ע"פ 1502/07 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ביום 26.10.05 הודה המבקש, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע בביצוע עבירה של ניסיון אינוס, לפי סעיף 345(א)(4) סיפא ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום נפגשה המתלוננת, קטינה בת 17, עם שתי חברותיה בגינה ציבורית, שם שתתה משקה משכר וחשה שלא בטוב. לאחר מכן נפגשו השלוש עם המבקש ועם בן דודו והחמישה נסעו ברכב אל דירת המתלוננת. בהגיעם לדירה הלכה המתלוננת לישון. המבקש נכנס לחדר בו ישנה התיישב על מיטתה והציע לעשות לה מסאז'. המתלוננת סירבה וחזרה לישון. בהמשך נגע המבקש במתלוננת בגב ובחזה, אחז בידה וניסה לנשקה על פיה למרות ניסיונה להרחיק את ידיו מעליה. לאחר מכן הרים המבקש את כותונתה של המתלוננת, הוריד את תחתוניה, נשכב מעליה וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ובסוף הגיע לפורקן מיני על בטנה.

2.

במסגרת הסדר הטיעון הורה בית המשפט על קבלת תסקיר משירות המבחן אודות המבקש. כן הורה בית המשפט על הגשת תסקיר נפגע עבירה. שירות המבחן המליץ לדחות את גזר הדין בשלושה חודשים על מנת לאפשר למבקש להשתלב בקבוצה טיפולית לעברייני מין. בית המשפט דחה המלצה זו לאור הערתו של קצין המבחן כי הוא מתקשה להעריך את יכולתו של המבקש להשתלב ולהפיק תועלת מההליך הטיפולי, וכן מאחר שבית המשפט סבר כי התסקיר נותן תמונה מלאה על נסיבותיו האישיות של המבקש ועל הנסיבות האופפות את מעשה העבירה.

3.

בית המשפט בגזר דינו ראה בחומרה רבה את המעשים בהם הורשע המבקש, וסבר כי העובדה שהמעשה לא לווה באלימות אינה מפחיתה מחומרת המעשים, שכן המבקש ניצל את עובדת היות המתלוננת שרויה במצב של שכרות. המעשה בוצע בחדרה ובביתה של המתלוננת שאמור להיות מבצרה. בזמן ביצוע המעשים היתה המתלוננת קטינה. בית המשפט לקח בחשבון את עברו הנקי של המבקש, את הודאתו, חרטתו, לקיחת האחריות והרצון לפצות את המתלוננת. יחד עם זאת, סבר בית המשפט כי מנגד עומדים על הפרק הפגיעה במתלוננת, תוצאותיה הקשות, והאינטרס הציבורי להגן על שלמות גופו, נפשו פרטיותו וכבודו של האדם. בית המשפט ציין כי למתלוננת נגרם נזק נפשי חמור כתוצאה מהמעשים, וכי העונש המקסימלי הקבוע לעבירה בה הורשע המבקש הינו 16 שנות מאסר. לבסוף גזר בית המשפט על המבקש שבע שנות מאסר, מתוכן ירצה המבקש ארבע שנים בפועל בניכוי ימי מעצרו, ושלוש שנים על תנאי שלא יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו אחת מן העבירות מסוג פשע המנויות בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין. כן נקבע כי המבקש יפצה את המתלוננת בסך של 20,000 ₪.

4.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה על חומרת עונשו. במקביל הגיש בקשה זו לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו עד להכרעה בערעורו. לטענת בא-כוחו מתבקש בית המשפט בערעור לשלב את המבקש במסגרת טיפולית כפי שהמליץ שירות המבחן ולא לשולחו למאסר בפועל. דחיית בקשה זו תסכל את מטרת הערעור לטענתו. הסנגור מציין כי המבקש נשוי ואב לשלושה ילדים אשר הגדול מביניהם הוא בן 5 שנים בלבד. מדובר באדם נורמטיבי ללא עבר פלילי ולפיכך סיכויי שיקומו מוחשיים וממשיים. לטענתו, אין מדובר באדם המסכן את שלום הציבור, שכן לאורך כל תקופת משפטו היה המבקש משוחרר במסגרת מעצר בית ואף הותר לו לצאת לעבוד. המבקש לא הפר אף תנאי מתנאי שחרורו לאורך כל התקופה. כן מציין הסנגור שהמבקש הודה וחסך זמן שיפוטי יקר וכי קיימות בתיק ערבויות גבוהות שהפקיד המבקש אשר יבטיחו את המשך התייצבותו לדיונים.

באת-כוח המשיבה טענה כי על המבקש נגזרו ארבע שנות מאסר בפועל ואין סיכוי אמיתי שערכאת הערעור תמיר עונש זה במסגרת טיפולית באופן שייתר את הערעור. לטענתה בית המשפט לקח בחשבון את כל השיקולים לקולא ומנגד שקל את הפגיעה הקשה במתלוננת בהתאם לתסקיר הקורבן ואת העובדה כי היה מדובר בקטינה בת 17 בביתה.

5.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בעניין שוורץ נקבעו השיקולים השונים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבוחנו בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769 (2000)). במקרה שפנינו אני סבורה כי שיקולים אלו מטים את הכף לדחיית הבקשה. המבקש הורשע בביצוע עבירה חמורה ביותר של ניסיון לאינוס תוך ניצול מצב שכרותה של קטינה שהלכה לישון בחדרה בביתה. על המבקש נגזר עונש מאסר של ארבע שנים לריצוי בפועל, שאינה תקופה קצרה. הערעור נסב כולו על חומרת העונש, וכבר נקבע כי בערעורים מסוג

זה הנטייה הינה שלא לעכב את ביצוע העונש. על פניו נראה כי בית המשפט קמא התחשב בכל השיקולים הרלוונטיים, כולל נסיבותיו האישיות של המבקש. לפיכך ניתן להעריך כי גם אם תסבור ערכאת הערעור שהמשקל שניתן לשיקולים אלו צריך להשתנות ולפיכך יש להפחית מחומרת עונשו של המבקש, ואיני מביעה בכך עמדה כמובן, הרי שלא סביר כי יבוטל לחלוטין עונש המאסר שהוטל על המבקש או כי יקוצר באופן אשר ייתר את הערעור.

הבקשה איפוא נדחית. המבקש יתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 25.2.07, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.