רע"א 8979-23 רע"א 8979-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (השופט א' נאמן) ב-רע"א 32365-12-23, מיום 17.12.2023. בהחלטה נושא הבקשה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בחדרה (השופט י' גולדברג), ב-ת"א 66429-05-20, מיום 27.6.2023 ומיום 28.6.2023, אשר דחו את בקשות המבקש להשלמת ראיות.

רקע הדברים

1.ביום 31.5.2020 הגיש המשיב 1 (להלן: המשיב) תביעה בסדר דין מקוצר, נגד המבקש ונגד המשיבה 2 (חברת אל נא השקעות בע"מ; להלן: החברה; המבקש והחברה, יחד, יכונו להלן גם: הנתבעים), בטענה להפרת הסכם לפירעון חוב.

אין חולק כי בין הצדדים התקיימו במשך מספר שנים יחסים עסקיים, במסגרתם רכשה החברה (שהייתה בבעלות המבקש במועדים הרלוונטיים), מהמשיב, כלי רכב משומשים שניזוקו בתאונות דרכים.

2.ההסכם לפירעון חוב, שעל בסיסו הוגשה התביעה ואשר צורף לה כנספח, נחתם בין הנתבעים לבין המשיב ביום 27.6.2018 (להלן: ההסכם לפירעון חוב או ההסכם). בגדרי ההסכם, התחייבו הנתבעים לפרוע כלפי המשיב חוב על סך של 1,348,700 ש"ח. זאת, על פי הסדר לפיו סכום של 480,000 ש"ח ישולם בתשלומים חודשיים שווים ועוקבים בסך של 20,000 ש"ח; וסך נוסף של 868,700 ש"ח ישולם בתשלום חד פעמי, עד ליום 5.7.2020. לפי הנטען בתביעה, לאחר מספר חודשים הופסקו התשלומים למשיב על פי ההסכם. על כן, תבע המשיב סכום של 1,007,698 ש"ח הכולל, לטענתו, את יתרת קרן החוב ואת הפרשי ההצמדה לשנים 2019-2018. נוסף לסכום התביעה, ביקש המשיב כי ייפסקו לו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

3.בבקשת הרשות להתגונן שהגיש המבקש, נטען, בין היתר, כי הצדדים הסכימו בעל-פה על שינוי מנגנון תשלום החוב שנקבע בהסכם, וכי בהתאם למנגנון זה שולם סך של 945,000 ש"ח, במזומן. כמו כן טען המבקש כי יש לקזז מהחוב סכומים המשקפים את חובות המשיב כלפי החברה הנובעים מעסקאות נוספות בין הצדדים, וכן מע"מ בגין התשלומים ששולמו זה מכבר ואשר לא הומצאו בגינם חשבוניות. על יסוד הטענות הנ"ל, טען המבקש כי החוב שנותר כלפי המשיב עומד על סך של 84,950 ש"ח בלבד.

בהחלטה מיום 26.8.2020 ניתנה למבקש רשות להתגונן (הרשמת הבכירה ט' מירום).

4.ביום 14.2.2021 התקיים דיון מקדמי, במעמד הצדדים, אשר בסופו הורה בית משפט השלום (השופט י' גולדברג), למשיב, להמציא לנתבעים את "כל המסמכים המבוקשים שיש בידיו". ביום 28.6.2021 התקיימה ישיבת קדם משפט שניה, בה הורה בית משפט השלום, למשיב, להמציא למבקש את "כל הקבלות והחשבוניות שיש ביד[יו] בקשר לכלי הרכב שנעשו לגביהם עסקאות עם הנתבעים וכן את ספר הרכב לתקופה הרלוונטית לעסקאות בין הצדדים כאשר התובע [המשיב – י' כ'] יוכל להשחיר כל פרט לגבי רכב שלא נעשתה בקשר אליו עסקה עם הנתבעים" (יוער כי על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר נדחתה בהחלטה מיום 11.11.2021 (רע"א 59935-10-21; השופט העמית י' גריל)).

המונח "ספר הרכב" מתייחס לספר המנוהל על ידי המשיב, ובו נרשמים פרטיהן של כלל העסקאות בהן הוא מוכר רכבים משומשים, לרבות (אולם לא רק) ההתקשרויות עם החברה.

ביום 2.9.2021 המציא המשיב, לב"כ הנתבעים, העתק מצולם מהעמודים הרלוונטיים מתוך ספר הרכב, הכוללים את פרטי המכירות בין הצדדים בתקופה הרלוונטית לתביעה, תוך השחרת פרטים הנוגעים לעסקאות שבוצעו עם גורמים אחרים.

המבקש לא הסתפק בהעתק המצולם שהומצא לו, בטענה כי העותק אינו משקף במדוייק את האמור בספר הרכב המקורי. הטענות לעניין זה הועלו ביום 21.11.2021, ערב ישיבת קדם המשפט השלישית (שנערכה ביום 24.11.2021), ולמעלה מחודשיים לאחר שהומצא לנתבעים ההעתק המצולם כאמור.

5.תצהיר העדות הראשית מטעם המבקש הוגש ביום 22.11.2021, ובו נטענו שתי טענות חלופיות:

ראשית, וכפי שנטען בבקשת הרשות להתגונן, המבקש טען כי סך התשלומים שבוצעו למשיב עומד על כ-945,000 ש"ח במזומן, וכן כי קוזזו מהחוב סכומים נוספים, כך שמתוך סכום של 1,348,700 ש"ח חוב, נותר לנתבעים לשלם סך של 84,950 ש"ח בלבד.

שנית, המבקש כפר בסכום החוב המופיע בהסכם לפירעון ההלוואה (המכונה על ידו "ההסכם הכוזב"). המבקש טען כי לא ייתכן שסכום החוב המופיע בהסכם משקף את סכום החוב שלגרסת המשיב לא נפרע. לשם תמיכה בטענה זו, צירף המבקש לתצהיר צילומים של עמודים ממחירוני רכב "לוי יצחק" לשנים הרלוונטיות לתביעה (2018-2017), המפרטים את מחיר הרכבים המופיעים בהעתק המושחר של ספר הרכב שהומצא לנתבעים. על בסיס צילומי המחירונים, טען המבקש כי מחירם של הרכבים שעבורם שילמה החברה את התמורה המוסכמת, משקף מחיר ממוצע של כ-45.7% ממחיר המחירונים (לטענתו, בהתאם לנוהג בתחום שבו עסקינן). לגרסת המבקש, חישוב על פי נוהג המכירה האמור (במפתח של 45.7% ממחיר המחירון) מעמיד את החוב על הרכבים שנטען כי לא שולמה בגינם תמורה על סכום של 745,367 ש"ח בלבד. לעומת זאת, לטענת המבקש, אם תתקבל גרסת המשיב בנוגע לסכום החוב, התוצאה היא שהרכבים הללו נמכרו לחברה במחיר של 83.8% ממחיר המחירון שלהם. זאת, כך טען המבקש, בחריגה מהותית מהנוהג של מכירת הרכבים בכ-50-40% ממחיר המחירון (בהינתן שמדובר ברכבים שעברו תאונות דרכים), כאמור לעיל.

5.ביום 23.6.2022, התקיים דיון הוכחות ראשון, בו נשמעו ונחקרו הצדדים, ובסופו נקבע מועד לשמיעת חקירות משלימות. במהלך הדיון, העיר בית המשפט כי מעיון בספר הרכב המקורי שהוגש לו ביום 7.12.2021 ובהשוואה לצילום שהועבר לב"כ הנתבעים, עולה כי: "...קיימות מספר משבצות אשר ניכר שהיה רשום בהן סכום מסויים וסכום זה נמחק בטיפקס. על פי הערכת בית המשפט מדובר ב-5 משבצות. בצילום ספר הרכב שנמסר לצד ספר הרכב המקורי לא ניתן להבחין בין משבצות ריקות מלכתחילה לבין אותן 5 משבצות אשר הכתוב בהן נמחק בטיפקס ודבר המחיקה לא ניכר בצילום" (עמ' 48-47 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.2022). לנוכח האמור, בית משפט השלום הורה כי ספר הרכב המקורי יימסר לעיון ב"כ המבקש, וכי לאחר העיון יתאפשר לו להשלים את חקירת המשיב בקשר לעניינם שיעלו מהעיון בספר הרכב.

מהשתלשלות האירועים המתוארת לעיל עולה כי ב"כ המבקש קיבל לעיונו את ספר הרכב המקורי ביום 23.6.2022. מדובר בספר הרכב המלא, ללא השחרות, אשר כלל פרטים גם בנוגע לעסקאות שביצע המשיב מול סוחרי רכב אחרים.

6.ביום 22.6.2023, כחצי שנה לאחר דיון ההוכחות השני, וימים ספורים עובר לדיון ההוכחות השלישי, הגיש המבקש בקשה לצרף כראיה מחירוני רכב של לוי-יצחק לשנים 2018-2017 (להלן: המחירונים), המתייחסים לרכבים מתוך ספר הרכב אותו המציא המשיב (להלן: הבקשה או הבקשה להוספת ראיה). כאמור לעיל, המבקש צירף לתצהיר העדות הראשית מטעמו (שהוגש לבית המשפט כשנה וחצי קודם לכן, ביום 22.11.2021) צילומים מתוך המחירונים הנ"ל, בעמודים הרלוונטיים לרכבים שהופיעו בעותק המושחר שקיבל מספר הרכב באותה העת. עם זאת, בחודש יוני 2022 קיבל, המבקש, כמתואר לעיל, את ספר הרכב המלא, הכולל פרטים על עסקאות של המשיב עם סוחרי רכב אחרים, וכעת ביקש להגיש את דפי המחירונים המתייחסים גם לרכבים שנמכרו באותן עסקאות (עם סוחרי רכב אחרים). זאת, על מנת לתמוך בטענה כי הנוהג של המשיב הוא למכור את הרכבים בכ-50-40% ממחיר המחירונים, ומשכך גובה החוב הנטען (1,348,700 ש"ח) אינו יכול לשקף את החוב האמתי בגין הרכבים שעבורם נטען כי לא שולמה תמורה.

ביחס למועד בו הוגשה הבקשה, טען המבקש כדלקמן:

"למרבה הצער, בין המועד שבו הוגשו תצהירי הנתבע, לבין המועד בו נמסר ספר הרכב, אבדו המחירונים, אשר מהם צולמו נספחים 'ה2' – 'ו3' לתצהיר הנתבע [...] מאז, ועד לימים אלה, ניסה הנתבע לאתר את המחירונים של הרכבים, הנזכרים בספר הרכב המלא של התובע. לאחר מאמצים רבים של הנתבע, [...] עלה בידיו לאתר את המחירונים."

7.הבקשה להוספת ראיה נדחתה, בהחלטת בית משפט השלום (השופט י' גולדברג), מיום 27.6.2023, אשר קבע כדלקמן:

"הבקשה הוגשה בעיצומה של שמיעת הוכחות בתיק, כחצי שנה לאחר ישיבת הוכחות קודמת וכשבועיים לפני ישיבת ההוכחות הבאה.

הנתבע – המבקש אינו מספק הסבר מניח את הדעת להגשת הבקשה בעיתוי הנוכחי. הטענה כי מדובר במחירונים ישנים שרק בדי עמל עלה ביד הנתבע להשיגם לאחרונה, אינה משכנעת ואינה יכולה להצדיק בקשה להגשת ראייה בשלב כה מתקדם של ההליך ובמועד כה קרוב לישיבת ההוכחות.

יתר על כן, הבקשה ערוכה על דרך הסיפור ונדמית יותר כהרצאת טענות מאשר כבקשה דיונית.

הנה כי כן, דין הבקשה להידחות לגופה. מעבר לכך, הגשת הבקשה המבוססת על טיעון עובדתי, ללא תצהיר תומך, אינה כדין וכבר מטעם זה אין להיעתר למבוקש בה.

הנתבע ישא בהוצאות התובע בגין התגובה לבקשה בסכום של 600 ש"ח שישולמו בתוך 30 ימים."

8.למחרת, ביום 28.6.2023, הגיש המבקש בקשה שכותרתה: "בקשה נוספת להשלמת ראיה" (להלן: הבקשה השניה), אשר זו הפעם לוותה בתצהיר המבקש. לעניין עיתוי הבקשה, טען המבקש כי: "הואיל ומדובר במחירונים ישנים, לא ניתן להשיגם אצל מי שייצר אותם – לוי יצחק בעצמו".

9.בהחלטתו מיום 28.6.2023 דחה בית משפט השלום (השופט י' גולדברג) את הבקשה השניה, בקבעו כי: "הפירוט הנכלל בבקשה הנוכחית, מקומו היה בבקשה המקורית ולתובע אין זכות מוקנית למקצה שיפורים". לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי: "אין בהסברו של המבקש כדי לשכנע כי לא היה ניתן להגיש את המחירונים הישנים במסגרת תצהירי הנתבע, ולכל הפחות להודיע בשלב מוקדם של ההליך שהנתבע עושה מאמץ להשיג את המחירונים".

10.בהמשך אותו היום, הגיש המבקש בקשה נוספת להשלמת ראיה (להלן: הבקשה השלישית), הכוללת מענה להחלטת בית המשפט, בין היתר לעניין עצם האפשרות להודיע לבית המשפט על מאמציו של המבקש בהשגת המחירונים. יצוין כי המבקש אף הגיש מסמך שכותרתו "השלמה לבקשה נוספת להשלמת ראיה" בהמשך לבקשה השלישית. בית משפט השלום (השופט י' גולדברג) דחה את הבקשה השלישית בקבעו כי לא היה מקום להגשתה.

11.המבקש מיאן להשלים עם החלטותיו של בית משפט השלום מיום 27.6.2023 ומיום 28.6.2023, והגיש, ביום 17.12.2023, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 32365-12-23). במסגרת בקשת רשות הערעור, טען המבקש כי המחירונים מפורסמים בציבור וייתכן שהם מצויים בידיעה שיפוטית; וכן כי דחיית בקשתו להוספת ראיה תביא לעיוות דין משום שהמחירונים מהווים מרכיב חשוב בהוכחת הטענה שסכום התביעה "אינו ייתכן". המבקש הוסיף וטען להיעדר שוויון בין בעלי הדין, שכן בית משפט השלום נעתר לבקשות להוספת ראיות מטעם המשיב, אחת מהן אף בעיצומו של הליך שמיעת הראיות (במהלך החקירה הנגדית של המבקש).

12.ביום 17.12.2023 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן) את בקשת רשות הערעור, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. בנמקו את ההחלטה, קבע בית המשפט המחוזי כי: "בחינת ההחלטות, שהינן במהותן דיוניות, בשים לב לנימוקים המופיעים בהן ובשים לב לשלב הדיוני בו ניתנו – בעיצומה של שמיעת הראיות, לא מעלה כי נפלה טעות שתצדיק באופן חריג את התערבות ערכאת הערעור בשלב הביניים" (ההדגשה במקור – י' כ'). כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את הטענה שהמחירונים מצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, בין היתר משום שמחירון לוי יצחק אינו המחירון המקובל היחיד; וממילא אם תתקבל הטענה הרי שאין צורך בצירוף המחירונים כראיה. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי איננו סבור שבית משפט השלום נהג שלא בשוויון בין הצדדים, הן משום שהבקשות מטעמו של כל אחד מהצדדים שונות במהותן, והן משום שבית משפט השלום דחה גם את אחת מבקשות המשיב להוספת ראיה (בהחלטה מיום 26.12.2023). עוד ציין בית המשפט המחוזי כי למרות שבקשת רשות הערעור הוגשה בסד הזמנים שנקבע בתקנות (בהתחשב בהארכת המועדים בעקבות המלחמה), מועד הגשתה לוקה בשיהוי רב – בהינתן שהוגשה כחצי שנה לאחר מתן ההחלטות.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

13.במסגרת בקשת רשות הערעור, חוזר המבקש על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא באשר לבקשה להוספת ראיה – הן לעניין הצורך בהגשת הראיה להוכחת טענתו של המבקש, והן לעניין חוסר השוויון בין הצדדים. המבקש טוען כי הנזק בהוספת הראיה הוא זעום, לעומת תרומתה המשמעותית לחקר האמת. אשר למועד הגשת הבקשה, מדגיש המבקש כי הצורך בהגשת הראיה הנוספת עלה רק לאחר שתמה ישיבת ההוכחות הראשונה (ביום 23.6.2022), עת המציא המשיב למבקש את ספר הרכב, משום שרק אז ניתן היה לדעת אילו חלקים מהמחירונים נדרשים – ועל כן שגה בית המשפט קמא בכך שקבע כי ניתן היה להגיש את המחירונים בשלב קדם המשפט. לטענתו, המועד שבו הוגשה הבקשה הינו המועד בו עלה בידיו לאתר מחירונים, משמדובר במחירונים ישנים שאינם מוחזקים עוד על ידי לוי יצחק (כך לטענת המבקש), ואותרו לבסוף אצל אדם שהוא אגרן/אספן.

בנוסף לכך, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע שבקשת רשות הערעור הוגשה בשיהוי. לטענת המבקש, סוגיה זו מעוררת שאלת רוחב עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, ביחס לאפשרות של בית המשפט לקבוע שיהוי בנסיבות בהן היתה נתונה מערכת המשפט בפגרה, אשר מקורה במצב חירום הנובע ממלחמה.

דיון והכרעה

14.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה, מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

כידוע, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר דחיית הבקשה למתן רשות ערעור עלולה לגרום לעיוות דין. הדברים אמורים ביתר שאת, מקום בו עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטות ביניים בעלות אופי דיוני, כבענייננו, בהינתן שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בהחלטות מסוג זה (ראו, למשל: רע"א 5905/22 גילרו בע"מ נ' פלונית, פסקה 10 והאסמכתאות שם (25.10.2022)).

15.הבקשה דנן עוסקת, למעשה, באופן שבו יישם בית משפט השלום את הדין ביחס לבקשה להוספת ראיה, בהקשר עניינם הפרטני של הצדדים, ואין בהחלטותיו של בית משפט השלום בעניין זה שום היבט עקרוני שמצדיק דיון ב-"גלגול שלישי".

כלל הוא כי בעל דין נדרש להגיש את ראיותיו לבית המשפט "בחבילה אחת", וזאת למעט מקרים חריגים בהם נמצא כי קיימת הצדקה להתיר צירופה של ראיה בשלב מאוחר יותר (ראו: תקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי בעניין הגשת ראיות מפריכות; ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742 (1992) (להלן: עניין רוזין)). בעת בחינת בקשה להוספת ראיה ישקול בית המשפט, בין היתר, את אופי הראיה הנוספת, השלב שבו מצוי ההליך, המועד שבו גילה המבקש על קיומה של הראיה (או המועד שבו היה עליו לדעת על קיומה), הסיבות שבגינן מבוקש להגיש את הראיה באיחור, ותרומתה של הראיה לחקר האמת (עניין רוזין, בעמ' 743-742; רע"א 5727/23 אייש נ' שלמה ארביב, פסקה 11 (6.9.2023); רע"א 3863/22 עזבון קבועה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (5.7.2022)).

בית משפט השלום בחן את השיקולים המנויים לעיל בעניינו של המבקש, ומצא כי לנוכח השלב המתקדם שבו מצוי ההליך (לקראת ישיבת הוכחות שלישית), ובהיעדר נימוק משכנע לאיחור שבהגשת הראיה – דין הבקשה להידחות. מדובר בהחלטה המיישמת את אמות המידה שנקבעו בדין לעניין בקשה להוספת ראיה, ונטועה היא היטב בנסיבות עניינו הפרטני של המבקש. ככזו, ההחלטה אינה מעוררת כל סוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

16.אוסיף ואציין כי מקובלת עליי גם קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין ביסוס לטענה כי המידע המצוי במחירוני רכב מהשנים 2018-2016 מהווה ידיעה שיפוטית. בגדר המושג "ידיעה שיפוטית" נכללות עובדות שהן נחלת הכלל, כגון עובדות היסטוריות, עובדות שבפיזיקה בסיסית, גיאוגרפיה, תוצאות מחקרים ידועים וכיוצא באלה (ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169, 175 (1977); ע"א 4868/90 אנגל נ' בודסקי, פ"ד מו(4) 434, 437 (1992)). עם זאת, ידיעה שיפוטית כוללת אף עובדות הניתנות לבירור מיידי ומדויק על ידי עיון במקורות מוסמכים אשר אינם שנויים במחלוקת (אליהו הרנון דיני ראיות חלק שני 45 (התשל"ז)). "מחירוני רכב של יצחק לוי" מהשנים 2018-2017, עם כל הכבוד להיקף תפוצתם, אף אינם מתקרבים לקיים את הנדרש לעניין "ידיעה שיפוטית". כמו כן, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ככל שהייתה מתקבלת טענת המבקש כי המחירונים מצויים בידיעה שיפוטית, הרי שממילא לא היה טעם להידרש לבקשה להוספתם כראיה.

17.עוד יצוין כי גם אם נכונה טענת המבקש לפיה בית משפט השלום קיבל בקשה שהגיש המשיב לצרף ראיות נוספות, היא איננה מעלה ואיננה מורידה ביחס לבקשתו שלו. מדובר בבקשות המצויות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וכל בקשה נבחנת לגופה. קבלה של בקשה מסוימת לא מקנה זכות אוטומטית לבעל הדין השני כי תתקבל בקשה דומה מטעמו.

18.אשר למועד הגשת הבקשה – כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי העיר בהחלטתו כי על אף שבקשת רשות הערעור הוגשה במסגרת המועדים הקבועים בדין, היא לוקה בשיהוי. אולם, נוכח הנימוקים האחרים שפירט בית המשפט המחוזי, עולה כי לא זה היה הטעם לדחיית בקשת רשות הערעור על ידי בית המשפט המחוזי, אלא הערה שהוספה בבחינת למעלה מן הצורך. בנסיבות אלו, אין מקום ליתן רשות ערעור בגינה.

19.סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.