ע"פ 1170/15 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בתפ"ח 558-03-16 (כב' השופטים מ' פינקלשטיין – סג"נ; ל' ברודי ; ו -ר' אמיר ), מיום 29.1.2015.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

2.

המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בביצוע שורה של עבירות מין, וביניהן: מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים בידי בן משפחה, לפי סעיף 351(ג)(1) ל חוק העונשין , התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ); ובריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטינה בידי בן משפחה, לפי סעיף 351(ג)(9) לחוק העונשין. בנוסף, הורשע המבקש בביצוע מספר עבירות אלימות כלפי שלושה מבני משפחתו, כדלקמן: תקיפה של בתו, בגינה הורשע בעבירת תקיפת קטין או חסר ישע, לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין; ושתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, האחת -

כלפי בנו הקטין, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(2) לחוק העונשין, והשנייה – כלפי אישתו, לפי סעיפים 379 ו-382(ג) לחוק העונשין.

3.

ביום 29.1.2015,

גזר בית המשפט המחוזי על המבקש את העונשים הבאים: 5 שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, לבל יעבור המבקש כל עבירת מין או אלימות מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש כל עבירת אלימות מסוג עוון. בנוסף, חוייב המבקש בתשלום פיצויים בסך של 100,000 ₪ לנפגעת העבירה הקטינה.

4.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ובד בבד הוגשה הבקשה שלפניי, אשר עניינה עיכוב ביצוע רכיב המאסר לריצוי בפועל, עד להכרעה בערעור.

הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר

5.

לטענת המבקש, הוא נתון מזה כשנתיים בהליך טיפולי מטעם שירות המבחן, הליך אשר צפוי להסתיים בעוד כארבעה חודשים. נטען, כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל, תקטע את ההליך הטיפולי, באופן שיש בו כדי לפגוע הן במבקש עצמו – אשר לא יוכל להשלים את הטיפול; והן באינטרס הציבורי, שכן הושקעו משאבים רבים בהליך זה, כאשר הצלחת הטיפול משמעה, " הפחתת מסוכנותו העתידית של המבקש ". בא-כוח המבקש, עו"ד טל ענר, אישר בטיעוניו בפניי, כי גם אם יתקבל הערעור על גזר הדין, אין זה סביר שלא יוטל על המבקש עונש מאסר לריצוי בפועל, כלל. ואולם, בנסיבות העניין, השלמת ההליך הטיפולי תסייע לבית משפט זה, לראות את התמונה הכוללת ולהכריע בשאלה האם עונשו של המבקש חורג לחומרה ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון דא, בשים לב לשיקולי השיקום בעניינו של המבקש.

6.

המשיבה, אשר יוצגה על-ידי עו"ד נעימה חנאווי, מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע עונשו של המבקש. לטענת המשיבה, " בעניינו של המבקש הוכנו ארבעה תסקירים לעניין העונש, כאשר בית משפט קמא נעתר מעת לעת להמלצות שירות המבחן לדחות את מתן גזר הדין, וזאת, בין היתר, כדי לאפשר לו להעמיק את הערכתו לגבי המבקש ".

המשיבה הוסיפה וטענה, כי על אף השתלבותו של המבקש בתכנית ייעודית לטיפול בעברייני מין, מזה חודשים ארוכים,

הרי שעיון בתסקיר האחרון מיום 22.12.2014, מלמד כי המבקש מצוי רק " בשלב הראשון הכולל עיסוק במודעות לגבי הפגיעה ומניעיה, וטרם עסק בבניית תוכנית ייחודית למניעת הישנות עבירות מין ואלימות ".

נטען בנוסף, כי גם שירות המבחן המליץ במספר תסקירים להשית על המבקש עונש מאסר לריצוי בפועל, אשר יביא בחשבון את השיקולים השיקומיים בעניינו, וכי בהתאם להמלצה זו פעל בית המשפט המחוזי עת גזר את עונשו של המבקש.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי ובצרופותיה, לרבות: פסק דינו של בית המשפט המחוזי; הערעור שהגיש המבקש; וארבעת התסקירים שהוגשו בעניינו של המבקש, ולאחר שהאזנתי בקשב רב לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

בפתח הדברים, ראוי לציין את הכלל, לפיו עונש מאסר אשר הושת על נאשם, יבוצע מיד לאחר שנגזר דינו, ואין בהגשת ערעור כשלעצמו, כדי להצדיק את עיכוב ביצוע העונש (ראו, בין היתר, ע"פ 5921/12 סבג נ' מדינת ישראל (23.9.2012); ע"פ 8397/10 זועבי נ' מדינת ישראל (28.11.2010); ע"פ 2957/10 אלאטרש נ' מדינת ישראל (26.5.2010)). ואולם, ייתכנו מקרים בהם מתעוררות נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על משקלו של האינטרס הציבורי, שעניינו אכיפה מיידית של גזר הדין, כשאז ניתן להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על הנאשם (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)).

על השיקולים המנחים את בית המשפט, בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, עמדתי, בין היתר,

בע"פ 5939/12 פשקוב נ' מדינת ישראל

(5.9.2012), בצייני, כי:

"לשם הכרעה בשאלה אם יש לעכב ביצוע עונש מאסר, על בית המשפט לבחון מספר שיקולים ולאזן ביניהם. בין השיקולים המנחים את מלאכת האיזונים ניתן למנות, את חומרת העבירה שבה הורשע המבקש ואת נסיבות ביצועה; את אורכה של תקופת המאסר שנקבעה; את טיב הערעור וסיכוייו להתקבל; את עברו הפלילי של המבקש; את התנהגות המבקש במהלך המשפט ונסיבותיו האישיות; וכיוצא באלו" (ראו, בעניין זה, ע"פ 2636/12 שלוש נ' מדינת ישראל

(18.5.2012) ).

הנטל הוא על המבקש את עיכוב ביצוע עונש המאסר, לשכנע את בית המשפט כי בנסיבות המקרה הספציפי, יש מקום לסטות מן הכלל, לפיו עונש המאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין. בנידון דידן, המבקש לא עמד בנטל המוטל על שכמו להראות כי השיקולים הקונקרטיים בעניינו, גוברים על האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של עונש המאסר. להלן אפרט בקצרה את הטעמים לעמדתי זו.

9.

המבקש הורשע בשורה של עבירות מין ואלימות בתוך המשפחה, והושת עליו עונש מאסר לתקופה שאינה קצרה. מאז הורשע המבקש, ובהתאם להמלצות שירות המבחן, נדחה מועד גזר הדין, פעם אחר פעם, על מנת לאפשר למבקש להמשיך את הטיפול השיקומי במסגרת שירות המבחן. עיון בתסקיר האחרון של שירות המבחן, מיום 22.12.2014, מעלה כי המבקש מצוי בשלב הראשוני של הטיפול הייעודי, ויפים בהקשר זה, דבריו של השופט נ' הנדל בע"פ 5936/13 פלוני נ' מדינת ישראל (14.1.2015):

"מדובר אפוא בבקשה כי בית משפט זה ילווה את ההליך במשך תקופה ממושכת, המהווה חלק נכבד מהעונש שהוטל על המערער מלכתחילה. ליווי שכזה מכרסם משמעותית בשיקולי הענישה ובכוחו של העונש שהוטל על המערער. דומה כי צעד כזה יעלה את שיקול השיקום על נס, וידחק הצידה את יתר שיקולי הענישה. זאת מקום בו העונש שהוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי לקח כבר בחשבון את מכלול השיקולים".

הוא הדין גם בענייננו. סבורני, כי נוכח ריבוי העבירות שביצע המבקש; חומרתן היתירה; ונסיבות ביצוע העבירות בתוך התא המשפחתי, אין מקום לעיכוב ביצוע גזר הדין, משיקולי שיקומו של המבקש. עוד ראוי לציין, כי אין כל מניעה שהמבקש ימשיך

בהליך הטיפולי בו החל, במסגרת שב"ס, ובלי קשר לתוצאות הערעור, יש לקוות כי המבקש יתמיד בהליך השיקומי, לטובתו שלו ולטובת החברה בכללותה.

10.

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, אשר הושת על המבקש. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 29.4.2015, עד לשעה 10:00, בימ"ר הדרים או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

כל המגבלות ויתר התנאים שנקבעו בעניינו של המבקש יעמדו בעינם עד להתייצבותו של המבקש לריצוי עונשו, כאמור לעיל.