ע"פ 1193/97 פינטו אבי בן יוסף נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירה של מעשה סדום ונדון למאסר חמש שנים לריצוי בפועל וכן הופעל במצטבר עונש מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו לתקופה של תשעה חדשים.

הערעור שלפנינו סב על ההרשעה ועל חומרת העונש כאחד.

2.עמדתו של המערער בבית המשפט המחוזי היתה שאירוע הבעילה כלל לא אירע. לענין זה נמצאה עדותה של המתלוננת מהימנה ואף נמצאו לה תימוכין חיצוניים למכביר. לעומת זאת לא נמצאה עדות המערער מהימנה.

לפנינו שינה פרקליט המערער את טעמו או את טעמה (של עמדת מרשהו) והיה מוכן להסכים שאמנם מעשה הבעילה אירע; ועם זאת טען שעדות המתלוננת איננה מהימנה לגבי נסיבות האירוע שלפי גירסתה של המתלוננת בוצע שלא בהסכמתה. אין כל תימוכין לטענה זו בחומר הראיות או בממצאיו של בית המשפט המחוזי המבוססים היטב.

לפיכך אנו דוחים את הערעור על ההרשעה.

לא מצאנו כל עילה להתערב אף במידת העונש. מעשה הסדום בו הורשע המערער בוצע בצורה ברוטלית, חרף מחאותיה של המתלוננת; והעובדה שהתקיימה בין המערער והמתלוננת היכרות מוקדמת שנותקה אינה יכולה להיחשב כגורם מקל. נתנו דעתנו לכל הנסיבות שנטענו לפנינו ונחה דעתנו שאין עילה להתערב אף במידת העונש.

לפיכך אנו דוחים את הערעור.