ע"פ 1408/18 מדינת ישראל נ. אברהם (ויקטור) בן דרור

1.

לפניי בקשת רשם עבודות שירות מחוז צפון, המבקש להבהיר מהו המועד לתחילת ריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות שהוטל על המשיב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' שחם ) מיום 2.1.2018, ואשר המשיב אמור היה להתחיל בריצויו ביום 21.5.2018.

2.

בגזר דינו השית בית משפט קמא על המשיב שישה חודשי מאסר בפועל, מהם ירוצו ארבעה וחצי חודשים בין סורג ובריח והיתר בעבודות שירות.

3.

בהחלטתי מיום 21.2.2018 דחיתי את בקשת המערערת לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב, שכן המשיב החל בריצוי עונשו שלושה ימים קודם שהוגשה הבקשה, תוך שקבעתי כי:

"דעתי היא כי הוצאת אדם מבית האסורים לאחר שהחל כבר בריצוי עונשו, שלא בהסכמתו, כדי לעכב את ביצוע העונש עד למתן ההכרעה בערעור על קולת העונש, תיעשה רק במקרים חריגים ביותר, בשל הפגיעה החמורה בו, באופן שאינו מידתי".

4.

בעקבות זאת, ריצה המשיב את יתרת עונשו, ושוחרר מבית הכלא ביום 8.5.2018. משכך, ומשנדרש כעת לרצות את יתרת עונש המאסר (חודש וחצי) בדרך של עבודות שירות, התעוררה השאלה האם יש להורות על עיכוב ביצוע עונש זה.

5.

יצוין כי ביום 14.5.2018 חזר בו המשיב מערעורו על גזר הדין, אך ערעורו על הכרעת הדין, כמו גם ערעורה של המערערת, תלוי ועומד, והערעורים כולם (יחד עם ערעורים נוספים של המערערת ושל שותפיו של המשיב לכתב האישום בפרשה זו) עתידים להישמע בשלושה מועדים בשלהי חודש יוני ובראשית חודש יולי 2018.

6.

בהחלטתי מיום 13.5.2018 הוריתי למערערת ולמשיב להגיש עמדותיהם לבקשה, וכן הוריתי על עיכוב ביצוע העונש עד למתן החלטה אחרת.

7.

המשיב

מתנגד לעיכוב ביצוע עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, ומבקש לסיים בריצויו עונשו בהקדם האפשרי. לטענת באי-כוחו, המשיב "הוא אדם כבן 73, אשר אינו בקו הבריאות, וחרב ההליך המשפטי מונחת על צווארו כשבע שנים". עוד נטען כי משריצה המשיב את חלק הארי של העונש, אין נימוק מספק שלא לאפשר לו לסיים את ריצוי יתרת העונש.

8.

מנגד, המערערת תומכת בעיכוב ביצוע יתרת העונש עד להכרעה בערעורים. לשיטתה, הנימוק שעמד בבסיס ההחלטה שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל בעניינו של המשיב היה שהלה החל כבר לרצות את עונשו. נימוק זה לא מתקיים ביחס לעונש עבודות השירות, ועל כן אין הצדקה שלא לעכב חלק זה של העונש, בהתאם להלכה הפסוקה. כן נטען כי בשל כך שהדיון בערעורים צפוי להתקיים בעוד חודש, לא יהיה בעיכוב ביצוע העונש כדי לגרום עוול למשיב.

9.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, אני סבור כי הדין עם המערערת.

כפי שנדון בהחלטתי מיום 21.2.2018, ככלל ייעתר בית המשפט לבקשות עיכוב ביצוע עונשי מאסר קצרים אשר נקבע כי ירוצו בדרך של עבודות שירות, בפרט כאשר מדובר בבקשות שהוגשו על ידי רשויות התביעה, לצד ערעור על קולת העונש.

יתרת עונש המאסר שהוטל על המשיב, אשר נקבע כי תרוצה בדרך של עבודות שירות, היא קצרה מאוד. בנסיבות אלה, הימנעות מעיכוב ביצוע העונש תביא להשלמת ריצוי מלוא העונש שהוטל על המשיב, וממילא לכבילת שיקול דעתה של ערכאת הערעור. איני רואה טעם אפוא לסטות במקרה זה מההלכה הפסוקה, לפיה בהינתן תקופות מאסר קצרות יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע העונש.

לא נעלמה מעיני טענת המשיב באשר לגילו, למשכם של הדיונים המשפטיים בעניינו ולרצונו הכן להניח את הפרשה מאחוריו. עם זאת, אני סבור כי המועד הקרוב הקבוע לדיון בערעורים מאזן את הקושי שעלול להיגרם למשיב בשל עיכוב ביצוע העונש.

10.

מכל הטעמים המנויים בהחלטתי זו, אני מורה אפוא על עיכוב ביצוע יתרת עונש המאסר בדרך של עבודות שירות שהוטל על המשיב בגזר דינו של בית משפט קמא.