ע"פ 1837/12 פלוני נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ברק-ארז:

1.

בעקבות היכרות ברשת חברתית באינטרנט נפגשו המערער והמתלוננת שהייתה כבת 16 באותה עת. במהלך הפגישה, שהחלה בקשר גופני בין השניים בהסכמה, המערער נשכב על המתלוננת וכפה עצמו עליה בדרכים שונות – נישק אותה, ניסה להחדיר את אצבע ידו לאיבר מינה, ומשך את תחתוניה. המערער אף איים על המתלוננת כי יהרוג אותה אם תצעק, חנק את המתלוננת בידיו והטיח את ראשה על הדשא. המתלוננת נמלטה מן המקום בעקבות מאבק. לאחר שהורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, והוטל עליו עונש, הוא מערער על חומרת עונשו. זהו הערעור שבפנינו.

2.

המערער הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדו במסגרת הסדר טיעון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (תפ"ח 18544-03-11, השופטים ג' נויטל, מ' יפרח, ג' רביד ). הוא הורשע בעבירות של ניסיון אינוס לפי סעיפים 25 ו- 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. בית המשפט קמא השית על המערער עונש מאסר בפועל בן 4.5 שנים (בניכוי תקופת מעצרו); עונש מאסר על תנאי בן 18 חודש, בתנאי שלא יעבור עבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין או עבירה של אלימות פיזית נגד הגוף מסוג פשע (לרבות ניסיון) במשך תקופה של 3 שנים; עונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים, בתנאי שלא יעבור עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, או עבירה של אלימות פיזית נגד הגוף או עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין (לרבות ניסיון) במשך תקופה של 3 שנים. בנוסף, חויב המערער בתשלום פיצוי למתלוננת בסך 40,000 שקל.

3.

לצורך קביעת העונש נדרש בית המשפט קמא לחומרת העבירות המיוחסות למערער ולפגיעה הקשה במתלוננת, כפי שזו עלתה מתסקיר הנפגעת, שנדרש לחרדותיה, לירידה בתפקוד הלימודי שלה ולפגיעה בקשריה החברתיים והבין-זוגיים. מנגד, נדרש בית המשפט קמא לגילו הצעיר ולעברו הנקי של המערער, וכן לקשייו האישיים והמשפחתיים. עם זאת, בית המשפט התייחס לכך שהמערער אינו לוקח אחריות על התנהגותו ועל הנזק שהסב. רמת המסוכנות המינית של המערער הוערכה כבינונית-גבוהה.

4.

בערעורו שבפנינו התבקשנו להקל עם המערער בהתחשב בגילו הצעיר, בקשייו האישיים ובכך שהוא נעדר עבר פלילי. בנוסף, הדגיש בא-כוחו של המערער את העובדה שהמערער אינו מסוגל לשלם את הפיצוי שבו חויב, וכי ראוי להפחיתו מטעם זה. באת-כוח השיבה טענה שיש להשאיר את העונש על כנו, בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות למערער, כמו גם במשקל שיש לייחס לפגיעה במתלוננת הקטינה.

5.

לאחר ששקלנו את הדברים הגענו לכלל דעה שאין מקום להקל עם המערער. עונשו של המערער אינו חורג מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה. כך, למשל, נדחה ערעורו של נאשם נעדר עבר פלילי שהורשע על פי הודאתו בניסיון לאינוס קטינה ובשהייה בלתי חוקית בישראל ונגזרו עליו שבע שנות מאסר בפועל (ע"פ 1161/07 פלוני נ' מדינת ישראל (10.12.2007)) (להלן: ע"פ 1161/07 ); כן נדחה במקרה אחר ערעורו של נאשם נעדר עבר פלילי שהורשע על פי הודאתו בניסיון לאינוס קטינה ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל (ע"פ 1502/07 פלוני נ' מדינת ישראל (6.8.2007)). אף לגופו של עניין, יש לייחס חומרה יתרה לעבירות שבהן הורשע המערער, ולא כל שכן באופן שבו ערער את שלוות חייה של קטינה תוך גרימת נזק שממנו היא מתקשה להיחלץ. אמנם, למערער אין עבר פלילי, אך מעשיו הם חמורים. לא מיותר להדגיש, כי מעשיו של המערער בולטים בחומרתם בהתחשב בכך שלא הרפה מן המתלוננת חרף התנגדותה הנמשכת ומאבקה בו. אין צריך לומר שאף לולא עשתה כן, מעשיו היו חמורים, אך יש בדברים כדי להמחיש את האופן הנחוש וחסר הרתיעה שבו תקף את קורבנו. אף לענייננו יפים דבריו של השופט א' א' לוי בע"פ 1161/07 אליו כבר נדרשנו לעיל:

"לצדה של התנהגות זו תווית מחיר אשר נועדה לגמול למערער על רוע מעלליו, ולהתריע בפני הרבים כי טוב יעשו אם ישובו וישננו את אשר פסקנו לא אחת בעבר, לאמור, אשה היא ריבון על גופה, ומי שלא יקפיד לקיים את זכותה זו, עתיד לשלם על כך בכליאה ממושכת."

6.

בכל הנוגע לפיצוי, יש לציין כי שיעורו אינו חורג מן המקובל במקרים מסוג זה. תכליתו של הפיצוי אינה בעיקרה עונשית. עליו לשקף את החשיבות הנודעת לכך שהמתלוננת תוכל לקבל סיוע נפשי ואחר לצורך שיקומה מן המשבר הקשה שחוותה.

7.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור על כל חלקיו.