ע"פ 187/61 עליזה פנו נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיון בתיק. המבקשת היא סטודנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, והעיון נדרש לה לצורך כתיבת עבודת סמינר על פרשת הרצח נשוא הערעור הפלילי (אזכור פסק-הדין של בית המשפט העליון הוא ע"פ 187/61 פנו נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד טז(2) 1105 (1962)).

אמות המידה לבחינת בקשות מן הסוג שלפניי נקבעו זה מכבר בפסיקה – ראו באופן כללי ע"א 8849/01

סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ , פ"ד נט(5) 285 (2005); כן ראו ע"פ 229/53 ווהבה נ' מדינת ישראל (2008). לאחרונה נדרשתי לבקשה דומה בהליך אחר (ע"פ 158/66), ודומני כי המתווה שהוצג שם מתאים גם למקרה שלפניי. אדגיש, כי פסק-הדין של בית המשפט העליון פורסם בפד"י, ואין אינדיקציה לכך שהוטל איסור פרסום על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. עם זאת, בפרוטוקול הדיון מתועדות עדויות הכוללות פרטים אישיים, רפואיים ואינטימיים, וחלק מסוים מאחת העדויות אף נשמע בדלתיים סגורות ונקבע שאין לפרסמו.

לאור האמור לעיל, בהתחשב במטרת העיון (כתיבת סמינריון), ובשים לב לכך שלא הוטל, כאמור, איסור פרסום על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, ראיתי לילך במתווה המוצע בתגובת המדינה – מתווה שעיקריו מקובלים גם על מבקשת העיון (אם כי זו האחרונה מבקשת לעיין גם בפרוטוקול).

לאמור: אני מתיר בזאת עיון בהודעת הערעור ובהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי (ללא עיון בפרוטוקול ובחומר נוסף) . העיון כאמור יהא מוגבל בסייגים הבאים: ראשית, ככל שקיימת הגבלה כלשהי על הפרסום מעבר לאמור בהחלטה זו, היא תחול גם על המבקשת; המבקשת תתחייב, בכתב, להימנע ממסירת פרטים הפוגעים בפרטיות לכל אדם, וכן תימנע מפרסום עבודתה (למעט הגשתה למנחה הסמינריון – ד"ר ברון, שיחתום גם-הוא על התחייבות דומה). המבקשת – כפי האמור בתגובתה – תימנע מלהזכיר פרטים מזהים של עדים בתיק, ותנהג בפרטים כאלה במשנה זהירות. אם תחפוץ המבקשת לפרסם בעתיד את עבודתה, יהא עליה להגיש בקשה נפרדת לבית המשפט.

עוד אני קובע כי העיון ייערך בפיקוחה של המזכירה הראשית של בית המשפט העליון, אשר תוודא כי העיון נעשה אך ורק במסמכים שהתרתי, וכי לא נפגעת שלמותו הפיזית של התיק (יצוין כי כבר עתה מצבו של התיק אינו מיטבי, ויש להימנע מכל פגיעה נוספת).