ע"פ 5374/12 שלמה אברג'יל נ. מדינת ישראל

השופט ח' מלצר:

רקע

1.

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' טובי ) מתאריך 23.05.2012 ב-ת"פ 15357-08-11, בגדרו נגזרו על המערער, לאחר שהודה (במסגרת הסדר טיעון שעיקריו יפורטו בהמשך, במיוחס לו בכתב אישום מתוקן) – העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר בפועל, ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ), למעט עבירה שעניינה החזקת סם לצריכה עצמית.

2.

על פי האמור בכתב האישום המתוקן, בתאריך 18.07.2011 החזיק המבקש שלוש אריזות פלסטיק, שבתוכן 60 אריזות המכילות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של כ- 43 גרם . נוכח הנטען בכתב האישום המתוקן, הואשם המערער במספר עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא ל פקודת הסמים המסוכנים .

עוד בתחילת ההליך, הגיעו המערער והמשיבה להסדר טיעון, בגדרו הוסכם כי כתב האישום נגד המערער יתוקן, באופן שימחקו מכתב האישום המקורי שני סעיפים, וכי המערער יודה בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן. עוד הוסכם כי הצדדים לא יהיו מוגבלים בטיעוניהם לעונש.

3.

בתאריך 07.02.2012 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער, בעקבות הודאתו ובהתאם להסדר הטיעון, בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בתאריך 23.05.2012 גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער, והשית עליו את העונשים הנזכרים בפיסקה 1 שלעיל.

טענות הצדדים

4.

טענתו המרכזית של המערער היא כי העונש שהשית עליו בית המשפט המחוזי הנכבד הינו עונש חמור מדי, אשר איננו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה שנקבעה על ידי בית משפט זה. לצורך ביסוס טענתו, הציג בא-כח המערער מספר פסקי דין, מהם ניתן ללמוד, לשיטתו, על כך שבית המשפט המחוזי הנכבד החמיר יתר על המידה עם המערער.

עוד טוען המערער כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות, וביניהן: העובדה כי גדל במשפחה קשת-יום (כאשר לאם המשפחה בעיות רבות), היותו אב לשני ילדים קטינים, העובדה כי שירת שירות מלא בצה"ל, וכן שלפני כארבע שנים היה מעורב בתאונת דרכים קשה, אשר גרמה לו לנכות מסוימת.

5.

במהלך הדיון בפנינו, השיבה באת-כח המדינה, כי לשיטתה אין עילה להתערבות בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. לדבריה, המערער אמנם הודה במיוחס לו, אך סירב למסור למשטרה פרטים בדבר מקור הסמים, או אודות מי שהיה אמור לקבל ממנו את הסם הארוז. עוד טענה באת-כח המשיבה כי למערער יש עבר פלילי, גם אם לא בעבירות סמים, וכי הוא אף ריצה בעבר עונש מאסר בפועל, וכי הדבר מהווה נסיבה כבדת משקל לחובתו של המערער.

באת-כח המשיבה טענה עוד כי העונש שהושת על המערער נמצא בתוך מתחם הענישה המקובל לעבירות מסוג זה, והפנתה מצידה לפסקי דין בהם הושתו על נאשמים עונשים דומים או אפילו חמורים יותר. כמו כן, ביקשה באת-כח המדינה להתחשב בתסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער, שאיננו חיובי.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בערעור ובחומר שצורף לו, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפנינו, החלטנו לדחות את הערעור . הטעמים לכך יובאו מיד בסמוך.

7.

הלכה ידועה היא כי בית המשפט שלערעור לא יתערב בגזר הדין שקבעה הערכאה הדיונית, אלא אם מדובר במקרה של טעות בולטת, או סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות דומות (ראו לדוגמה: ע"פ 9210/11 מגירה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.11.2012), שם התבררו נסיבות הדומות לענייננו).

8.

נראה, כי העונש שהושת על המערער איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מהסוג שבהן הורשע. זאת ועוד: בעניינו של המערער ישנן מספר נסיבות לחומרה (כגון: סוג הסם, כמות הסם, והעובדה כי הוא מסרב לשתף פעולה ולחשוף את נתיב הסם). לכן בודאי שאין מדובר בחריגה המקימה עילה להפחתת העונש על ידי ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי הנכבד התייחס בגזר דינו לפסיקותיו של בית משפט זה – ובהתאם קבע את עונשו של המערער. לפיכך, לא מצאנו כי קיימת הצדקה להתערבותנו בגזר הדין.

9.

גם טענותיו של המערער ביחס להעדר התחשבות מספקת מצד בית המשפט המחוזי הנכבד בנסיבותיו האישיות – דינן להדחות. בית המשפט המחוזי הנכבד ציין במפורש בפיסקה 7 לגזר דינו כי: "לצד הנסיבות המחמירות ראיתי גם להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ברקע המשפחתי שבו גדל, בעובדה כי עברו אינו מכביד ואינו כולל עבירות סמים, ובצער ובחרטה שהביע בפניי". לפיכך, נראה כי בית המשפט המחוזי הנכבד איזן כהלכה בין מכלול הנתונים, לרבות נסיבותיו האישיות של המערער, ומכאן שאין עילה להתערב בפסיקתו.

10.

סיכומם של דברים: לא מצאנו כי יש להפחית מגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור .