ע"פ 158/66 אליהו בולקין נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיון בתיק שבכותרת. הבקשה הוגשה על ידי סטודנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, המעוניינת לכתוב עבודת סמינר על-אודות הפרשה נשוא הערעור הפלילי. יצוין כי בפסק-דינו של בית המשפט העליון, שניתן בשנת 1966, זוכה המערער מאשמת רציחתה של נערה בת שש-עשרה ומחצה (זאת לאחר שבית המשפט המחוזי הרשיעוֹ בביצוע העבירה).

לפסק-דינו של בית המשפט העליון בתיק ראו ע"פ 158/66 בולקין נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד כ(4) 393 (1966).

אמות המידה לבחינת בקשות מן הסוג שלפניי נקבעו זה מכבר בפסיקה, ואיני רואה צורך לחזור על התורה כולה (ראו באופן כללי ע"א 8849/01

סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ , פ"ד נט(5) 285 (2005); כן ראו ע"פ 229/53 ווהבה נ' מדינת ישראל (29.4.2008)). מן הפסיקה עולה כי הנחת המוצא היא שיש לאפשר עיון בתיק – כל עוד אין איסור בדין על כך – אולם זאת תוך איזון ראוי בין זכות העיון לבין אינטרסים אחרים, כגון הזכות לפרטיות ולכבוד של גורמים המעורבים בהליך פלילי. הקפדה מיוחדת נדרשת במקום שבו קיים קושי ממשי לקבל את עמדת הגורמים המעורבים, למשל בשל ותיקותו של התיק. כמו-כן יש ליתן את הדעת לחובה לשמור על שלמותו של התיק, במיוחד בתיקים ישנים.

בענייננו, אין אינדיקציה לקיומו של איסור בדין לעיון בתיק. כאמור, פסק-הדין של בית המשפט העליון פורסם בכרך הפד"י, והוא כולל פרטים שונים על-אודות הפרשה והגורמים המרכזיים שהיו מעורבים במשפט. כמו-כן, אין אינדיקציה לכך שהוטל איסור פרסום על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, ומשכך לא מצאתי עילה למנוע מהמבקשת לעיין בו לצורך מחקר אקדמי, בכפוף לאמור להלן.

מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שלתיק יש רגישות מיוחדת. זאת בין היתר נוכח גילה של המנוחה, נוכח עיסוקה בזנות ונוכח טיב יחסיה עם המערער. עובדות אלה אמנם עולות מפסק-הדין של בית המשפט העליון, שכאמור פורסם ברבים, אך הן מחייבות התייחסות זהירה לעיון במסמכים נוספים, שלא פורסמו ועיון בהם עלול לפגוע בפרטיות. זאת ועוד, בפרוטוקול הדיון ישנן עדויות של – ועל – עדים שעסקו בזנות, וכן עדויות רגישות נוספות, בהן עדויות של קטינים (כולל בן משפחה של המנוחה), עדויות בנושאים רפואיים ועדויות על נושאים אינטימיים. בפרוטוקול אף ישנה התייחסות לצורך לשמור על הפרטיות בעניינים מסוימים. עוד אציין כי בפרוטוקול ישנם פרטים מזהים ואישיים שאינם מופיעים בפסקי-הדין שניתנו בפרשה.

בנסיבות אלה, ובאיזון ראוי בין תכלית העיון (כתיבת עבודה סמינריונית) לבין השיקולים שמנגד – ובעיקר הזכות לכבוד ולפרטיות של גורמים שונים המעורבים או מוזכרים בתיק – באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לאפשר עיון בתיק אך זאת באופן מוגבל . בהקשר זה סבורני כי ראוי לאמץ את המתווה שהציעה המשיבה, השואב מהחלטות בבקשות בעניינים קרובים (ראו ע"פ 20/49 רוטשטיין נ' מדינת ישראל (2009); עניין ווהבה הנ"ל).

לאמור: אני מתיר בזאת עיון בהודעת הערעור ובהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי . יצוין כי מדובר בהכרעת דין מפורטת, שלא מן הנמנע כי תיתן מענה הולם לתכלית אשר לשמה מבוקש העיון (כתיבת סמינריון, כאמור). העיון במסמכים האמורים כפוף לכך שהמבקשת תתחייב, בכתב, להימנע ממסירת פרטים הפוגעים בפרטיות לכל אדם, וכן תימנע מפרסום עבודתה (למעט הגשתה למנחה הסמינריון – ד"ר ברון שיחתום גם-הוא על התחייבות דומה). אם תחפוץ המבקשת לפרסם בעתיד את עבודתה, יהא עליה להגיש בקשה נפרדת לבית המשפט. עוד אני קובע כי העיון ייערך בפיקוחה של המזכירה הראשית של בית המשפט העליון, אשר תוודא כי לא נפגעת שלמותו הפיזית של התיק (יצוין כי כבר עתה מצבו של התיק אינו מיטבי, ויש להימנע מכל פגיעה נוספת).