ע"פ 1189-24 ע"פ 1189-24

1.לפניי בקשה לעכב את ביצועו של חילוט רכב – חלק מעונשו של המערער, שהושת עליו בתפ"ח (מחוזי י-ם) 63185-07-21, בגדרי גזר הדין שניתן על ידי השופטים א' דראל, ס"נ, א' אברבנאל וח' זנדברג ביום 27.12.2023. גזר דין זה ניתן בעקבות הרשעת המערער בעבירות טרור, אשר כוללות ניסיון לרצח, שהיה בגדר פיגוע טרור, ועבירות נשק. בגין העבירות כאמור, המערער נדון, בין היתר, ל-16 שנות מאסר לריצוי בפועל, שיימנו מיום מעצרו. בהקשרו של חילוט הרכב שבו קא עסקינן, נקבע כי הרכב שימש את המערער בביצוע העבירות בהן הורשע; כי הרכב שייך למערער ולא לאחיו ולאביו, כטענתו; וכי כעת יש לחלט את הרכב כחלק מהעונש ולהשיב למערער את הבטוחה הכספית בסך של 180,000 ש"ח, אשר הופקדה על ידו כדי להימנע מחילוט הרכב לפני הרשעתו בדין בהתאם להחלטת השופטת ע' ברון בבש"פ 8331/21 אבו שלבק נ' מדינת ישראל (16.1.2022).

2.הצעתי לבעלי הדין להסכים, תוך שמירת טענותיהם, כי החלטתה האמורה של השופטת ע' ברון תעמוד בתוקפה עד להכרעה בערעור שהגיש המערער על הרשעתו ועל עונשו.

3.בעלי הדין לא היו מוכנים לקבל הצעה זו ללא תנאים מוקדמים. המערער היה מוכן לקבל את ההצעה בכפוף לכך שהרכב שחולט יישאר אצל משפחתו, וחלף החילוט של הרכב ערכאת הערעור תקבע את גובה הסכום אשר ייגבה ממנו, אם ערעורו יידחה, מתוך הסך של 180,000 ש"ח שהפקיד. המדינה היתה מוכנה לקבל את הצעתי בכפוף לכך שדחיית הערעור תביא לחילוטו הסופי של הרכב ולגביית סכום אשר משקף את הירידה בערכו, שתיחשב ממועד שחרור הרכב לידי משפחת המערער בהתאם להחלטת השופטת ע' ברון – גבייה שתיעשה מתוך סך הבטוחה האמור של 180,000 ש"ח.

באין הסכמה בין בעלי הדין, לא נותר לי אלא להכריע בבקשת המערער בהתאם לדין.

4.המדינה סמכה את ידיה על הוראת סעיף 38 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פסד"פ), אשר קובעת כדלקמן:

"היה החפץ [שחולט – א.ש.] [...] מצרך שעלול להתקלקל, בין בגלל טיבו המיוחד ובין מסיבה אחרת, ולא ניתן עליו צו לפי סעיף 34, רשאי בית משפט השלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם התובע זכות בחפץ, לצוות שהחפץ יימכר במכרז פומבי או במחיר המקובל באותו יום; דמי המכר יוחזרו לאדם שמידיו נלקח החפץ, אולם אם תוך המועדים שנקבעו על פי סעיף 35 הוגש משפט נגד אדם על עבירה שעבר בחפץ שנתפס או לגביו, ינהגו בדמי המכר כפי שיורה בית המשפט".

לטענת המדינה, ירידת ערכו של רכב שחולט, אשר נמצא בשימוש בני משפחת הנאשם, כמוה כקלקול שאותו יש למנוע – שאם לא כן, עונש החילוט אשר הושת על נאשם אחרי הרשעתו בדין ידולל.

5.ספק בעיניי אם המילה "מצרך", שמופיעה סעיף 38 לפסד"פ, מתייחסת לכלי רכב. כמו כן מסופקני אם גריעה כלכלית מערכו של רכב נקי מתקלות כמוה כ"קלקול" עליו מדבר הסעיף. הנני סבור כי מכירת רכב שחולט מתאפשרת אך ורק בגדרי הסמכות הכללית אשר נקנתה על ידי בית משפט השלום מכוחו של סעיף 34 לפקודה, כמוסבר על ידי השופטת א' פרוקצ'יה ברע"פ 7600/08 אברם נ' מדינת ישראל, פסקאות 15-14 (7.4.2009). ברם, כפי שציינה השופטת ע' ברון בפסקה 15 להחלטתה האמורה, "כאשר מדובר בחילוט חפץ ששימש לצורך ביצוע עבירה, השאיפה לשמור על ערכו אינה יכולה להצדיק את הפגיעה הקשה בזכות לקניין שהיא תולדה של מכירתו טרם ההכרעה בבקשת החילוט". לפי החלטת השופטת ע' ברון, מכירת הרכב אינה מתאפשרת אלא ממועד הטלתו של עונש החילוט – במקרה דנן: 27.12.2023. בקשת עיכוב-הביצוע שהמערער הניח על שולחני נועדה למנוע את מימושו של עונש החילוט – וכפועל יוצא מכך, את מכירתו של הרכב על ידי המדינה – לפני ההכרעה בערעורו.

6.מבחינת מאזן האינטרסים, אינטרס המדינה לשמור על ערכו של הרכב ממועד חילוטו, 27.12.2023, אינו גובר באופן מובהק על זכותו של המערער למצות את הליכי הערעור ובמסגרתם לנסות לשכנע את המותב כי הרכב אינו שלו, אלא של אחיו ושל אביו. זאת ועוד: למרות שהדברים לא נאמרו בפסיקתנו ב"רחל בתך הקטנה", נראה כי האינטרס לו טוענת המדינה – שמירה על ערכו של הרכב שחולט על ידה – מתקיים רק במסגרת חילוטי רכב אשר נעשים בהיבט של היפרעות מהעבריין בתגובה לעבירות כלכליות, כדוגמת הלבנת הון, ולעבירות אחרות, כדוגמת סחר בסמים – כאשר הרכב המחולט הוא אחד מרווחיו הכלכליים האסורים אשר מוצאים מידיו של העבריין (ראו והשוו: ע"פ 2243/23 קסאס נ' מדינת ישראל, פסקה 15 לפסק דינה של השופטת ר' רונן (19.4.2023); בש"פ 10015/07 אביטל נ' מדינת ישראל, פסקה 11 להחלטת הנשיאה ד' ביניש (23.12.2007)). לכאורה, כאשר עסקינן ברכב ששימש בידי העבריין כלי לביצוע זממו – כפי שקרה במקרה דנן – הדברים אינם כך. יחד עם זאת, המדינה מבקשת לשמור על זכותה לשכנע את המותב אשר יידון בערעורו של המערער כי נתונה לה הזכות להיפרע מהרכב לפי ערכו המלא בזמן תפיסתו החוקית לשם חילוט. אינטרס זה של המדינה הוא אינטרס לגיטימי, ועל כן עלי להימנע ממתן החלטה שתיצור מעשה עשוי אשר ימנע מהמדינה את מיצוי זכות הפירעון הנישאת בפיה – חרף הספקות שיש לי לגבי קיומה של זכות זאת בהקשרן של עבירות פליליות שאינן מבוצעות לשם הפקת רווחים כספיים.

7.שיקולים אלה הובילוני למסקנה כי עלי לשמור על "איזון הכוחות" שמתנגשים אהדדי במסגרת הערעור הנוכחי בכל הקשור לסוגיית החילוט, באופן שישאיר את ההכרעה בסוגיית החילוט ודרכי מימושו למותב אשר ידון בערעור. במילים אחרות: עלי למנוע יצירת עובדות מוגמרות מצד משפחת המערער ומצד המדינה כאחד. מצד אחד, אין בידי לאפשר למדינה למכור את הרכב בעת הזאת, ועל ידי כך ליצור מעשה עשוי לפני ההכרעה בערעורו של המערער. מהצד השני, מאחר שהמערער כבר הורשע בדינו ואינו חוסה עוד בצלה של חזקת החפות, הנני חייב לשנות את התנאים הכספיים שאפשרו למשפחתו להשתמש ברכב מכוח החלטתה האמורה של השופטת ע' ברון. שינוי התנאים הללו יאפשר למדינה לנסות לשכנע את המותב אשר ידון בעונש החילוט, שכאמור הושת על המערער בעקבות הרשעתו, כי נתונה לה הזכות להיפרע מהמערער בגין ירידת ערך הרכב, אם הערעור יידחה וערכו של הרכב ירד.

8.הרכב המדובר הוא BMW X5, XDRIVE 30D, מודל 2020 עם מנוע דיזל 2993 סמ"ק, כמצוין ברישיון הרכב שהמערער צירף לבקשתו. לפי המחירון המקובל של לוי יצחק, מחירו העדכני של הרכב מגיע כדי 370,000 ש"ח. ער אני לקביעתו של השופט י' כשר כי "מחירוני רכב של יצחק לוי מהשנים 2018-2017, עם כל הכבוד להיקף תפוצתם, אף אינם מתקרבים לקיים את הנדרש לעניין "ידיעה שיפוטית"" (ראו: רע"א 8979/23 אביטל נ' גויטע, פסקה 16 (17.3.2024)). הנני מסכים עם קביעה זו ונכון להחילה גם על המחירון העדכני של לוי יצחק. ברם, סבורני כי מותר לשופטים להיעזר במחירון זה, בזכות היותו בעל מוניטין בשוק הרכב, כמקור מידע מנחה ובלתי מחייב, בבואם לקבוע בטוחות כספיות בהחלטות שעניינן סעדי ביניים. זאת, מאחר שסכומי הבטוחות הללו, אשר נקבעים לשם איזון בין האינטרסים של בעלי הדין, מסורים מעיקרם לשיקול דעתו של בית המשפט ואין בהם משום קביעת מסמרות לגופם של דברים.

9.במקרה הנוכחי, מוטל עלי להגן על המדינה מפני שני סיכונים: (1) הברחת הרכב שחולט כאמור; וכן (2) ירידת ערכו של הרכב, ככל שיתברר שהמדינה צודקת בטענת הזכות לפירעון מערכו של הרכב בזמן תפיסתו. בנסיבות אלה, ולאור המידע ששאבתי מהמחירון העדכני של לוי יצחק, שוכנעתי כי סכום ההפקדה הכספית שהמערער ומשפחתו יידרשו להפקיד כדי לשמור את הרכב שחולט בחזקתם עד להכרעה בערעור עולה באופן משמעותי על הסך של 180,000 ש"ח אשר הופקד על ידם בעקבות החלטתה האמורה של השופטת ע' ברון.

10.אשר על כן, ואחרי ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי מן הדין ליתן למערער את מבוקשו ולעכב את ביצועו של עונש החילוט שהושת עליו כאמור, אולם זאת בתנאי שהלה יפקיד בבית המשפט המחוזי ירושלים, לצד הבטוחה הקיימת של 180,000 ש"ח, בטוחה נוספת בסך של 100,000 ש"ח – וזאת, לא יאוחר מיום 7.4.2024. באין הפקדה כאמור, תוכל המדינה לממש את החילוט ולנכס לעצמה את הרכב החל מיום 8.4.2024, בתנאי שתחזיר למערער את ההפקדה המקורית בסך של 180,000 ש"ח – כפי שקבע בית המשפט המחוזי בגזר הדין. במקרה זה, יבוטלו כל התנאים הנוספים להבטחת החילוט, כאמור בגזר הדין מושא הערעור.