ע"פ 1093/04 מוראד אשווח נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 241/03), שעל-פיו הוטל על המבקש עונש של 30 חודשי מאסר בפועל וכן 18 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא, שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירות לפי סעיפים 186(א), 329, 333, 334, 335, 380, 381 ו- 382 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

העובדות העומדות ברקע הדיון שבפנינו הן כדלקמן:

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) בגרימת חבלה בכוונה מחמירה למתלונן, מחמד דאוד, עבירה בניגוד לסעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

לבקשת בא-כוח המבקש, עיכב בית-המשפט המחוזי את תחילת ריצוי עונש המאסר עד ליום 5.2.04.

ביום 3.2.04 הגיש המבקש לבית-משפט זה ערעור על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה וכן בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין. באותו מועד, החלטתי לעכב את ביצוע גזר-הדין עד למתן החלטה אחרת.

לטענת בא-כוח המבקש, בעיכוב תחילת ריצוי עונש המאסר בעניינו של המבקש עד להכרעה בערעור שהגיש לבית-משפט זה, לא ייגרם כל נזק ולא תשקף סכנה לציבור.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הנימוקים המועלים על-ידי בא-כוח המבקש בהודעת הערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נטענו בבית-המשפט המחוזי ונלקחו בחשבון במסגרת גזר-הדין. בכלל זאת, מוזכרים הזמן שחלף מעת האירוע ועד למתן גזר-הדין, "הסכם הסולחה" וכן טענות בא-כוח המבקש אודות נסיבותיו האישיות של המבקש.

החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.

כלל ידוע הוא, שאין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר-הדין. עיינתי בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור. מבלי לנקוט עמדה בדבר סיכויי הערעור, לא שוכנעתי, כי המקרה שבפניי נמנה עם אותם המקרים העשויים להצדיק עיכוב ביצוע מאסר בשל ערעור תלוי ועומד. המעשים בהם הורשע המבקש הם חמורים מאוד ומכאן יש ליתן משקל נכבד ביותר לאינטרס הציבורי ולאספקטים של המשפט הפלילי. כאמור, נקודת המוצא של בית-המשפט כאשר הוא בא להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע עונש, אמורה להיות האינטרס הציבורי, הדורש אכיפה מיידית של עונש המאסר (ראו ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241, 277; ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' אופיר בארי ו- 3 אח' , פ"ד מח (1) 302, 330).

אשר-על-כן, ובהתחשב בנסיבות המקרה, בחומרת העבירה, בנסיבות ביצועה, באופי הערעור ובאורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, אין מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין. המבקש יתייצב ביום 1.3.04 לא יאוחר מהשעה 10:00, בבית-המשפט המחוזי בחיפה לשם התחלת ריצוי עונשו.