ע"פ 1596/15עידן אסמריאו מששה נ. מדינת ישראל

לפנַי בקשה לשינוי כתובת מעצר הבית, הוספת או החלפת מפקחים ושינוי תנאי מעצר הבית לרבות הסרת האיזוק האלקטרוני אשר הוטל על המבקש.

הרקע לבקשה

1.

כתב האישום שהוגש ביום 15.11.2013 לבית המשפט המחוזי בירושלים ייחס למבקש עבירה של אינוס בת זוג וכן עבירות של תקיפה, איומים, הטרדה והיזק לרכוש. לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה מיום 30.12.2013 (מ"ת 28943-11-13) קיבל בית המשפט המחוזי (השופט א' כהן ) את בקשת המשיבה והורה על מעצר המבקש עד תום ההליכים.

2.

כעבור כחמישה חודשים, ביום 5.5.2014, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. בית המשפט המחוזי (השופט מ' יועד הכהן ) שוכנע כי ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות החלופה שהוצעה, ולכן הורה על שחרור המבקש בכפוף לתנאים מגבילים, ביניהם מעצר בית מלא בבית דודתו, בתנאי איזוק אלקטרוני ובפיקוח על-ידי דודתו או בנה.

3.

ביום 1.9.2014 הרשיע בית המשפט המחוזי בתפ"ח 28933-11-13 (השופטים י' צבן ; ר' כרמל ; ר' פרידמן-פלדמן ) את המבקש בעבירת אינוס , בשתי עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ובמספר עבירות של איומים. במסגרת גזר הדין מיום 20.1.2015 הושת על המבקש עונש של שש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצוי כספי למתלוננת.

4.

ביום 20.1.2015 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע גזר הדין למשך ארבעים וחמישה יום והותיר את תנאי השחרור לעיל על כנם. המבקש הגיש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין ולצד זאת בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. בהחלטה מיום 13.10.2016 הורה בית משפט זה (השופט ח' מלצר ) על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד למתן פסק דין בערעור, וקבע שעד להכרעה בערעור יעמדו בעינם תנאי השחרור שנקבעו למבקש בבית המשפט המחוזי.

5.

ביום 12.7.2016, לאחר שהתקיים דיון בערעור, הורה בית משפט זה (השופטים נ' הנדל , נ' סולברג , א' שהם ) על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לשמיעת עדותה של המתלוננת בטרם יחליט על השלכותיה, ככל שתהיינה, על הכרעת הדין.

6.

לאחר שמיעת עדות נוספת של המתלוננת ושמיעת עדויותיהם של אמהּ ושל חברו של המבקש, ביום 25.4.2017 ניתנה הכרעת דין משלימה, בה נקבע כי אין בעדויות החדשות כדי לשנות את הכרעת הדין המקורית לפיה נמצא כאמור המבקש אשם בדינו. גם על הכרעת דין זו השיג המבקש, וערעורו יידון בבית משפט זה ביום 25.12.2017.

טענות הצדדים

7.

בבקשה שלפנַי טען המבקש, כי השהות הממושכת (למעלה משלוש שנים) במעצר בית בתנאים שנקבעו הינה קשה מנשוא, הן עבורו נוכח מצבו הבריאותי ההולך ומחמיר והצורך בשל כך בתזונה מתאימה ובטיפולים רפואיים תכופים, והן עבור המפקחים לאור אי-יכולתם הכלכלית של דודתו ובנה לכלכל אותו למשך תקופה כה ממושכת ואי-הנוחות הנגרמת כתוצאה מכך למשפחתם. לפיכך, הוא עותר להוספת אמו, אחיו ואחיותיו לשמש כמפקחים; להוציאו מבית דודתו ולהעבירו לבית אמו יחד עם אחותו וגיסו או לחלופין להעבירו לבית אחיו. לחלופין, טען המבקש כי יש להורות על הסרת האיזוק האלקטרוני ועל מתן שעות אוורור בליווי כל אחד מהמפקחים. לשם כך נטען כי אין צורך בעריכת תסקיר משלים בעניין המפקחים המוצעים, שכן בשנת 2014 התקבל תסקיר חיובי לגביהם.

8.

מנגד, טענה המשיבה כי אין להקל בתנאי המעצר באיזוק אלקטרוני של מי שהורשע בעבירת האינוס. אדרבה, לטענתה לא היה מקום לעכב את ביצוע העונש שהוטל על המבקש, שעה שהורשע בפעם השנייה במסגרת הכרעת הדין המשלימה. עם זאת, המשיבה הביעה הבנה לקשיים הכרוכים בפיקוח על המבקש למשך תקופה כה ארוכה. היא הצהירה כי תסכים להוספת מפקחים לחלופת המעצר הנוכחית תוך הותרת האיזוק האלקטרוני או להחלפת מקום המעצר באיזוק במקום פיקוחם של מפקחים אחרים. זאת, בכפוף להגשת תסקיר שירות המבחן ולהמלצתו באשר למידת התאמתם של המפקחים לתפקיד הפיקוח וכן בחינתו את מקום החלופה (שאינו סמוך למקום מגורי המתלוננת או למקום עבודתה).

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובהליכים הקודמים, דינה של הבקשה להידחות. ככלל, על המבקש הסרת תנאי האיזוק האלקטרוני מוטל הנטל להצביע על פיחוּת במידת המסוכנות הנשקפת ממנו עד כי מתאיין הצורך באמצעי פיקוח זה (ראו והשוו: בש"פ 966/16 זידאן נ' מדינת ישראל (28.2.2016) ). דא עקא, מעיון בבקשה עולה כי המבקש לא טען או נימק מדוע לדידו מסוכנותו פחתה כך שהיא מצדיקה הקלה נוספת בתנאי הפיקוח, מלבד חלוף הזמן ממועד תחילת מעצרו בתנאים האמורים. כמו כן, המבקש הורשע כאמור בפעם השנייה בעבירות חמורות של אינוס, תקיפת בת זוג ואיומים, ובגין עבירות אלו הושת עליו עונש הכולל מאסר ממושך.

10.

בנסיבות אלו המשיבה עשתה כברת דרך ארוכה לקראת המבקש בכך שהצהירה כי תסכים להחלפת או הוספת מפקחים ולהחלפת מקום המעצר, בכפוף להותרת תנאי האיזוק האלקטרוני ולקבלת תסקיר משלים. נכון הדבר כי מסוכנות המבקש אינה חזות הכל וכי יש להעמיד לבחינה את השאלה האם ניתן להגשים את מטרת המעצר בדרך הממזערת את הפגיעה בחירותו (בש"פ 2289/16 פופייב נ' מדינת ישראל (21.4.2016); בש"פ 10234/08 אבולקיעאן נ' מדינת ישראל (14.12.2008) ). כמו כן, בית המשפט רשאי להורות על חלופת מעצר אף מבלי להזמין תסקיר מאת שירות המבחן. כך למשל, במקרים בהם ברי כי חלופת המעצר לא תסכון או כאשר יש ביכולתו של בית המשפט לעמוד על טיבם של החלופה או המפקחים המוצעים – ייתכן כי אין טעם בהזמנת התסקיר אשר תגרור בעקבותיה את התארכות ההליכים, שעה שחירותו של המבקש מוגבלת (בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת ישראל (15.1.2015)).

11.

אלא שאין מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים, שכן קיים קושי לא מבוטל בהערכת מסוכנותו של המבקש וכשירותם של המפקחים המוצעים על ידו, בהיעדר תסקיר משלים עדכני. קושי זה מתחדד בנסיבות מקרה זה נוכח הפערים המשמעותיים בין התסקירים שהוגשו לבית המשפט המחוזי. כך, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.12.2013 לעצור את המבקש עד תום ההליכים

(מ"ת 28943-11-13) נסמכה על תסקיר שלילי בגדרו הוערכה רמת המסוכנות של המבקש כגבוהה. לעומת זאת, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.6.2014 לאמץ את חלופת מעצר הבית, האיזוק האלקטרוני ויתר התנאים המגבילים שנקבעו בה ועודם בתוקף, נשענה על תסקיר משלים שהוגש אך בחלוף כחמישה חודשים ממועד הגשת התסקיר הראשון. חרף סמיכות הזמנים היחסית בין שני התסקירים קיים פער משמעותי בתוכנם. בהסתמך על התסקיר המשלים קיבל בית המשפט את בקשת המבקש לעיון חוזר. לא מן הנמנע אפוא, שאם בחלוף כחמישה חודשים חל שינוי ניכר בהערכת רמת הסיכון הנשקפת מן המבקש, מקל וחומר שבענייננו, קרי, בחלו ף כשלוש שנים, ל א בלתי מתקבל על הדעת שחלו תמורות הן בעניין מידת המסוכנות הנובעת מהמבקש והן בעניין מידת התאמתם של המפקחים המוצעים ויעילות החלופות.

12.

במאמר מוסגר יוער כי לנוכח השלב בו מצוי ההליך לפני בית משפט זה ופרק הזמן שנותר לסיומו, כאשר בעוד כשלושה חודשים יתקיים הדיון בהליך הערעור העיקרי, ספק אם קיימת הצדקה ממשית להיעתר לבקשה, כולה או מקצתה. ברם, בשל הסכמת המשיבה, אני מורה על הזמנת תסקיר שירות המבחן אשר יערוך תסקיר משלים ויבוא בהמלצה בהתאם.