החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 1949/01 ישי טולוצ'ינסקי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · פסלות שופטערעור על החלטת בית משפט השלום בבקשה לפסילת שופט

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה ערעור על החלטה שלא לפסול שופט בבית משפט השלום. נקבע כי התבטאות השופט בדבר תחושתו שהדיון מתארך אינה מלמדת על נעילת דעתו. ההליך היה בראשיתו והשופט הביע פתיחות לטענות הצדדים, ולכן לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים, אף שההתבטאות לא הייתה ראויה.

העובדות

המערערים הגישו ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט בבית משפט השלום, בטענה שהתבטאותו מבססת חשש למשוא פנים. ההליך היה בראשיתו וטרם נשמע רובם המכריע של העדים. השופט ציין כי דעתו אינה נעולה וכי הדיון מתארך שלא לצורך.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם התבטאות שופט בדבר הדיון המתארך והעובדה שדעתו אינה נעולה מבססות חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילתו?

הלכות

  1. 1

    אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים, ונדרשות מסקנות אובייקטיביות כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים.

    ״הלכה היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך במסקנות אובייקטיביות כדי להצביע על חשש ממשי למשוא״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    המבחן הוא אם דעתו של היושב בדין ננעלה עד כדי כך שלא יוכל לנהל את ההליך ללא משוא פנים; התערבויות שופט בניהול ההליך אינן מבססות לבדן עילת פסלות.

    ״המבחן אותו יש לשאול הוא אם דעתו של היושב בדין ננעלה עד כדי כך שלא יוכל לנהל את ההליך שבפניו ללא משוא פנים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • משוא פנים
  • חשש ממשי
  • מראית פני הצדק
  • מבחן אובייקטיבי
  • עילת פסלות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

1949/01

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המערערים

:

1.

ישי טולוצ'ינסקי

2.

ישראלה טולצ'ינסקי

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערעור פסל

ות שופט על החלטתו של בית המשפט

השלום

בחיפה מיום 28.2.2001 בת.פ. 1857/00

שניתנה

על ידי כבוד השופט א' שאנן

תאריך

הישיבה: כ' באדר התשס"א (15.03.2001)

בשם

המערערים: עו"ד רפאל כהן

בשם

המשיבה: עו"ד אתי כהנא

פסק-דין

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט א' שאנן)

מיום 28.02.01, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.פ. 1857/00.

1. נגד המערערים הוגש כתב אישום, בת.פ. 1857/00,

המייחס להם עבירות לפי חוק מס ערך מוסף. ביום 28.2.01 התקיים דיון בשמיעת ראיות

התביעה. בדיון נשמעה עדותו של עד תביעה. במהלך חקירתו הביע ב"כ המערערים מספר

התנגדויות באשר לאופן חקירת העד על ידי ב"כ התביעה ובאשר לעצם הצגתם של

מוצגים שונים על ידי התביעה. בית המשפט דחה את ההתנגדויות במהלך הדיון. בשלב מסוים

של הדיון הביע ב"כ המערערים את התנגדותו לשאלה שנשאלה ע"י ב"כ

המשיבה. בית המשפט דחה, גם הפעם, את ההתנגדות תוך שהוא מציין כי:

"אין

לי אלא לחזור על מה שאמרתי למעלה אבל אפרט יותר משפירטתי קודם בתקווה שאחסוך

התנגדויות סרק בעתיד".

בהמשך הדיון הביע ב"כ המערערים שוב את התנגדותו לאופן

חקירת עד התביעה על ידי ב"כ התביעה. בית המשפט דחה את ההתנגדות תוך שהוא

מציין כי ההליך יימשך "עד הסוף המר, גם אם בדרך הקשה".

2. בעקבות התבטאות זו של בית המשפט הגיש ב"כ

המערערים בקשה לפסילתו. ב"כ המערערים טען כי:

"מדברים

אלו, עולה שבין במודע ובין שלא במודע נוצרה אצל בית המשפט דיעה קומה כלשהי שאם לא

כן היה אולי אומר 'נתקדם עד הסוף' ולא 'עד הסוף המר'".

הוא ציין כי יש בדברים אלה כדי לבסס חשש אובייקטיבי כי

השופט גיבש דיעה קדומה ביחס להליך שבפניו. המשך קיום ההליך בפני אותו שופט יהווה

פגיעה במראית פני הצדק.

3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין

בהחלטתו כי:

"ייתכן

שהשתמשתי בביטוי לא מוצלח, כשאמרתי שהתיק יישמע 'עד הסוף המר', וכאשר הוספתי שכך

יהיה גם אם יישמע 'בדרך הקשה', אבל במילה "המר", לא הייתה כל כוונה

לרמז, כאילו תוצאת הדיון ברורה כבר, אלא רק לכך שאם אמנם הכוונה לדחות את הקץ,

כוונה זו לא תעלה יפה. באשר למילים 'הדרך הקשה', הכוונה לכך שאם התנגדויות מסוג זה

שהועלו בפני עד כה, בישיבת היום תימשכנה, בייחוד התנגדויות חוזרות בנושאים שכבר

הוכרעו, ממילא תתארך שמיעת התיק מעבר למה שנחוץ וזו, בעיני, 'הדרך הקשה'".

עוד ציין בית המשפט כי ההליך מצוי בראשיתו. על פי המתוכנן

אמורים להישמע 46 עדים. נראה כי רובן של הראיות יהיו מסמכים. אשר על כן, טענת

ב"כ המערערים כי בית המשפט גיבש את דעתו, בשלב כה מוקדם של ההליך, אין לה על

מה שתסמוך. בכל אופן, דעתו של בית המשפט לא "נעולה" במובן המחייב את

פסילתו של בית המשפט.

4. על החלטה

זו הוגש הערעור שבפני. בערעור ובדיון שבפני שב ב"כ המערערים על טענותיו כפי שהועלו על ידו בפני בית משפט השלום. הוא מציין, כי התבטאותו של בית המשפט מבססת חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים בניהול ההליך. העובדה כי השופט סבור כי דעתו אינה "נעולה" איננה יכולה, לכשעצמה, לשלול את עילת פסלותו. התבטאותו של בית המשפט איננה מותירה מקום לספק באשר לתוצאת ההליך. המשך ההליך בפני השופט יהווה פגיעה במראית פני הצדק ולפיכך אין מנוס מלהעביר את הדיון אל מותב אחר.

5.מנגד מבקשת ב"כ המשיבה כי נדחה את הערעור. היא מצביעה על העובדה כי ההליך מצוי בראשיתו וכי אין חשש שהשופט "נעל" את דעתו. גם אם לא היה בית המשפט אמור להתבטא באופן שהתבטא, אין בכך כדי להעיב על המסקנה, המעוגנת במבחן האובייקטיבי, כי השופט איננו מנוע מלקיים הליך ללא משוא פנים.

6.לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך במסקנות אובייקטיביות כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מ"י פ"ד לט(1) 446, 558; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר

מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/87 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סמיר עבדל ראזק סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). המבחן אותו יש לשאול הוא אם דעתו של היושב בדין "ננעלה" עד כדי כך שלא יוכל לנהל את ההליך שבפניו ללא משוא פנים.

7.אמת, בניהול ההליך, יש והשופט מתערב באופן שנראה למי מן הצדדים כי השופט מצדד בצד שכנגד (השוו: ע"א 4160/96 אורי שחר נ' יצחק מושנוב (לא פורסם); ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מ"י

פ"ד מו(2) 637, 643-641). אין בהתערבויות אלה, לכשעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. על המבקש לבסס עילת פסלות להראות כי דעתו של היושב בדין "ננעלה" במובן זה שיבצר ממנו לנהל הליך ללא משוא פנים. בנסיבות דנן לא הורם נטל זה. ההליך מצוי בראשיתו. רובם המכריע של העדים טרם נשמע. בית המשפט מעיד על עצמו כי הוא קשוב לטענות הצדדים וכי טרם גיבש כל דיעה בהליך שבפניו. את שנאמר, נאמר בשל תחושת השופט כי הדיון מתארך שלא לצורך, וללא כל קביעה או נטיה באשר לתוצאות ההליך. בנסיבות אלה, חזקה על השופט כי עם שמיעת כל טענותיהם של הצדדים ובמהלך בחינת החומר הראייתי שיונח בפניו יהא פתוח לגיבוש דיעה סופית בעניין.

8.אציין, כי תמים דעים אני עם בית המשפט קמא כי מן הראוי היה שלא להשתמש בביטוי מעין זה בנסיבות הדיון שבפניו. בה בעת, ומן הטעמים שלעיל, לא מצאתי בהתבטאות זו בנסיבות המקרה משום חשש ממשי למשוא פנים.

מטעמים אלה, דין הערעור להידחות.

ניתן היום, ח' בניסן התשס"א (1.4.2001).

ה

נ ש י א

העתק

מתאים למקור

נוסח

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

פסקי

הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

01019490.

A01

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

  • עפ 184/85
  • עא 1570/94
  • רעא 287/87
  • עא 4160/96
  • עפ 1534/92

מצוטט על ידי (6 מסמכים)

  • עע"א 4714/04יגאל עמיר נ. שרות בתי הסוהרפסק-דין
  • ע"פ 4849/03מאיר שלוש נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 9703/02שמואל שילון נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 9317/02דוד גריל נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 9008/02חביב מאיר נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 3121/02שי אליהו נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים, ונדרשות מסקנות אובייקטיביות כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים.
  2. 2המבחן הוא אם דעתו של היושב בדין ננעלה עד כדי כך שלא יוכל לנהל את ההליך ללא משוא פנים; התערבויות שופט בניהול ההליך אינן מבססות לבדן עילת פסלות.