ע"פ 151/21 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיאה א' ואגו והשופטים א' אינפלד ו- א' חזק ) בתפ"ח 5710-05-17 מיום 23.11.2020, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש מטעם המבקש.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו שורה של עבירות מין בקטינות בשלושה אישומים שונים.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בין השנים 2015–2017, המבקש פנה לשלוש קטינות אשר טרם מלאו להן 14 שנה (להלן: א , ב ו- ג , לפי סדר האישומים), אותן פגש בהזדמנויות שונות באקראי במרחב הציבורי, ונגע באיברי מינן. במקרה המתואר באישום השלישי, נטען כי המבקש אף הרים על ידיו את ג' בניגוד לרצונה וניסה להחדיר את אצבעו לאיבר מינה.

בגין מעשים אלו יוחסו למבקש עבירות של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14, לפי סעיף 348(ב) ובנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); וכן ניסיון אינוס, לפי סעיפים 345(ב)(1) ו-25 ובנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק זה.

3.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בהכרעת דינו מיום 28.6.2020, בשניים מן האישומים המפורטים בכתב האישום, וזיכה אותו מאחד מהם.

הרשעת המבקש באישום הראשון נסמכה בין היתר על אמרת חוץ של המבקש עצמו בפני סייר משטרה בטרם חקירתו, בגדרה מסר כי נגע באיבר מינה של א' על מנת לבדוק "איך זה של בחורה". לכך נוספו ראיות נסיבתיות נוספות, ובכללן עדות דייר הבניין שבו בוצעו המעשים, אשר הבחין במבקש ובקטינה מאחורי גרם המדרגות בבניין. מנגד, נקבע כי גרסת המבקש לאירועים היא גרסה כבושה אשר קיים קושי ליתן בה אמון.

באשר לאישום השלישי, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להרשיע את המבקש בהתבסס על מכלול הראיות שהונחו לפניו, ובכלל זה עדות ג' ואחיה, אשר נכח באירוע גם הוא, בפני חוקר הילדים; זיהוי המבקש על ידי ג' במסדר הזיהוי; וזיהויו על ידי אחיה באופן ספונטני ברחוב. עם זאת, נקבע כי לא הוכח אם המבקש ניסה אכן להחדיר אצבעותיו לתוך איבר מינה, ועל כן הוא הורשע בעבירה של מעשה מגונה בקטינה בלבד, וזוכה מעבירת ניסיון האונס.

בהתייחס לאישום השני, קבע בית המשפט המחוזי כי אמנם עדות ב' בפני חוקרת הילדים מהימנה, ואולם בהיעדר סיוע ראייתי לגרסתה, יש לזכות את המבקש מהעבירה המיוחסת לו.

לנוכח האמור, הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בשתי עבירות של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין ובנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק זה.

4.

בית המשפט המחוזי השית על המבקש, בגזר דינו מיום 23.11.2020, 48 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת מין מסוג "פשע" למשך 3 שנים; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת מין מסוג "עוון" למשך 3 שנים; וכן פיצוי על סך 40,000 ש"ח ו-80,000 ש"ח ל-א' ול-ג', בהתאמה.

5.

בד בבד עם מתן גזר הדין, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת בא כוח המבקש, אשר היה נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני לצד ערובות נוספות, לעכב את עונש המאסר בפועל עד ליום 11.1.2021, לשם הגשת ערעור לבית משפט זה, תוך הותרת התנאים המגבילים הקיימים על כנם.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו – היא הבקשה שלפניי .

טענות הצדדים

6.

לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים. בכלל זה, נטען כי נפלו פגמים רבים במסדר הזיהוי שבו זוהה על ידי ג'; כי לא ניתן להרשיעו באישום הראשון על סמך אמרת החוץ בשל פגמים שונים אשר נפלו לטענתו בהתנהלות המשטרה; וכי אין "חיזוק" ראייתי מספק להרשעתו באישום הראשון על סמך אמרת החוץ שמסר.

עוד טוען המבקש כי אם יחל לשאת בעונש המאסר שנגזר עליו, הדבר עלול לייתר את הערעור על גזר הדין, שכן הוא שהה במעצר מאחורי סורג ובריח למשך 14 חודשים, אשר ינוכו מתקופת מאסרו. כמו כן נטען כי המבקש נתון מזה שנתיים וחצי במעצר בית בלי שהפר את תנאי המעצר, וכי הוא נעדר עבר פלילי – ועל כן אין מניעה לעכב את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו.

7.

בדיון שהתקיים לפניי התנגדה באת כוח המשיבה לבקשה.

נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן הערעור על הכרעת הדין מופנה כלפי קביעות עובדה ומהימנות של בית המשפט המחוזי, אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן; ואילו גזר הדין אינו חמור באופן המצדיק את התערבות ערכאות הערעור.

זאת ועוד, נטען כי לנוכח עונש המאסר בפועל המשמעותי שנגזר על המבקש, אף לאחר ניכוי תקופת המעצר, אין חשש ממשי כי הערעור על גזר הדין יתייתר אם המבקש יחל לשאת בעונש.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

9.

כידוע, על נאשם שהורשע בדין וניתן בעניינו גזר דין, לרצות את עונשו באופן מידי, ואין בהגשת הערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע העונש.

עיכוב ביצוע העונש יהא רק בנסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי באכיפה מידית של גזר הדין, ובכלל זה חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; סיכויי הצלחת הערעור; פרק הזמן בו צפוי הערעור להתברר; עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של הנידון; וכן השאלה אם הערעור מופנה כלפי הכרעת הדין או גזר הדין בלבד (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)).

10.

במקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי התקיימו הנסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש.

באשר לסיכויי הערעור, הרי שבלי לקבוע מסמרות בעניין, אסתפק בלומר כי אלו אינם גבוהים.

11.

זאת ועוד, לנוכח תקופת המאסר בפועל הממושכת אשר נגזרה על המבקש – של 4 שנות מאסר – לא יהא בתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל כבר עתה כדיי לייתר את שמיעת הערעור.

12.

הבקשה נדחית אפוא.

13.

המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 31.1.2021 עד השעה 10:00 במתחם כלא אשל בבאר שבע, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

למען הסר ספק, תנאי המעצר אשר קבע בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש יעמדו בעינם עד להתייצבותו למאסר .