ע"פ 2288/13 מרגלית רביבו אלבז נ. לשכת עורכי הדין בישראל

המשיבים עתרו למחיקת עיקרי הטיעון שהגישו המערערים, ולחלופין להורות על מחיקת מספר סעיפים מתוכם. הטעם העומד ביסוד הבקשה הינו הפניות להודעת הערעור הכלולות בעיקרי הטיעון.

אכן המערערים הפנו במסגרת עיקרי הטיעון להודעת הערעור שהגישו. יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בעיקרי הטיעון איני סבורה כי יש לומר שאלו אינם עומדים "על רגליהם" עד כי ראוי להורות על מחיקתם. עוד יצוין כי האסמכתאות אליהן הפנו המשיבים לתמיכה בטענתם עניינן בסיכומים המוגשים במסגרת הליך אזרחי, ונראה כי אין מקום להשוות בין השניים, נוכח השוני בין תכלית הסיכומים (אשר ככלל מצוין בצו אשר על פיו הם מוגשים כי אין לכלול בגדרם טענות על דרך ההפניה להודעת הערעור או לסיכומים בהליך דלמטה) ובין תכלית עיקרי הטיעון (אשר דרך כלל היקפם צר יחסית), כמו גם נוכח השוני בין הליך פלילי להליך אזרחי, על כל המשמעויות של הדבר. למצער יש לומר כי הגישה הפרגמאטית הננקטת בהקשר זה בהליכים אזרחיים (ראו ע"א 3954/09

שווקים חדשים הוצאה לאור בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט , פסקה 5 (22.11.2010)) ראוי לה לחול, וביתר שאת, עת עסקינן בהליך פלילי, ועל כן אף אם אקבל את הטענה כי מדובר במקרה גבולי, איני מוצאת להורות על מחיקת עיקרי הטיעון. עוד יצוין, כמענה לטענת המשיבים, כי "לצידם" שלהם מצויה ההחלטה נשוא ההליך, וכי ככל שלטענתם אין בידיהם לפרוש טענותיהם במסגרת ההיקף שנקבע לעיקרי הטיעון, רשאים הם להגיש בקשה מתאימה להגדלת היקפם, וזו תיבחן לגופה.

אשר על כן, החלטתי לדחות את הבקשה.