ע"פ 3182/13 חיים פרץ נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט מ' לוי ) מיום 17.4.2013. במסגרת גזר הדין הושתו על המבקש עונש מאסר לתקופה של 26 חודשי מאסר בפועל, עונשי מאסר מותנה, וכן תשלום פיצוי כספי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח.

1.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את המבקש – לאחר ניהול הוכחות –

בעבירות של ביצוע מעשים מגונים בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. כעולה מהכרעת הדין, ביצע המבקש שורת מעשים מגונים במתלוננת, קטינה בת 11, בחודש פברואר 2009, עת התארח בבית משפחתה. בגזר דינו עמד בית המשפט קמא על חומרת העבירות שבהן הורשע המבקש, על היותה של המתלוננת קטינה ועל הפגיעה בגופה, בנפשה ובכבודה. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שהמבקש הורה למתלוננת שלא לספר את אשר אירע ובכך ביצע עבירה של הדחה בחקירה. לצד זאת נתן בית המשפט דעתו גם לשיקולים לקולה, ובכלל זה: נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש; העובדה כי אין לו עבר פלילי בעבירות מין, וכי מעולם לא ריצה עונש מאסר בפועל; העובדה כי מאז ביצוע עבירת רכוש בשנת 2009 הוא לא הסתבך בעבירות נוספות, ואף ניהל חיים נורמטיביים; והעובדה כי הביע את צערו בבית המשפט.

2.

המבקש הגיש ערעור על גזר הדין, שבו נטען כי העונש שהושת עליו חמור מדי בהתחשב בנסיבות האירוע ובנסיבותיו האישיות, וכי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לשיקול השיקומי בעניינו. המבקש טוען כי אין מדובר בעבירות מין מהרף הגבוה, כי המעשים לא כללו אלימות, איומים או הפעלת כוח, וכי מדובר היה באירוע בודד וחד-פעמי אשר אינו מאפיין את שגרת חייו של המבקש, ואשר התרחש לאחר שהמבקש שתה לשוכרה. המבקש אף מציין כי זוהי הפעם הראשונה שבה הורשע בעבירת מין. לעניין נסיבותיו האישיות, סבור המבקש, בין היתר, כי בית המשפט קמא לא ייחס את המשקל הראוי להיותו גרוש ואב לשלושה ילדים ולכך שהוא סועד את אימו העיוורת. עוד הוא מציין כי סיכויי שיקומו גבוהים ביותר, וכי הוא הביע חרטה על המקרה ואף ביקש את סליחת המתלוננת ובני משפחתה. לפיכך, סבור המבקש כי על בית המשפט לקבל את הערעור ולהפחית מעונשו.

3.

בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. בבקשה נטען כי כניסתו המיידית למאסר תביא להפסקת תשלומי המזונות לילדיו; כי הוא היה משוחרר לחלופת מעצר לאורך התנהלות ההליך הפלילי ללא הפרות; וכי ערעורו מעלה טענות רציניות וכבדות משקל.

4.

בדיון שהתקיים לפניי התנגד בא-כוח המשיבה לבקשה לעכב את ביצוע העונש. לשיטתו, סיכויי הערעור קלושים שכן אין מדובר בעונש החורג ממתחם הענישה, ונסיבותיו האישיות של המבקש אינן נחשבות לנסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אמות המידה לבחינת בקשה לעיכוב ביצוע של גזר דין פלילי הותוו על ידי בית משפט זה ב ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) ( להלן: עניין

שוורץ ) . נקודת המוצא היא כי עונש מאסר יבוצע מייד לאחר מתן גזר הדין , שכן למי שהורשע בדין לא עומדת עוד חזקת החפות, אולם לבית המשפט מסור שיקול דעת להורות על עיכוב ביצוע העונש אם מתקיימות נסיבות המצדיקות זאת (ע"פ 5323/12 אבו ליל נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (13.7.2012)). לשם הכרעה בבקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר יבחן בית המשפט את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושת על הנאשם; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט; וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם (פרשת שוורץ , בעמ' 277-283) .

6.

בנסיבות המקרה דנן, לא שוכנעתי כי מתקיימים טעמים המצדיקים את עיכובו של עונש המאסר. מבלי לקבוע מסמרות בסיכויי הערעור על גזר הדין, נראה כי בכל מקרה נמוכים הסיכויים שלא יוטל על המבקש עונש מאסר כלל. זאת ועוד, נוכח תקופת המאסר שהוטלה על המבקש, של 26 חודשי מאסר בפועל, לא יתייתר הערעור גם אם תידחה הבקשה לעיכוב הביצוע (ראו והשוו: ע"פ 6179/12 טובול נ' מדינת ישראל , פסקה 19

(27.9.2012) ). אף לא מצאתי כי נסיבותיו האישיות של המבקש מצדיקות עיכוב ביצוע. סבורני כי בגזר הדין העניק בית המשפט המחוזי משקל הולם לנסיבות אלו וכן לעובדה שלמבקש אין עבר פלילי בעבירות מין ושלחובתו הרשעה אחת בלבד בעבירת רכוש. לא נעלמה מעיני העובדה שהמבקש שוחרר לחלופת מעצר ועמד בתנאיה, ואולם אין בשיקול זה לבדו כדי להכריע את הכף בבקשת עיכוב הביצוע ( עניין

שוורץ , בעמ' 280). בנסיבות המתוארות לעיל, המבקש לא הרים את הנטל להראות כי קיימות בעניינו נסיבות המצדיקות עיכוב בביצוע עונשו.

כן לא מצאתי מקום לעכב את תשלום הפיצוי הכספי שנפסק למתלוננת. זאת, משלא הוכח כי אם לא יעוכב ביצוע התשלום ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך (ע"פ 1837/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (8.3.2012)). בצד האמור, פתוחה לפני המבקש הדרך לפנות למנהל המרכז לגביית קנסות בבקשה לפרוס את תשלומי הפיצויים או לדחותם, לפי סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995.

7.

הבקשה נדחית אפוא. לבקשת המבקש, החלטתי להורות על הארכת עיכוב הביצוע שעליו הורה בית המשפט במחוזי בתקופה קצרה נוספת לשם התארגנות. המבקש יתייצב אפוא למאסרו ביום 23.6.2013 עד השעה 10:00 בבית סוהר דקל, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

המזכירות תקבע את ערעורו של המבקש לשמיעה במהלך שנת 2013.