ע"פ 2292/05 חסן (איאד) בכרי נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המבקש בביצועה של עבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי מספר חלופות של סעיף 329(א) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, הגיע המשיב עם אחר למקום בו שהה המתלונן בכפר ג'דידה, כשהוא נושא עמו סכין. המבקש דקר את המתלונן באזור אפרכסת ימין, ונמלט עם רכב מהמקום. בגין כל אלה גזר בית המשפט המחוזי למבקש 42 חודשי מאסר ושישה חודשים מאסר על-תנאי.

המבקש, הסבור כי הרשעתו שגויה, עותר לעכב את ביצועו של עונש המאסר עד אשר יתבררו השגותיו בפני ערכאת הערעור. לחלופין, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המבקש, ועל כן אפשר שבשלב הערעור תהיה הקלה משמעותית בגזר הדין.

לא מצאתי כי הוכחה עילה לעכב את ביצוע העונש, ולמסקנה זו הגעתי לאחר שהקדמתי ועיינתי בנימוקי הבקשה שבכתב, והאזנתי לדברי בא-כוחו המלומד של המבקש, עו"ד זיאד פלאח, על-פה. הרשעת המבקש מתבססת על הכרעה בשאלות שבעובדה, והיא נסמכת על האמון שנתן בית המשפט המחוזי בעדות המתלונן, ולפיה זיהויו של המבקש כמי שדקר אותו הנו זיהוי וודאי. בית המשפט הוסיף ומנה ראיות שיש בהן כדי לחזק את עדות המתלונן, וביניהן עדותם של נביל סאלם ועבדאללה וואקד.

בנסיבות אלו, ומבלי להביע דעה לגופו של הערעור, נראה כי המשוכה הניצבת בפני המבקש להוכחת חפותו, אינה פשוטה כלל ועיקר. ובאשר לעונש – מדובר במאסר ממושך, שגם אם יימצא מקום להקל בו, מותר להניח שההכרעה בערעור תינתן זמן רב לפני שהמבקש יסיים לשאת בו. עם זאת, וכדי להבטיח שכך יקרה, מתבקשת מזכירות בית המשפט לקבוע ערעור זה לשמיעה לא יאוחר מסוף חודש יוני 2005.

לבקשת בא-כוח המבקש, יתייצב שולחו כדי להתחיל לשאת בעונש במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי, בחיפה ביום 3.4.05 עד לשעה 11.00. הערבויות שניתנו בשעתו כדי להבטיח את התייצבות המבקש, תעמודנה בעינן עד לאותו מועד.