ע"פ 1517/22 גבריאל בן -הרוש נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (סגנית הנשיא ד' סלע ) ב-ת"פ 37764-03-21 מיום 18.1.2022, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש מטעם המבקש.

רקע והליכים קודמים

2.

כמתואר בכתב האישום במשך כ-3 חודשים המבקש גידל והחזיק, לכל הפחות 108 שתילי סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל כולל של 77.58 ק"ג וכן ציוד וכלים המשמשים לגידול הסם, ובכללם, בין היתר – 2 מזגנים, 2 מייבשי לחות, 25 שנאים, 26 מנורות לד, 3 שעונים, 3 מכלי דישון, ועוד. לצורך גידול הקנבוס, המבקש נטל וצרך חשמל במזיד ובמרמה משך 3 חודשים בסך 8,187.35 ש"ח באמצעות חיבור ישיר של מכולות הגידול למתקני חברת החשמל שלא דרך מונה חשמל.

3.

בגין מעשים אלו יוחסו למבקש עבירות של גידול, ייצור, הפקה והכנה של סם מסוכן לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן: פקודת הסמים ); החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים; החזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או צריכתו שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים; ונטילת או צריכת חשמל שאינו זכאי לה לפי סעיף 400 לחוק העונשין, התשל"ז – 1970.

4.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש ביום 6.7.2021 על פי הודאתו בעובדות כתב האישום. בגזר דינו, הודגש כי חלקו בביצוע העבירות "הוא מלא ובלעדי", ונדחתה טענתו כי ייתכן וגידל את הסם המסוכן עבור אדם אחר, שכן אף אם כך הדבר, הוא לא עשה זאת "לשם שמיים".

בתוך כך, בית המשפט המחוזי עמד על חומרתן ושכיחותן הרבה של עבירות הסמים בכלל, ושל מעבדות פרטיות לגידול קנבוס בדירות מגורים בפרט, ואשר פוגעות בשלום הציבור ובריאותו. הודגש, כי ישנה חשיבות רבה בניתוק שרשרת אספקת הסם מראשיתה, באמצעות הטלת ענישה מרתיעה ואפקטיבית.

עוד צויין כי המבקש גידל והחזיק במשך זמן ממושך כמות גדולה של סם קנבוס, ואלמלא התערבות גורמי האכיפה – הנזק הנגרם ממעשי המבקש היה רב, וממילא מעשי המבקש מגלמים פגיעה משמעותית בערכים החברתיים.

לאור האמור ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, נקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש נע בין 23 ל-48 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלוות.

5.

בקביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, מחד גיסא בית המשפט המחוזי שקל לקולא את הודאתו המידית שהובילה לחיסכון בזמן שיפוטי; האחריות שנטל על מעשיו, והצער והחרטה שהביע בגינם; מאמצי המבקש ומשפחתו להקטין את הנזקים שגרם באמצעות סילוק חובו לחברת החשמל; ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש.

מאידך גיסא, נשקלו לחומרא עברו הפלילי המשמעותי של המבקש, הכולל הרשעות בעבירות רבות ובכללן עבירות אלימות, חבלה ופציעה, איומים, גניבה ועבירות רכוש; העובדה כי תקופות המאסר הממושכות אותן ריצה המבקש – לא הרתיעו אותו מביצוע עבירות הסמים החמורות מושא דיוננו; וכן התרשמות בית המשפט מתסקיר שירות המבחן כי המבקש מצוי אך בראשיתו של ההליך הטיפולי, וכי לא הונחה תשתית מספקת המלמדת על סיכוי של ממש לשיקומו של המבקש.

6.

לאור כל האמור, נגזרו על המבקש 23 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת סמים מסוג "פשע" למשך 3 שנים ממועד שחרורו; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה של נטילת חשמל או עבירה של שימוש והחזקת סמים לצריכה עצמית, למשך 3 שנים ממועד שחרורו; וקנס בסך 10,000 ש"ח, או 60 ימי מאסר תמורתו.

7.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על גזר דינו, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו – היא הבקשה שלפניי .

טענות הצדדים

8.

לטענת המבקש, סיכויי הערעור על גזר דינו – טובים, וזאת נוכח הפער בין עונש המאסר בפועל שהושת עליו לבין המלצת שירות המבחן בעניינו לענישה שיקומית בדרך של עבודות שירות. המבקש מדגיש כי "ראוי" שיומר עונשו בהתאם להמלצת שירות המבחן נוכח נסיבותיו האישיות, ושילובו המוצלח בהליך שיקומי מזה 9 חודשים, בעוד שאי עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל – יגדע ההליך השיקומי באמצעו.

עוד סבור המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי עת סבר כי שירות המבחן העריך את מסוכנותו כגבוהה, ולמעשה מדובר בהערכת מסוכנות ישנה אשר גובשה במסגרת תסקיר מעצרו, ולא בהערכת המסוכנות העדכנית בעניינו, שהוגשה לעניין העונש.

9.

מנגד, המשיבה טענה כי סיכויי הערעור נמוכים, ומשכך דין הבקשה להידחות. בתוך כך הדגישה המשיבה את עברו הפלילי של המבקש "במגוון רחב" של עבירות; את מדיניות הענישה בעבירות סמים המחייבת עונש מאסר בפועל, חלף המלצת שירות המבחן; וכן כי כלל טענות המבקש באשר לשיקולי השיקום ונסיבותיו האישיות נשקלו במסגרת קביעת עונשו בתוך מתחם העונש ההולם.

10.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.

כידוע, על נאשם שהורשע בדין ונגזר דינו – לרצות את עונשו באופן מידי, ואין בהגשת הערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע העונש (ע"פ 151/21 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (19.1.2021)). החלטה על עיכוב ביצוע העונש תתקבל אך ורק בנסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי המושרש באכיפה מיידית של גזר הדין.

בכלל נסיבות אלה, על בית המשפט להתחשב בחומרת העבירה ונסיבות ביצועה; משך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; סיכויי הצלחת הערעור; עברו הפלילי של המבקש; התנהגות המבקש במהלך המשפט; השאלה האם הערעור מופנה כלפי הכרעת הדין או גזר הדין בלבד; וכן נסיבותיו האישיות של המבקש (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)).

הבקשה שלפניי אינה מקיימת את הנסיבות האמורות.

13.

באשר לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אסתפק בכך כי אלו אינם גבוהים; תקופת המאסר שנגזרה על המבקש – כשנתיים – ממושכת, ולא יהיה בתחילת ריצוי עונשו כדי לייתר את שמיעת הערעור; עברו הפלילי של המבקש – מכביד; ועיקר טענותיו נסובות סביב שיקולי שיקום והמלצת שירות המבחן.

אשר לחומרת העבירה, שבתי ועמדתי, מעת לעת, על חומרתן הרבה של עבירות סמים ועל הצורך בענישה אפקטיבית ומרתיעה בעבירות אלו בכדי למגר רעה חולה זו מקרבנו (ע"פ 4387/20 מדינת ישראל נ' דרור , פסקה 13 (8.2.2021)) – אף משכך, לא ראיתי לנכון להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש.

14.

הבקשה נדחית אפוא.

15.

המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 21.3.2022 עד השעה 10:00 במתחם קישון, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.