ע"פ 11469/05 מדינת ישראל נ. אשר עייש

השופטת א' חיות:

1.בחודש אפריל 2004, בעת ששהה בעיר לימה שבפרו, רכש המשיב סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 195.81 גרם, החביאו בסוליות נעליים שרכש לשם כך והביאו לישראל. המשיב נתפס בשדה התעופה בן-גוריון כשהוא נועל את הנעליים ובתוכן הסם המסוכן והוא עמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בנצרת שם הורשע על פי הודאתו בעבירה של יבוא סם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 וכן בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודה.

2.בגזר דינו עמד בית משפט קמא על הצורך לנקוט ענישה מחמירה לשם ביעור נגע הסמים ואף הדגיש את חומרת מעשיו של המשיב ואת כמות הסם הגדולה שייבא. אף על פי כן, החליט בית המשפט להסתפק במקרה דנן בעונש מאסר בן שישה חודשים שירוצה בעבודות שירות ובכך אימץ את המלצתו של שירות המבחן אשר התרשם לטובה מיכולת השיקום של המשיב ומרצונו לחזור אל דרך הישר. בית משפט קמא הוסיף וציין בגזר הדין כי המשיב הינו אדם צעיר בעל רקע נורמטיבי שטרם סיגל לעצמו דפוסי התנהגות עבריינית, אף שיש בעברו מספר הרשעות בעיקר בעבירות רכוש. סופו של דבר - נגזרו על המשיב שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וכן עשרים וארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כמו כן הוטל על המשיב קנס כספי בסך 15,000 ש"ח והוא הושם בפיקוח קצין מבחן למשך שמונה עשר חודשים.

3.בערעור שבפנינו מלינה המערערת על קולת העונש שנגזר למשיב, והיא טוענת כי עונש זה אינו הולם את חומרת מעשיו ואינו משקף את רמת הענישה הראויה להם. המערערת מוסיפה וטוענת כי במקרה דנן היה על בית המשפט להעמיד בראש סדר העדיפויות את שיקולי הגמול וההרתעה ולדחות מפניהם את נסיבותיו האישיות של המשיב ומכל מקום לא הייתה כל הצדקה לסטות במקרה הנדון באופן כה משמעותי מרמת הענישה המקובלת. מנגד חוזר המשיב וטוען כי הוא אדם נורמטיבי המודע לחומרת מעשיו וכי מטרת הענישה תושג באמצעות שיקומו ולא בדרך של השמתו מאחורי סורג ובריח. בתסקיר המשלים שהונח בפנינו דבק שירות המבחן בהמלצתו המקורית ומציין כי המשיב מגלה אחריות ומחויבות לתהליך הטיפולי שבו הוא נוטל חלק במסגרת צו המבחן, כי הפנים את השלכותיו הקשות של העיסוק בסם וכי גילה הבנה למשמעות השלילית של מעשיו. עוד צוין בתסקיר כי המשיב השתלב בעבודה, כי תפקודו תקין וכי אורח חייו מבטא את רצונו להימנע ממעורבות בפלילים ומשימוש בסמים. שירות המבחן סבור כי ההליכים המשפטיים המתנהלים כיום נגד המשיב מהווים גורם הרתעתי משמעותי עבורו וכי עונש מאסר יקטע את התהליך הטיפולי בו הוא נתון וישליך על תפקודו בעתיד. לפיכך שב שירות המבחן וממליץ כאמור על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ועל השלמת הטיפול שבו החל המשיב במסגרת צו המבחן. למען שלמות התמונה יצוין כי לבקשת המערערת עיכב בית משפט זה (כב' השופטת ד' ביניש) בהחלטתו מיום 28.12.2005 את ביצוען של עבודות השירות שנגזרו על המשיב כאמור, עד להכרעה בערעור.

4.ערעור זה בדין יסודו.

אין ספק כי מעשיו של המשיב חמורים הם. ייבוא סמים בכמות ניכרת כגון זו שהביא המשיב מפרו לישראל (למעלה מ-600 מנות סם), מחייבת ענישה ממשית וכואבת אשר תשגר מסר ברור ומרתיע לכל אלה המתפתים לשמש חוליה בשרשרת הסחר בסמים ברמה הארצית וברמה הבינלאומית. כך פסקנו ושבנו ופסקנו פעמים הרבה. בפסיקתנו הדגשנו את העובדה כי האינטרס הציבורי והצורך החברתי לעשות למיגור או למצער לצמצום משמעותי של נגע הסמים, מחייבים אותנו בעת גזירת הדין להעמיד במרכז את שיקולי ההרתעה והגמול ואילו השיקולים האינדיבידואליים נושאים בעניינים כאלה משקל משני בלבד (ראו: ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי , פ"ד נח(2) 734, 740-739 (2004); ע"פ 3571/03 מדינת ישראל נ' נואף , תק-על 2003(3) 80 (2003); ע"פ 3759/03 תמיר נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(1) 1380, פס' 14-11 לפסק דינו של השופט ג'ובראן (2004); רע"פ 8787/03 מנסור נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(1) 353 (2004)). לצערנו, לא קיבלה מדיניות ענישה זו ביטוי הולם בגזר דינו של בית משפט קמא. שיקולי ההרתעה והגמול נדחקו לקרן זווית ותחתיהם בחר בית משפט קמא לראות בסיכויי השיקום של המשיב חזות הכל. בית המשפט גזר על המשיב במקרה דנן עונש שאינו עומד ביחס ראוי לחומרת המעשים שעשה ואף קביעתו לפיה עניין לנו באדם נורמטיבי כביכול, אינה יכולה לעמוד נוכח עברו הפלילי של המשיב.

5.מטעמים אלה, החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד את עונשו של המשיב על שתי שנות מאסר בפועל. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא יעמדו בעינם. עונש זה שאותו גזרנו על המשיב הינו מתון ואין בו משום מיצוי הדין עימו, נוכח הכלל הנקוט בידינו בהקשר זה כערכאת ערעור. כמו כן, בקביעת העונש הבאנו בחשבון לזכותו של המשיב את העובדה שבינתיים עשה כברת דרך מסוימת אל עבר שיקום חייו ואנו תקווה כי יתמיד בכך.

המשיב יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 18.6.2006 עד השעה 10:00.

ש ו פ ט ת

השופטת א' פרוקצ'יה :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות.