושתו על נאשמים אחרים בפסיקה שהוצגה על ידי התביעה, אך מאליו מובן כי הפסיקה המוגשת על ידי מי מהצדדים לבתי המשפט איננה מחייבת את בית המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם ומטרתה לסייע לבית המשפט בלבד. מעבר לכך, בית המשפט הנכבד קמא איזן בגזר דינו כראוי בין כל השיקולים הרלבנטיים, והביא בחשבון גם את השיקולים המקלים, כגון: הודאתו של המערער וכן את הסכם הסולחה. הענישה שהושתה כאן תואמת את רף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה ובדין סבר בית המשפט הנכבד קמא כי בשים לב לחומרת המעשה שביצע המערער, יש להטיל עליו עונש מאסר משמעותי. נוכח האמור, אין אנו רואים טעם המצדיק את התערבותנו. יש לזכור כי המערער נטל את החוק לידיו והחל לשאת עימו אקדח בלא רישיון (לטענתו לשם הגנה עצמית). זאת ועוד – ב"רגע האמת" מבחינתו, הוא לא היסס לירות לעבר המתלונן והמשיך לירות אחריו, כאשר מסביב שהו עוברי אורח רבים, שהיו עלולים להיפגע, חס וחלילה. בכך הפגין המערער זלזול בוטה בחייו של המתלונן ושל האחרים שהיו באותה עת בקרבת מקום.

8.

הערעור נדחה איפוא מן הטעמים שפורטו לעיל. לפני סיום נעיר כי שירות בתי הסוהר מתבקש לדאוג לכך שהמערער יזכה לטיפול רפואי נאות על מנת שתימנע הידרדרות נוספת בראייתו.