ע"פ 2068/07 שרון פרטוש נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע שהשית על המערער עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל ושנים עשר חודשי מאסר על תנאי. כמו כן מבקש המערער כי בית המשפט יורה על המשך שילוב המערער בקבוצות טיפוליות במהלך התקופה בה מעוכב עונש המאסר.

ביצוע גזר הדין עוכב על ידי בית המשפט המחוזי למשך שבועיים עד ליום 11.03.2007 וכן הוצא כנגד המשיב צו עיכוב יציאתו מהארץ. לבקשה מצורף ערעור על גזר הדין.

בכתב האישום מתואר כי ביום 1.4.2006 סמוך לשעה 11:30 היו המערער ואדם נוסף בטיילת באילת. במקום חלפה מונית, המערער רץ לעברה וביקש את הנהג שייקחם לכתובת מסוימת באילת והם ישלמו לו במועד מאוחר יותר. נהג המונית סירב והחל נוסע מהמקום, המערער בעט בדלת המונית, נהג המונית עצר, המערער והנאשם הנוסף פנו לעברו בקללות ומשיצא הנהג לעברם תקפו אותו המערער, הנאשם הנוסף והשניים שעימם. המערער מצא כסא פלסטיק וחבט בו בנהג, וכל הארבעה היכו בו בכל חלקי גופו וניפצו בקבוק בירה על ראשו. כתוצאה מאותה תקיפה נזקק הנהג לטיפול רפואי. במהלך התקיפה הגיעה למקום מונית נוספת ונהגהּ ניסה לסייע לנהג המונית המותקף. הנאשם השני הכה בו במוט ברזל. במהלך תקיפת נהג המונית הראשונה נכנס אחד מארבעת התוקפים למונית וגנב ממנה 120 ₪.

בתום התקיפה התרחקו הארבעה מהמקום ועצרו מונית נוספת. במהלך הנסיעה תפס אחד משלושת היושבים מאחור את צוואר הנהג באופן שלא איפשר לו להזיז את ראשו, תוך שהוא מאיים עליו כי אם יעצור יחנוק וישחט אותו. המערער שישב ליד הנהג החזיק באותה עת בידו של הנהג ובמכשיר הקשר כדי למנוע ממנו להזעיק עזרה. בטרם ירדו מהמונית איימו התוקפים על הנהג לבל יעז להתלונן במשטרה והורו לו לספר שהוריד אותם במקום אחר אם ייחקר.

כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות. ביום 5.6.2006 שוחרר המערער למעצר בית בפיקוח של שירות המבחן למבוגרים. במסגרת זו שובץ המערער בקבוצות טיפוליות והחל בהליך טיפולי. ביום 2.7.2006 הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולפיו תוקן כתב האישום כנגד המערער והנאשם השני באופן שיוחסו להם עבירות של תקיפה הגורמת חבלה, גניבה והדחה בחקירה. במסגרת הסדר הטיעון לא היה הסדר לעניין העונש והמערער הורשע בכתב האישום המתוקן והוגש תסקיר.

לטענת המערער מהתסקיר עולה כי שירות המבחן סבור כי המערער יכול להיתרם מהליך טיפולי ארוך טווח וכי יש לנקוט עימו בגישה טיפולית. המערער שולב בקבוצה טיפולית לעברייני אלימות והומלץ על העמדתו בצו מבחן לתקופה של 18 חודשים במהלכה ייטול חלק בקבוצה. לצד המבחן ובשל חומרת העבירה הומלץ על עונש מוחשי של מאסר בעבודות שירות. בית המשפט החליט לדחות את המלצת שירות המבחן למבוגרים ולגזור על המערער מאסר בפועל של 24 חודשים.

בבקשתו טוען המערער כי הוא אך זה עבר את סף הקטינות. עברו הפלילי אינו כבד והוא נדון בעיקר בבית המשפט לנוער עובר לביצוע העבירות דנן. המערער מתמודד עם קשיים ומצוקות כלכליות וחברתיות וכן עם מצוקות אישיות.

עוד טוען המערער כי סיכויי הערעור טובים וזאת לאור תסקיר שירות המבחן. המערער היה משוחרר במהלך התנהלות ההליך כמעט מראשיתו והתייצב לכל הדיונים בעניינו ולפגישות שנקבעו עימו בשירות המבחן למבוגרים. לטענתו, עברו הפלילי והתנהגותו במהלך ניהול משפטו מהווים שיקול בשיקוליו של בית המשפט בעת שקילת עיכוב ביצוע עונש מאסר שכן הם מצביעים על העדר הסכנה הנשקפת ממנו. לעניין זה מפנה בא כוח המערער לפס"ד ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל .

לטענת המערער נסיבותיו האישיות מצביעות על חשש ממשי לתפקודו העתידי וכן להצלחת התהליך הטיפולי בו הוא נמצא כתוצאה משליחתו למאסר בפועל. בנוסף טוען כי עיכוב הביצוע בעניינו הכרחי מאחר והמאסר שהושת עליו אינו ארוך ואם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר הוא ירצה את רוב עונשו עוד בטרם יישמע הערעור.

בערעורו טוען המערער כי שגה בית המשפט שהשית עליו 24 חודשי מאסר בפועל. לאור נסיבותיו האישיות וגילו הצעיר של המערער נטען כי היה מקום לתת משקל כבד יותר לתסקיר שירות המבחן בעניינו ולאמצו באופן שיוטל על המערער עונש המאפשר לו לפנות לדרך שיקומית. כמו כן לטעם המערער שגה בית המשפט משדחה את המלצות שירות המבחן, שלדעתו מגלמות טוב יותר את האיזון הראוי והנדרש במקרה זה.

לטעם המערער שגה בית המשפט בקביעתו כי "הרף נוטה להחמרה בעונשו מחמת הנפשעות, האלימות והבוטות של מעשיו...". העבירות שהורשע בהן לבסוף המערער הן עבירות בסמכות בית משפט השלום על כן, לדעתו, בעונש שהשית עליו, נתפס בית המשפט לכלל טעות והתייחס לעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי.

עוד טוען המערער כי חומרת המעשים אכן מחייבים ענישה הרתעתית אך בעוד מאסר בפועל ייטול את המסוכנות מן המערער לתקופה קצובה, השיקום יאפשר לפתוח בפני המערער אופקים חדשים ופנייה לדרך חיים בונה ונורמטיבית.

המדינה מתנגדת לבקשה, היא מצביעה, בין השאר על עונש המאסר שהוטל על שותפו של המערער לעבירה, הכבד בהרבה מהעונש שהוטל על המערער – 45 חודשי מאסר.

לא בלי היסוס החלטתי, לאחר שמיעת טענות הצדדים, להיעתר לבקשה. נראה לי כי אי היעתרות לבקשה תסתום את הגולל סופית על אפשרות לשיקומו של העורר. העורר יעמוד בהסכמתו להמשך פיקוח שרות המבחן ויטופל במסגרת הוראותיו. שירות המבחן ידווח לבית המשפט בכל מקרה של הפרה, חלילה, ויגיש תסקיר משלים לקראת מועד הדיון.