ע"פ 3370/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט ח' מלצר:

1.

לפנינו ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי בתל אביב – 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי 41 ימי מעצרו), שנה מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ושישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים עבירות של גניבת רכב או פריצה לרכב, או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, וכן פסילה מלקבל או להחזיק רישיון לנהיגת רכב מנועי לתקופה של 4 שנים.

2.

המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שימוש ברכב ללא רשות, החזקת מכשירי פריצה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, אי ציות לרמזור ונהיגת רכב בדרך שיש בה סכנה לציבור שגרמה לתאונת דרכים בה ניזוק רכוש. על פי כתב האישום המתוקן, שבו הודה המערער, בתאריך 30.5.2007 הוא נטל קטנוע גנוב ונהג בו ללא רשות בעליו ברחובות תל אביב, ולאחר שהבחין כי שני שוטרים רכובים על קטנועים משטרתיים דולקים אחריו, החל בנסיעה פרועה ומהירה שהיה בה כדי לסכן את בטיחות נוסעי כלי הרכב בנתיב התחבורה שבו נהג. המערער הודה עוד כי נסע במהירות גבוהה בדרך מנחם בגין בתל אביב, עבר בין נתיבי הנסיעה ובין כלי הרכב הנוסעים בכביש בצורה מסוכנת, חצה כמה צמתים באור אדום ואילץ כלי רכב אחרים לבלום בלימת פתע ואף נסע בניגוד לכיוון התנועה. גם לאחר שהמערער פגע עם הקטנוע הגנוב ברכב חונה וגרם נזק לרכב החונה, הוא המשיך במנוסה רגלית מהמקום. רק לאחר שניידת משטרה נוספת חסמה את דרכו, הוא נעצר. כאן המקום לציין כי במהלך המרדף התנגש הקטנוע המשטרתי במדרכה והשוטרים נפלו ממנו. לאחר מעצרו של המערער התברר כי הוא החזיק שני זוגות מספריים שבורים המשמשים לשם פריצה לרכב מבלי שהיה לו הסבר לכך.

3.

המערער הינו יליד 1990 והיה קטין בעת ביצוע העבירה. מכיוון שכך, בהכרעת הדין נקבע כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו אך התבקש תסקיר קצין מבחן בטרם יוחלט על הרשעתו.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט הנכבד קמא התברר כי המערער כבר הורשע בעבר, בשנת 2005, בשתי עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונדון למאסר בפועל שחפף את תקופת מעצרו, למאסר על תנאי של שישה חודשים – לתקופה של שלוש שנים וכן הושתו עליו התחייבות כספית וצו מבחן למשך שנה. מהתסקיר עלה עוד כי המערער השתתף במשך שנת צו המבחן בקבוצה טיפולית ובטיפולים פרטניים, ונוכח המלצת שירות המבחן ובהסכמתו של המערער הוארך צו המבחן שלו לשלושה חודשים נוספים לצורך השלמת התהליך הטיפולי. בתסקיר נכתב כי המערער לוקח אחריות על המעשים שהודה בהם, אך הסביר כי עשה את המיוחס לו רק בגלל שלטענתו שני אחרים רדפו אחריו ורצו לשדוד אותו והוא נמלט מהם, מבלי לשים לב שהתפתח גם מרדף משטרתי. שירות המבחן סיכם לבסוף כי המערער הוא נער חיובי בבסיסו, ללא קווים עבריינים מושרשים. נוכח התרשמות זו המליץ שירות המבחן שלא למצות עם המערער את הדין, לא להפעיל את המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו ולגזור עליו עונש שירוצה על דרך של עבודות שירות.

4.

בית המשפט הנכבד קמא החליט להרשיע את המערער בעבירות שבהן הודה. בגזירת דינו התחשב בית המשפט מחד גיסא ברף הענישה שנקבע בפסיקת בית משפט זה בעבירות שבהן הורשע המערער – כ-4 שנות מאסר לריצוי בפועל – ומאידך גיסא, התחשב בגילו של המערער, הודאתו במיוחס לו וכן בעובדה שמדובר בנהיגת קטנוע ולא ברכב בעל ארבעה גלגלים, שממנו נשקף סיכון גדול יותר. כאמור לעיל, נדון המערער ל-18 חודשי מאסר בפועל, לשנת מאסר על תנאי והתנאי שהוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וכן לחצי שנת מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור עבירת גניבת רכב, פריצה לרכב, או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה. כן הורה בית המשפט הנכבד קמא כי רישיון הנהיגה של המערער ייפסל לתקופה של ארבע שנים.

5.

בהודעת הערעור טוען המערער כי בית המשפט הנכבד קמא לא ייחס את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות, לתסקיר שירות המבחן החיובי ולהודאתו, שחסכה זמן שיפוטי יקר. עוד טוען המערער (זאת על אף שהצהיר כי אין הוא מערער כנגד הכרעת הדין, שניתנה כאמור בעקבות הסדר טיעון) כי בית המשפט הנכבד קמא לא נימק מדוע איננו מקבל את ההסבר שנתן לנהיגתו הפרועה, שהרי לטענתו, הוא ברח משודדים. בהקשר זה מלין המערער על כך שהודאותיו במשטרה נגבו בתחילה בשפה העברית, שבה איננו בקיא, ורק לאחר מכן בשפה הערבית.

6.

ב"כ המדינה מתנגדת לערעור וטוענת כי בית המשפט הנכבד קמא הביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים ואיזן ביניהם כראוי. בנסיבות העניין, טענה ב"כ המדינה, העונש שהושת על המערער הינו אפילו עונש מקל, מה גם שחרף גילו הצעיר של המערער – הוא היה כבר מעורב בעבר בפלילים בעבירה דומה.

7.

לאחר עיון בהודעת הערעור ושמיעת טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות וטעמינו יפורטו להלן:

(א)

ככלל, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים של טעות, או חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בנסיבות הדומות (ראו למשל: ע"פ 1494/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.6.2008); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.2.2008)). במקרה שלפנינו, לא שוכנענו כי נפלה טעות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, או כי הייתה חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת, בנסיבות העניין.

(ב)

העבירות שבהן הורשע המערער הן עבירות חמורות שאין להקל בהן ראש. ואכן, בהתאם לחומרתן, התבסס בפסיקת בית משפט זה, ובבתי המשפט דלמטה, רף ענישה מחמיר יחסית

בעבירות אלו, העומד על כארבע שנות מאסר (ראו: ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004)). רף זה נקבע נוכח המחויבות של בתי המשפט למאבק בתופעת "הנהיגה הפרועה" – שהשתרשה בעיקר בדרום הארץ, אך איננה ייחודית רק לאזור זה. מובן שגם במסגרת זו על בית המשפט הגוזר דינו של נאשם להביא בחשבון את השיקולים הפרטניים המיוחדים לנאשם ואת נסיבות ביצוע העבירה (ראו: ע"פ 214/07 אלאטרש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2007)), ואולם את כל אלה יש לבחון לאור הרף האמור.

(ג)

בשים לב לרף הענישה הנ"ל ולאור נסיבותיו האישיות של המערער, הננו סבורים כי במקרה דנן שקל בית המשפט המחוזי הנכבד אל נכונה את מלוא השיקולים הרלוונטיים. כך הובאו בחשבון –וכראוי – לקולא : גילו הצעיר של הנאשם, הודאתו בעבירה והחיסכון שהושג בזמן שיפוטי יקר, העובדה שמדובר בקטנוע ולא במכונית והתסקיר החיובי בעניינו– ולחומרא : מהות העבירות וכן עברו הפלילי של המערער בתחום זה.

8.

בשקלול כל הגורמים הנ"ל הגיע בית המשפט הנכבד קמא לעונש מאוזן (ואפילו מקל מעט) של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בצירוף שאר מרכיבי העונש שפורטו לעיל, ואנו סבורים שאין מקום להתערב בעונש זה.

9.

נוכח כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

ש ו פ ט

השופטת א' פרוקצ'יה:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת ע' ארבל:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת