ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 222/93
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' דורנר
המערער: איברהים עמור
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי
בנצרת מיום 6.12.92 בת"פ 262/91
שניתן על-ידי כבוד השופט ע' ר' זועבי
תאריך הישיבה: טו בכסלו תשנ"ח (14.12.97)
בשם המערער: עורך-הדין ציון אמיר
בשם המשיבה: עורכת הדין אפרת ברזילי
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
1.חקירה משטרתית - שכללה הפעלת סוכן משטרתי, תושב לבנון, בשם רמזי נהרה (להלן: רמזי), מעקב אחר המערער שהתחבר עימו, והצבת מחסום משטרתי - הובילה בתאריך 26.8.91 לתפיסת סם מסוג הירואין במשקל 9,884 גרם. הסם, שהיה ארוז בתיק, הושלך מתוך מכונית מסוג סובארו (להלן: מכונית סובארו) בעת מנוסה מאנשי המשטרה שביקשו לעוצרה.
המעקב העלה כי המערער שנהג במכונית מסוג ב.מ.ו. (להלן: מכונית ב.מ.ו.), שבה נסע גם רמזי, הוביל את נוסעי מכונית הסובארו למקום מחבוא הסם מתחת לגשרון באיזור אילניה - קיבוץ בית-קשת. אחד מנוסעי מכונית הסובארו הוציא את תיק הסמים מן המחבוא והכניסו למכונית. שתי המכוניות החלו נוסעות לכיוון צומת אילניה זו בעקבות זו, כשמכונית הב.מ.ו, שבה נותר המערער לבדו, נוסעת ראשונה.
בצומת נעצרו המכוניות על-ידי מחסום משטרתי. המערער נלכד, ואילו מכונית הסובארו סבה על עקביה והגיעה למטע זיתים. שם נטשו אותה נוסעיה ונמלטו. כאמור, במהלך המנוסה השליכו הנוסעים את תיק הסמים.
2.המערער הואשם בבית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של סחר בסם מסוכן והחזקתו. כתב-האישום לא גילה את זהותו של הסוכן המשטרתי, שכונה "הגבר האחר". הוצאה תעודת חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א1971-. החיסיון חל, בין השאר, על מידע שיש בו כדי לגלות את זהותו של "הגבר האחר", ואת קשריו עם המשטרה אם קיימים כאלה.
בית-המשפט המחוזי (השופט ע' ר' זועבי) דחה את בקשתו של המערער להסרת החיסיון. המערער העיד במשפטו כי לא היו לו כל ידיעה או קשר לעסקת הסם, וכי הסיע את המכונית לצומת אילניה לבקשת רמזי, שהיה מוכר לו בשם חנא, מבלי לדעת את מטרת הנסיעה.
בית-המשפט המחוזי לא האמין למערער. הוא הרשיע אותו בעבירות בהן הואשם, וגזר עליו 20 שנות מאסר מתוכן 17 שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן הפעיל בית-המשפט באורח מצטבר מאסר על-תנאי של שנה וחצי שהוטל על המערער בגין עבירות סמים והחזקת שטרי כסף מזויפים. בית-המשפט הוסיף וציוה על חילוט מכונית הב.מ.ו. ששימשה את המערער בביצוע העבירות.
3.המערער ערער על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין.
טענתו העיקרית של המערער כנגד הרשעתו הייתה כי בשל החיסיון שהוטל על עדותו של רמזי, נפגעה הגנתו פגיעה חמורה ונשללה זכותו למשפט הוגן.
בדיון בערעור הודיעה באת-כוח המדינה, עורכת-הדין ברזילי, כי החיסיון אינו דרוש עוד. היא הציעה כי הדיון יוחזר לבית-המשפט המחוזי לשם גביית עדותו של רמזי מבלי לבטל את ההרשעה. סניגורו של המערער, עורך-הדין אמיר, טען כי הצעת המדינה אינה הוגנת וכי יש לבטל את הכרעת-הדין.
בהחלטה מיום 1.5.1994 קיבל בית-משפט זה את עמדת התביעה. ההרשעה הושארה על כנה, ובית-המשפט המחוזי נתבקש לשמוע את עדויותיהם של רמזי ואנשים נוספים ככל שימצא לנכון, ולפסוק אם בעדויות אלה יש כדי להביא לשינוי עמדתו באשר להכרעת-הדין ולגזר-הדין.
4.השופט זועבי שמע את עדותו של רמזי. כן העיד מפעילו של רמזי, פקד אזולאי. רמזי הכחיש כי מכיר הוא את המערער. הוא הוכרז עד עוין. לבית-המשפט הוגשו הודעותיו במשטרה, והוא עומת במהלך חקירתו על-ידי התביעה עם דברים שמסר בהודעותיו שבהן סיפר, בין השאר, כי פנה למערער משום שנמסר לו כי המערער הוא סוחר סמים המעוניין להתקשר עם סוחרי סמים לבנוניים. הסניגור, מצידו, לא עימת את רמזי עם גירסת המערער במשפטו, אלא הציג בפניו גירסה חדשה שעל-פיה הדיח רמזי את המערער לדבר עבירה. אלא, כאמור, רמזי דבק בגירסתו כי המערער אינו מוכר לו.
המערער ביקש לחזור בו מגירסתו המכחישה, ולטעון כי הודח על-ידי רמזי. ברם, בית-המשפט המחוזי לא הרשה לו להעיד על כך, כיוון שסבר כי המסגרת הדיונית שהתווה בית-משפט זה בהחלטתו אינה מאפשרת למערער להציג גירסה חדשה.
השופט זועבי לא האמין לעדותו של רמזי, ובעשותו שימוש בסעיף 10א(ג) לפקודת הראיות העדיף על-פניה את הדברים שמסר בהודעותיו במשטרה. הוא דחה את טענת ההדחה כיוון שהיא לא הועלתה על-ידי המערער בעדותו. מסקנתו הייתה כי בראיות הנוספות אין כדי לשנות את הכרעת-הדין וגזר-הדין.
5.בערעור תקף המערער קביעה זו ככל שהיא נוגעת לגזר-הדין בלבד. עיקר טענתו היה כי יש להפחית מעונשו כיוון שסוכן משטרתי הדיח אותו להתקשר איתו בעיסקת סמים, טענה שבית-המשפט מנע ממנו שלא כדין מלהעלות.
המדינה הסכימה להחזרת הדיון בשנית לבית-המשפט המחוזי לשם גביית עדות המערער, אך הסניגור התנגד לכך בתוקף. הוא טען כי לנוכח גירסתו המכחישה של המערער בעדותו הראשונה ופסיקת בית-המשפט כי המערער אינו עד מהימן אין כל סיכוי כי השופט זועבי יקבל את גירסת ההדחה. לטענת הסניגור, הפגם הדיוני החמור שנפל בהליך מצדיק להניח לטובת המערער כי הודח, וכי על-כל-פנים קיים עירפול באשר לדרך שבה נקשר הקשר בין רמזי למערער. עירפול זה יוצר ספק, שממנו רשאי המערער להנות.
טענה זו אינה יכולה להתקבל.
אומנם, בנסיבות שבהן עמידה על סדרי-הדין הרגילים עלולה לפגוע באופן מהותי בהגנת הנאשם, על בית-המשפט לעשות שימוש בשיקול-הדעת שניתן לו לסטות מסדרי-הדין הרגילים לשם עשיית צדק, ולאפשר לנאשם לפרוש את הגנתו. גם בענייננו מוטב היה אילו בית-המשפט המחוזי היה מאפשר למערער לשוב ולהעיד כדי לתמוך בטענתו כאילו הודח.
ואולם, ככלל, התרופה להגבלת ההגנה אינה קבלת גירסת הנאשם בערעור אלא מתן אפשרות להביא את הגנתו. ראו והשוו לדברי השופט גולדברג בע"פ 4006/93 נוריאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם), סעיף 9.
יחד עם זאת, אין לכפות על נאשם לממש את זכותו. יש לראות את סירובו להחזרת הדיון לבית-המשפט המחוזי לשם מסירת עדותו כחזרה מטענתו כי הגנתו קופחה בעטיה של החלטת בית-המשפט המחוזי.
7.הטענה בדבר העירפול של אופן יצירת הקשר בין רמזי למערער אינה יכולה להתקבל.
בעקבות הסרת החיסיון על פעולתו של רמזי וגביית ראיות נוספות התברר כי אין יסוד לטענת המלכודת על-ידי סוכן מדיח.
כידוע, לסוכן מדיח נחשב סוכן משטרתי המשדל אדם שהוא, בדרך-כלל, שומר חוק, לבצע עבירה שלולא השידול לא היה מבצעה. הדחה כזו, הגם שאינה פוטרת נאשם מאחריות פלילית, מהווה עילה להקלה בעונש. ראו סיכום ההלכה על-ידי השופט שמגר בע"פ 15/78 ביבס נ' מדינת ישראל , פ"ד לב(3) 64, בע'
72.
כאמור, בענייננו הסביר רמזי בהודעתו במשטרה כי פנה למערער משום ששמע שהוא סוחר סמים המעוניין להתקשר עם סוחרי סמים לבנוניים. לדברים אלה של רמזי מצוי חיזוק בעברו הפלילי של המערער, שריצה עונש מאסר ממושך בשל עבירות סמים. טענת ההדחה לא הועלתה על-ידיו במשפטו ואף לא בערעור שהגיש, והיא נטענה לראשונה בדיון החוזר בבית-המשפט המחוזי לאחר הגשת הודעותיו של רמזי שבהן סיפר על עיסקת הסמים שקשר עם המערער.
מסקנתי היא איפוא כי בטענת ההדחה אין ממש, ודינה להידחות.
8.העונש שנגזר על המערער הוא חמור. ברם, לנוכח הכמות העצומה של סם ההירואין, שהוא מן המסוכנים שבסמים, ועברו הפלילי של המערער המלמד על מעורבותו בהפצת סמים, אין עילה להתערבותנו בעונש שנגזר עליו. בהתייחסו לעונש ההולם סחר ב1,450- גרם הירואין כתב השופט מלץ:
כאשר מדובר בכמות אדירה... שממנה ניתן להפיק מנות סם לתושבי עיר שלמה - העונש ההולם והראוי הוא עונש שאינו רחוק מן העונש המירבי שקבע המחוקק.
[ע"פ 331/88 חלובה נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(4) 141, בע' 147.]
בענייננו, שבו מדובר בכמות סם המתקרבת ל10- קילוגרם העונש שהוטל על המערער, לרבות חילוט מכוניתו, הינו איפוא הולם.
אשר-על-כן אני מציעה לדחות את הערעור.
ש ו פ ט ת
הנשיא א' ברק :
אני מסכים.
ה נ ש י א
השופט מ' חשין :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' דורנר.
ניתן היום כב בכסלו תשנ"ח (21.12.1997)
ה נ ש י א ש ו פ ט ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן
מזכיר
ראשי
93002220.
L04