ע"פ 2129/07רפאל בצר נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש קנס שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט ע' מודריק).

1.

המערער הורשע יחד עם אחרים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירות שונות על חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968. על פי הכרעת הדין מילא המערער תפקיד במספר פרשות של שליחת יד בכספי חברה בה שימש כדירקטור, בכך שהיה מעורב ותמך ביודעין בעסקאות שונות שנועדו להעביר כספים ומניות מקופת החברה לידי נאשמים שונים בפרשה. המערער הורשע בעבירה של סיוע להנעה בדרכי תרמית לביצוע עסקה בניירות ערך לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעבירות של דיווח מטעה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. המערער זוכה מעבירות נוספות בהן הואשם. ב- 1.1.2007 גזר עליו בית המשפט עונש של 21 חודשי מאסר מתוכם תשעה חודשים בפועל וקנס בסך 250,000 ש"ח לתשלום תוך שישה חודשים או עונש מאסר נוסף של חמישה חודשים. המערער הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית המשפט המחוזי, ובצידו הגיש גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר ועונש הקנס. המדינה הסכימה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור אך לא לעיכוב ביצוע הקנס. הוסכם על הצדדים כי החלטתי בנושא זה תינתן על סמך הסיכומים שהוגשו ללא קיום דיון.

2.

בבקשת עיכוב ביצוע הקנס טוען המערער כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי מקור המימון היחיד שנותר לו הינה קופת גמל אותה הוא שומר לצוק העיתים לצורך מימון הוצאותיו והוצאות אשתו שלקתה במחלה קשה. המערער טוען כי גילו המבוגר אינו מאפשר לו לקחת הלוואה בגובה הקנס ולכן התוצאה המיידית של אי עיכוב ביצוע התשלום יהיה שהמערער ייאלץ לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו חלף התשלום. עוד טוען המערער כי סיכויי ערעורו גבוהים כיוון שעיקר הרשעתו מבוסס על הודעה של נאשם אחר בפרשה שבית המשפט ייחס לה חשיבות מופרזת. שאר הראיות נגדו, כך טוען המערער, הן ראיות עקיפות שמשקלן נמוך. כמו כן טוען המערער כי גם סיכויי הערעור על גזר הדין הינם גבוהים בהתחשב ברמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.

3.

המדינה מתנגדת לבקשת המערער לעכב את ביצוע תשלום הקנס. לטענתה סיכויי הערעור נמוכים. הערעור מכוון כולו נגד ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות שקבע בית המשפט המחוזי. לעניין העונש טוענת המדינה כי העונש שנגזר על המערער תואם את מגמת הענישה בעבירות מסוג זה ולכן סיכויי הערעור על העונש אינם גבוהים אף הם. המדינה טוענת כי בית המשפט המחוזי כבר התחשב במצבו הכלכלי והמשפחתי של המערער בשיקוליו לעונש ואף ביטא התחשבות זו על ידי פריסת התשלום על פני תקופה של שישה חודשים. כמו כן טוענת המדינה כי המערער לא הציג בפני בית המשפט המחוזי ואף לא בבקשתו לבית משפט זה כל ראיה בדבר מצבו הכספי הכולל. המדינה מוסיפה כי על אף שלא הוכח שהמערער זכה בנתח מכספי התרמית עולה מעובדות הפרשה כפי שנקבעו על ידי בית המשפט כי למצער הובטח לו חלק מסוים מן הכספים, שלא הושבו מעולם.

4.

ככלל אין מעכבים ביצוע עונש קנס כיוון שבמידה ויתקבל הערעור, כספי הקנס יושבו למערער (ראו למשל: ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל (מיום 22.3.2007)). לא מצאתי כי יש מקום לחרוג מכלל זה בעניינו של המערער. המערער לא הציג בפני בית המשפט המחוזי או בפני ראיות לגבי מצבו הכלכלי הכולל. לבקשתו לעיכוב ביצוע צירף מסמך אחד המציג את יתרתו בקופת גמל מסוימת. אין במסמך זה כדי להוות ראייה ממצה בנוגע למצבו הכלכלי. נתתי דעתי גם לדברי בית המשפט המחוזי בגזר דינו של המערער:

"בצר טוען כי הוא היחיד מקרב הנאשמים שלא הצליח להתארגן נוכח השבר הכלכלי שנגרם מפרשיות העברה ומן המשפט. מלבד דברו אין כל ראיה לכך. אעיר כי מן הפרטים שהתבררו במשפט עולה שבהזדמנויות רבות בצר ניצב כגורם מממן את הפעילות העסקית שהורוביץ יזם. אינני יודע מהם מקורות ההון שלו [...] גם אז, לפחות חלק מן הפעילות בשוק נעשתה בחשבונות של בני משפחה. אולי על כך הוא נסמך עד היום."

נוכח כל זאת ונוכח העובדה שבית המשפט המחוזי התחשב במערער וקבע פרק זמן של שישה חודשים לתשלום הקנס - בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע הקנס נדחית. עם זאת, משהוסכם על המדינה שיש לעכב את ביצוע עונש המאסר יובהר כי לא יינקטו הליכים להשתת מאסר במקום קנס, במידה וזה לא ישולם, עד להכרעה בערעור. טענות לעניין גובה הקנס ניתן יהיה, כמובן, להעלות בערעור עצמו.