ע"פ 1846/07 ראפת קמבז נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו ' מרוז ו א' ואגו ) בת"פ 1063/06 מיום 28.1.07.

המבקש הורשע על-פי הודאתו בבית-המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1) ו-345(ב)5)לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע גזר על המבקש עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע וכן תשלום פיצויים למתלוננת בסך 10,000 ש"ח.

על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית-משפט זה ובמסגרתו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין עד למתן פסק-דין בערעור, היא הבקשה שבפניי.

בא-כוח המבקש טוען, כי לאור האמור בתסקיר מטעם שירות המבחן שהוגש ביום 10.1.07 היה טעם לדחות את הדיון בטיעונים לעונש בשלושה חודשים, על-מנת ששרות המבחן יוכל להתרשם משילובו של המבקש בסדנה בה הוא נוטל חלק וכי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שסירב לדחות את הדיון. לטענתו, ישנו סיכוי סביר כי הערעור שהוגש על-ידו יתקבל ולאור העובדה שהדיון בערעור יתקיים רק בעוד מספר חודשים יש מקום לדחות את ביצוע העונש.

מנגד, מבקש בא-כוח המשיבה לדחות את הבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע גזר-הדין שהוטל על המבקש, עד למתן פסק-הדין בערעור.

כידוע, ההלכה הינה, כי יש להתחיל בריצוי העונש מיד לאחר מתן גזר-הדין (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (להלן עניין שוורץ ). יחד עם זאת, ישנם מקרים חריגים, המצדיקים סטייה מהלכה זו.

מבלי להביע דעה באשר לסיכויי הערעור שהגיש ומבלי להמעיט בחומרת המעשים שביצע, אני סבור כי מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את עיכוב ביצוע עונש המאסר. למבקש אין עבר פלילי כלל, הוא הקפיד למלא את תנאי שחרורו ושילם את הפיצויים אותם היה עליו לשלם. לאור זאת, לאור מצבו הנפשי של המבקש ולאור העובדה שתקופת המאסר שהוטלה עליו אינה תקופה ארוכה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אשר-על-כן, הנני מעכב בזה את ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המבקש, וזאת עד להכרעה בערעור.

כל תנאי השחרור שהוטלו על המבקש בזמנו על-ידי בית המשפט המחוזי יישארו על כנן.