בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1932/15
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערער:
פיליפ בן סעדון
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אליקים) ב-ת"פ 65884-10-13 מתאריך 10.03.2015
תאריך הישיבה:
כ"ב באדר א התשע"ו
(02.03.2016)
בשם המערער:
עו"ד סיבוני מיכאל
בשם המשיבה:
עו"ד אלעד רוזנטל
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1.
לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אליקים ) ב-ת"פ 65884-10-13 מתאריך 10.03.2015, במסגרתו הושתו על המערער העונשים הבאים: 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו (החל מתאריך 20.10.2013 ועד לתאריך 15.05.2014),
12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער, במשך שלוש שנים, כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים
[נוסח חדש], התשל"ג – 1973
(להלן: פקודת הסמים ), וקנס בסך של 15,000 ש"ח, או 6 חודשי מאסר תמורתו.
להלן נפרט בקצרה את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.
עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער
2.
כנגד המערער הוגש כתב אישום, אשר תוקן בשנית במסגרת הסדר טיעון,
שייחס לו את העבירות הבאות: החזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיפים 7(א)+(ג) רישא ל פקודת הסמים ), השמדת ראיה (עבירה לפי סעיף 242 ל חוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין )), והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 ל חוק העונשין ) .
3.
מעובדות כתב האישום המתוקן בשנית שהוגש נגד המערער עולה כי בתאריך 20.10.2013 המערער החזיק בביתו סם מסוכן מסוג אקסטזי ( MDMA ) בכמות של 446 כדורים; סם מסוכן מסוג חשיש בכמות של 406.71 גרם, וכמות נוספת שאינה ידועה למשיבה; סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של 26.4 גרם, וכמות נוספת שאינה ידועה למשיבה, ושני משקלים אלקטרוניים "לשם הכנת הסם" (כך במקור – ח"מ ), וזאת ללא היתר ושלא לצריכה עצמית.
כפי שעולה מכתב האישום המתוקן בשנית, שוטרים הגיעו לדירתו של המערער לשם ביצוע חיפוש על פי צו. ואולם, המערער – בכוונה להכשילם, סירב לפתוח את הדלת והשליך במזיד סמים מסוכנים מסוג חשיש וקוקאין לאסלת השירותים והשמידם.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
4.
בתאריך 14.01.2014 המערער הורשע בבית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן בשנית. הסדר הטיעון – לא כלל הסכמה לעניין העונש.
5.
בתאריך 10.03.2015, בית המשפט המחוזי הנכבד גזר את דינו של המערער. בפתח גזר דינו, בית המשפט המחוזי הנכבד עמד על עברו הפלילי המכביד של המערער, הכולל
28 הרשעות, וביניהן, בעבירות של:
סמים, מרמה, רכוש, אלימות, בריחה ממשמורת חוקית, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט המחוזי הנכבד התייחס גם למכתבים שהציג המערער, האחד – מטעם אימו בו עתרה להפנותו לגמילה, והשני – מכתב שכתב המערער ובו הסביר את נסיבות ביצוע העבירות, וביקש עזרה וטיפול.
6.
טרם שגזר את עונשו של המערער, בית המשפט המחוזי הנכבד הורה כי יוגש תסקיר מבחן בעניינו לשם בחינת אפשרות גמילתו מסמים, וכך נעשה.
7.
בתסקיר מתאריך 07.05.2014, שירות המבחן התרשם כי יש ליתן למערער הזדמנות ולהפנותו לטיפול, כך שבשלב הראשון הוא ישולב באשפוזית לגמילה פיסית, ולאחר שיתנקה משימוש בסמים ותרופות הרגעה פסיכיאטריות, הוא יופנה לקהילה טיפולית. בית המשפט המחוזי הנכבד נעתר להמלצת שירות המבחן, והורה על שחרורו של המערער לשם שילובו בהליך הטיפולי כאמור.
8.
בתסקיר מתאריך 29.09.2014, שירות המבחן ציין כי המערער עבר בהצלחה את תהליך הגמילה הפיסית, ומשם עבר לקהילה טיפולית, וכי חלה התקדמות משמעותית במצבו. שירות המבחן המליץ כי יושתו על המערער העונשים הבאים: ענישה שיקומית בדרך של צו מבחן ל-18 חודשים בתנאי של המשך טיפול בתחום ההתמכרויות, מאסר מותנה וקנס. נוכח המלצת שירות המבחן, בית המשפט המחוזי הנכבד החליט שלא לגזור את דינו של המערער ולאפשר לו להתקדם בהליך הטיפולי, והדיון בתיק נקבע לתאריך 24.02.2015.
9.
בתאריך 25.01.2015, שירות המבחן הודיע לבית המשפט כי בתאריך 22.01.2015 המערער עזב את הקהילה הטיפולית על דעת עצמו. בתאריך 19.02.2015, הוגש תסקיר נוסף בעניינו של המערער ממנו עולה כי הוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו במסגרת הקהילה. עוד צוין כי המערער לא התייצב לפגישה שנקבעה עימו לתאריך 27.01.2015, ולא יצר קשר, ומשכך שירות המבחן העריך כי הסיכון להישנות ביצוע עבירות על ידי המערער גבר, וכי קיים חשש שללא מסגרת טיפולית המערער יחזור לנהל אורח חיים שולי. שירות המבחן נמנע מליתן המלצה טיפולית בעניינו של המערער, והמליץ על ענישה מוחשית. בית המשפט המחוזי הנכבד סירב לבקשתו של המערער להפנותו פעם נוספת אל שירות המבחן, וזאת לנוכח התנהלותו של המערער כאמור, בציינו כדלקמן:
"נעתרתי לבקשות הנאשם, וננקטו בהתאם הליכי טיפול, משזנח ביוזמתו את הליכי הטיפול וניתק את הקשר עם שירות המבחן, אין הצדקה להיענות לבקשתו ולשוב ולהפנותו לשירות המבחן [...] קצתי במניפולציות שעושה הנאשם [...] לצערי איני יכול לתת אמון נוסף בנאשם ולכן דינו ייגזר היום" (בעמ' 5-4 לגזר הדין).
10.
לצורך קביעת מתחם הענישה – בית המשפט המחוזי עמד בהרחבה על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות דומות, ועל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, הכל כפי שיפורט מיד בסמוך.
11.
באשר לערך החברתי שנפגע, נקבע כי מעשיו של המערער פגעו בערכים המוגנים הקשורים בהגנה על שלום הציבור וביטחונו, זאת, בין השאר, בשים לב לכמויות הסמים הגדולות שנתפסו, לעובדה כי מדובר בסוגי סמים שונים שלא לצריכה עצמית, ולתפיסתם של שני משקלים אלקטרוניים ששימשו "לשם הכנת הסם".
במסגרת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי הנכבד ציין כי על אף שאין משמעות לקיומו של תכנון ככל שמדובר בעבירה של החזקת סמים, מובן שהשמדת הראיות וההפרעה לשוטרים נעשתה בצורה מחושבת. עוד צוין, כי הנזק הצפוי לחברה מביצוע עבירות סמים הוא רב.
12.
לעניין מדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי הנכבד בחן את הענישה בעבירות
סמים, בפרט אלו שעניינן בהחזקת כמויות גדולות של סמים מסוכנים, וקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער נע בין 18 ל-60 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה, וקנס כספי.
13.
בהמשך, בית המשפט המחוזי הנכבד נתן דעתו לסיכויי השיקום בעניינו של המערער, וציין כך:
"הנאשם בוחר מתי לשתף פעולה, מתי ליצור קשר ועם מי, דרך זו אינה דרך מתאימה למי שראוי לשיקום או מסגרת טיפול כחלק מהליך שיפוטי ומיותר לציין כי אין לראות בהתנהגות זו, קיומו של סיכוי ממשי לשיקום [...] שוכנעתי כי אין כיום סיכוי ממשי שישתקם ולכן אין לחרוג ממתחם הענישה ההולם" (בעמ' 11 לגזר הדין).
14.
בבואו לקבוע את עונשו של המערער בתוך מתחם הענישה – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה יש לזקוף לחובתו של המערער את העובדה שהפסיק בעצמו את הליך הטיפול. בנסיבות אלה, לא ניתן לראות בהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל פגיעה בהליך שכזה. עוד צוין, כי אין כל מניעה שהמערער ימשיך בהליך גמילה במסגרת שירות בתי הסוהר.
מנגד בית המשפט המחוזי הנכבד ציין לקולא את העובדה שהמערער הודה בכתב האישום המתוקן, ונטל אחריות למעשיו.
15.
לפני סיום גזר הדין, בית המשפט המחוזי הנכבד התייחס גם לעברו הפלילי המכביד של המערער, להרשעותיו הקודמות ולעונשי המאסר הרבים עד הנה, אשר לא הרתיעו אותו מלחזור ולבצע את העבירות, מושא התיק דנן.
16.
לנוכח כל האמור לעיל – בית המשפט המחוזי השית על המערער את העונשים המפורטים בפיסקה 1 שלעיל.
טענות הצדדים בערעור והתסקיר המשלים
17.
המערער משיג על חומרת העונש שהושת עליו. לטענת המערער,
העונש שנגזר עליו חורג לחומרא ובאופן קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון דא, בשים לב לכך שבמקרים דומים בהם נאשמים נשרו מקהילה טיפולית, לשיטתו של המערער,
בית המשפט נתן הזדמנות נוספת להשלים את הטיפול, וכפועל יוצא מכך נגזרו שם עונשים קלים יותר מהעונש אשר הושת עליו.
המערער טוען עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא ייחס את המשקל הראוי להליך השיקומי אותו עבר, בשים לב לכך שעל אף שעזב את הקהילה הטיפולית, הוא שהה שם תקופה ממושכת בת כ-8 חודשים, ועזיבתו לא נבעה מהרצון לחזור לשימוש בסמים.
המערער מוסיף וטוען, כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בכך שלא נתן משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, ובין היתר, לעובדה שאביו מת ממנת יתר, ולכך שהמערער היה מכור לסמים לאורך מרבית חייו הבגירים, וריצה במצטבר כ-15 שנות מאסר על רקע שימוש בסמים. לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה בהשיתו על המערער קנס כספי גבוה.
18.
בדיון שנערך בפנינו, חזר בא-כוחו של המערער, על נימוקי הערעור, והדגיש כי יש ליתן משקל רב יותר לכך שהמערער שומר על ניקיונו מסמים כבר תקופה ממושכת, ומביע את רצונו להשתקם, וכפועל יוצא מכך יש מקום להתערבות בגזר הדין.
19.
ב"כ המשיבה טען מנגד כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי הולם את חומרת העבירה, ומבטא איזון ראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, בשים לב לדפוס חוזר של המערער, המבטא חוסר יכולת להתמיד בהליך טיפולי, ולפיכך אין עילה להתערב בו.
20.
בתסקיר המשלים שהוגש טרם הדיון בערעור ציין שירות המבחן כי המערער מתקשה להתמיד בטיפול ונשר מהמסגרת הטיפולית. ואולם עולה כי כיום המערער "מביע עייפות מניהול אורח חיים שולי ומכיר יותר בנזקקותו לטיפול בקשייו הרגשיים ובדפוסיו ההתמכרותיים". נוכח האמור, שירות המבחן סבר כי יש חשיבות לכך שהמערער ישתלב בטיפול במסגרת מאסרו, ולאחר שחרורו יוכל להמשיך בטיפול במסגרת הקהילה.
21.
בהחלטתנו מתאריך 02.03.2016, ביקשנו משירות המבחן להגיש תסקיר מעדכן שבמסגרתו יודיע מתי יוכל שירות בתי הסוהר לשלב את המערער במסגרת טיפולית, מה התקופה בה אמור המערער להיות במסגרת זו ואילו טיפולים הוא צפוי לקבל במסגרת הקהילה לאחר שחרורו. עוד צוין בהחלטה, כי לאחר קבלת התסקיר המעדכן – הצדדים יהיו רשאים להגיש תגובה מטעמם.
22.
בתסקיר המעדכן מתאריך 09.03.2016, שירות המבחן התרשם כי המערער "מביע עמדה אמביוולנטית לגבי שילובו בטיפול רגשי – ייעודי בתחום התמכרותו", ולפיכך טרם שולב בטיפול. עוד צוין, כי נוכח אי הבעת רצון להשתלב בטיפול בתחום ההתמכרויות, טרם נבחנה התאמתו של המערער לטיפול. שירות המבחן הוסיף וציין כי גם בפעילות הנוגעת לתחום החינוך בה אושרה השתלבותו של המערער, הוא אינו משתתף ו"אינו מגיע למסגרת זו".
23.
בתגובתה מתאריך 13.03.2016, המשיבה עמדה על דפוס התנהגותו החוזר ונשנה של המערער – המתבטא באי-התמדה ואי-השלמה של התהליך הטיפולי. בנסיבות אלה, המשיבה סבורה כי אין מקום לדחיית ההכרעה בערעור. המשיבה טענה בנוסף, כי לא נפל פגם בתקופת המאסר חלף הקנס שנקבעה בגזר הדין, בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי הנכבד שוכנע כי המערער הוא בעל יכולת כלכלית.
24.
בתגובתו מתאריך 17.03.2016, המערער מסר כי הוא מעוניין להשתלב בטיפול במסגרת מאסרו – והאמביוולנטיות אליה התייחס שירות המבחן בתסקיר עניינה בסוג הטיפול, שכן הוצעו לו סוגי טיפולים שונים, אשר יצרו אצלו בלבול. בנוגע להשתלבותו בתחום החינוך, המערער ציין כי הוא הביע נכונות לקחת חלק בפעילות, אך קצין המודיעין של שירות בתי הסוהר לא אישר לו לצאת אליה. המערער הוסיף וטען כי יש להפחית את גובה הקנס שהושת עליו מאחר ואין ביכולתו לשלמו, ואין זה מוצדק שאך משום כך הוא יאלץ לשאת בעונש המאסר הקבוע חלף תשלום הקנס.
דיון והכרעה
25.
לאחר שבחנו את מכלול החומר שבתיק ושמענו את טענות ב"כ הצדדים במהלך הדיון – הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הנימוקים לקביעתנו זו יובאו בקצרה להלן.
26.
הלכה היא, כי אל לה לערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת בערכאה המבררת, אלא אם מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה והנוהגת, או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדבר, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין (ראו: ע"פ 5849/13 בן חיון נ' מדינת ישראל (06.10.2014); ע"פ 8344/14 אסור נ' מדינת ישראל (15.03.2015); ע"פ
1630/15
אבו גיליון נ' מדינת ישראל
(13.03.2016)). בנסיבות העניין לא מצאנו כי העונש שהושת על המערער סוטה לחומרא, ממדיניות הענישה הנהוגה, באופן המחייב התערבות.
27.
בהקשר זה יש להזכיר, את הסכנות הגלומות בשימוש והפצת סמים מסוכנים, ואת החומרה המיוחדת שמיוחסת בפסיקת בית משפט זה לאותם מקרים בהם מבוצעות
עבירות החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. יפים, לעניין זה, הדברים שנאמרו ב-ע"פ 211/09 אזולאי נ' מדינת ישראל
(22.06.2010):
"על חומרתה המופלגת של עבירת החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית אין צורך להכביר מילים, ולא כל שכן כך הוא כאשר מדובר בכמות כה גדולה של סמים מסוג זה. הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד" (שם, בפסקה 10, וראו גם, ע"פ 810/11 בורגרקר נ' מדינת ישראל (19.5.2011); ע"פ 3477/12 מרזוק נ' מדינת ישראל (25.06.2012); ע"פ 5374/12 אברג'יל נ' מדינת ישראל (09.1.2013)).
28.
בענייננו, המערער החזיק בביתו סם מסוכן מסוג אקסטזי ( MDMA ) בכמות של 446 כדורים; סם מסוכן מסוג חשיש בכמות של 406.71 גרם, וכמות נוספת שאינה ידועה למשיבה; סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של 26.4 גרם, וכמות נוספת שאינה ידועה למשיבה, ושני משקלים אלקטרוניים "לשם הכנת הסם". רמת הענישה שנקבעה בפסקי הדין שאוזכרו לעיל ובפסקי דין אחרים, כשמדובר בהחזקת סמים מסוכנים, שלא לצריכה עצמית, בכמות של עשרות גרמים, נעה בין 3 ל-5 שנות מאסר, לצד הטלת קנס כספי. בנסיבות אלה, אין בעונש שהושת על המערער חריגה מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, ולפיכך אין בסיס להתערבותנו בעונש כערכאת ערעור.
29.
לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של המערער, אשר הורשע בעבר, בין היתר, בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית, מרמה, רכוש, אלימות, בריחה ממשמורת חוקית, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וריצה בגין עבירות אלו עונשי מאסר ממושכים.
30.
אשר לטענה כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לשיקולי שיקומו של המערער, יש לחזור ולהבהיר כי, חרף חשיבות שיקולי השיקום, הם אינם חזות הכל, ובצידם ניצבים שיקולי הגמול וההרתעה (ראו, בהקשר זה, ע"פ 5576/10 פלוני נ' מדינת ישראל (14.04.2011); ע"פ 8404/11 אסיאטוב נ' מדינת ישראל
(12.06.2012)), והדברים אמורים ביתר שאת, מקום בו עסקינן במערער, המבטא חוסר יכולת להתמיד בהליך טיפולי, נושא שאוזכר בגזר הדין .
31.
גם טענותיו של המערער ביחס להעדר התחשבות מספקת מצד בית המשפט המחוזי הנכבד בנסיבותיו האישיות – דינן להדחות. בית המשפט המחוזי הנכבד ציין במפורש
במסגרת סקירת טענות הצדדים לעונש את נסיבות חייו המורכבות של המערער, כפי שעולות מן התסקירים שהוגשו בעניינו. לפיכך, נראה כי בית המשפט המחוזי הנכבד איזן כהלכה בין מכלול הנתונים, לרבות נסיבותיו האישיות של המערער, ומכאן שאין עילה להתערב במשך המאסר ובגובה הקנס שהוטלו על המערער.
32.
סוף דבר – לא מצאנו כי יש לשנות מגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור .
ניתן היום, ט' בניסן
התשע"ו (17.4.2016).
ש ו פ ט
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט ת