פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
1868/10
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערער:
אילן קאשן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים
(השופטת
ר' פלדמן
),
מיום
4.3.2010,
שלא
לפסול
עצמו מלדון בתיק פלילי 4963/07
בשם המערער:
עו"ד יוסי זילברברג
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ר' פלדמן ) מיום 4.03.10, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 4963/07.
1.
ראשיתה של הפרשה בהכרעת דין בה הורשע המערער בעבירות רכוש ובהן התפרצות לבית מגורים ונידון על ידי בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' זיסקינד ) לתקופת מאסר. בערעור על הכרעת הדין וגזר הדין טען המערער כי הגנתו נפגעה מכיוון שבית משפט השלום לא אפשר לו להעיד מספר עדי הגנה מטעמו (ע"פ 4986/09). המדינה הודיעה כי היא מסכימה להחזרת הדיון לבית משפט השלום לצורך שמיעת עדי הגנה מבלי שיבוטלו הכרעת הדין וגזר הדין.
2.
ביום 10.12.09 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים: צ' זילברטל , ג' כנפי-שטייניץ
ו- ר' יעקובי ) את הערעור והורה על ביטול הכרעת הדין וגזר הדין ועל החזרת הדיון לבית משפט השלום בפני מותב חדש לצורך שמיעת הוכחות החל משלב סיום פרשת התביעה. התיק הוחזר לבית משפט השלום בירושלים ונקבע כי ישמע ביום 4.3.10 בפני השופטת ר' פלדמן (להלן: ישיבת ההוכחות ). טרם הדיון הועבר התיק בשלמותו למותב והוא עיין בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אשר בו צוין, בין היתר, כי המערער הורשע וכי נגזר עליו עונש מאסר בפועל בן 24 חודשים.
3.
בפתח ישיבת ההוכחות ביקש בא-כוח המערער מהמותב לפסול עצמו מלדון בתיק בגין היחשפותו להרשעת המערער על ידי המותב הקודם ולעונש שנגזר עליו. באת-כוח המדינה טענה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו מגלה כל פרט באשר לחומר הראיות וכי לא משתמעת ממנו כוונה להסתיר את הפרטים הנזכרים מפני המותב שאליו מוחזר התיק, ולפיכך אין הצדקה לפסילת המותב. בהחלטתו, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות בציינו כי אינו מוצא כל הצדקה להוציא את פסק הדין של בית המשפט המחוזי מהתיק או להעביר את התיק למותב אחר בגין העיון בפסק הדין. לצד זאת, הורה בית המשפט להכניס את פרוטוקול הדיון הקודם (החל מסיום פרשת התביעה), הכרעת הדין וגזר הדין למעטפה אטומה.
4.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפני בו שב וטוען המערער כי היחשפות המותב לפסק דינו של בית המשפט המחוזי ממנו עולה כי המערער הורשע ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, יוצרת חשש ממשי למשוא פנים שאינו מאפשר קיום הליך משפטי הוגן. לטענת המערער, משנחשף בית המשפט לתוצאה הסופית אליה הגיע המותב המקורי שדן בתיק, נפגעה יכולתו לשפוט באופן אובייקטיבי ללא דעה קדומה.
5.
לאחר שעיינתי בחומר המונח לפניי, באתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. מהחלטת בית המשפט קמא עולה כי המותב לא נחשף להכרעת הדין ולגזר הדין, אלא לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בלבד אשר כלל אך את ציון העובדה כי המערער הורשע ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר. ברי כי היה על המותב שקיבל את התיק להמשך שמיעה בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי, לעיין בפסק הדין שהחזיר את התיק לבית משפט השלום. כבר נאמר לא אחת בפסקי הדין הדנים בפסלות שופט כי דבר יום ביומו הוא שערכאת הערעור מחזירה את התיק לשמיעה לאותו שופט אשר שמע עדים ואף קבע ממצאי מהימנות לגבי עדים, וחזקה על השופט שיוכל לחזור בו מממצאים שנקבעו ולדון בתיק באובייקטיביות ( ראו: ע"פ 7724/02 יוסף צבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.10.2002) והאזכורים המופיעים שם). קל וחומר שכך הדבר כאשר התיק הוחזר על ידי ערכאת הערעור לדיון בפני מותב אחר, וכל שנחשף אליו המותב הוא עצם ההרשעה ומידת העונש, כפי שארע במקרה שלפני.
6.
יתר על כן, הלכה היא כי אף במקרים בהם נחשף בית המשפט למידע שאינו קביל, אין בעובדה זו, לכשעצמה, עילה לפסילתו אלא נדרשת חשיפה ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל כדי למנוע משופט לישב בדין. הלכה זו מבוססת על ההנחה כי ביכולתו של בית משפט מקצועי להתעלם מן החומר הבלתי קביל ולדון בעניינו של נאשם באובייקטיביות הנדרשת. הלכה זו יפה במיוחד באותם מקרים בהם המידע הבלתי קביל אינו מידע מפורט ובעל משקל במהותו וניתן להניח כי לא יותיר רושם עז על בית המשפט
(ראו: ע"פ 4849/03
שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.2003); ע"פ 10328/03
כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 304-298 (2006)).
במקרה דנן לא נחשף המותב ל"מסה" של מידע כאמור ולא מצאתי כי דעתו ננעלה כך שייבצר ממנו לדון בעניינו של המערער באופן חסר פניות.
בהתחשב בכל אלה, דין הערעור להידחות.
ניתן
היום, י"א באייר התש"ע (25.4.2010).
ה נ ש י א ה