ע"פ 2597/04 אריה (לאוניד) רויטמן נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה לעיון מחדש בהחלטת השופט י' טירקל מיום 20.9.04, בה דחה את בקשת המערער לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי בעניינו בת"פ 1249/00.

2.ב-21.10.03 הורשע המערער בבית המשפט המחוזי בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, עבירות מנהלים בתאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד בהוצאת שקים ללא כיסוי. בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר בפועל לתקופה של עשר שנים, מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים וכן קנס בסכום של מליון ש"ח או שנים עשר חודשי מאסר תמורתו.

3.ב-17.3.04 הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר עליו, וזאת עד להכרעה בערעורו. ב-9.5.04 דחה המשנה לנשיא א' מצא את הבקשה, בקובעו:

" אינני רואה סיכוי ממשי כי הערעור עשוי להביא לזיכויו של המערער מכל העבירות שבהן הורשע. בנסיבות אלו, ולנוכח אורך תקופת המאסר שנגזרה עליו, אינני רואה עילה מוצדקת לעכב את ביצוע עונשו עד להכרעה בערעור".

ב-24.5.04 החל המערער לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו.

4.ב-9.9.04 ביקש המערער לערוך "עיון חוזר בשאלת עיכוב ביצוע עונש המאסר". ב-20.9.04 דחה השופט י' טירקל את הבקשה, בקובעו:

" חזרתי ועיינתי בהכרעת הדין ובהחלטותיו של המשנה לנשיא, א' מצא... הסיכוי שהמבקש ייצא פטור בלא כלום אינו גדול . לפיכך – ובהתחשב בכך

שהדיון בערעור נקבע ליום 27.10.04 , כחמישה חודשים אחרי שהתחיל לרצות את עונש המאסר – דינה של הבקשה להידחות ".

5.ב- 20.10.04 פנה המערער לבית משפט זה ב"בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 20.9.04". את בקשתו זו השתית על הטעם כי ב- 10.10.04 קיבל הרשם ע' שחם את בקשת המדינה לדחיית מועד הדיון בעניינו של המערער. הרשם הורה על דחיית מועד הדיון בערעור מ-27.10.04 ל-5.1.05. לטענת המערער, דחית הדיון בערעור מחייבת דיון מחדש בשאלת עיכוב הביצוע, משעה ש השופט י' טירקל התחשב בהחלטתו בכך שהדיון בערעור נקבע ליום 27.9.04.

המדינה השיבה בכתב לבקשת המערער וטענה כי אין הצדקה לעיון מחדש בבקשה לעיכוב הביצוע, שכן דחיית הדיון אינה ארוכה ובלתי סבירה.

דיון

6.איני רואה בהחלטת הרשם על דחיית מועד הדיון בחודשיים שינוי נסיבות המצדיק החלטה על שחרור בערובה. מדובר בדחייה סבירה יחסית לעונש המאסר הארוך שהושת על המערער (ראו והשוו: ע"פ 1093/04 אשווח נ' מ"י (לא פורסם)).

זאת ועוד: עיון בהחלטת השופט י' טירקל מעלה כי הוא ביסס את החלטתו בעיקר על הקביעה לפיה " הסיכוי שהמבקש ייצא פטור בלא כלום אינו גדול", בעוד שהשיקול בדבר מועד הדיון בערעור היה שיקול נוסף אך לא מכריע. השופט י' טירקל התבסס גם על קביעתו של המשנה לנשיא א' מצא אשר קבע כי איננו "רואה סיכוי ממשי כי הערעור עשוי להביא לזיכויו של המערער מכל העבירות שבהן הורשע".

המערער לא הצביע בבקשתו על עניין חדש המצדיק סטייה מקביעות לכאוריות אלו (השווה: ע"פ 6331/01 קליין נ' קליין (לא פורסם)).

7.על כן, הבקשה נדחית.

8.באשר לעניין תנאי הכליאה של המערער, עליהם הוא קבל בבקשה בפני כמו גם בבקשותיו הקודמות, מסכימה אני לקביעתו של השופט י' טירקל כי העניין ראוי לבדיקה על ידי שירות בתי הסוהר ואם לא יימצא פתרון ראוי למצוקות שהמערער טוען להן יהיה עליו לעתור לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971.