ע"פ 2597/04 אריה (לאוניד) רויטמן נ. מדינת ישראל

בפנינו בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש.

המבקש הורשע (ביום 21.10.03) בחמש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירת ובעבירות של גניבה בידי מורשה, עבירות מנהלים בתאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד והוצאת שיקים ללא כיסוי. בגין הרשעות אלה נגזרו על המבקש 10 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים וקנס בסכום של מליון ש"ח (או שנת מאסר תמורתו).

על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגש (ביום 14.3.04) ערעור לבית המשפט העליון. המבקש הגיש (בימים 17.3.04, 9.9.04 ו- 20.10.04) בקשות לעיכוב ביצוע גזר הדין. בבקשותיו טען, כי ערעורו מעלה שאלות משפטיות, אשר מצדיקות עיכוב ביצוע גזר דינו. הבקשות נדחו כולן ביום 9.5.04, 20.9.04 ו- 14.11.04 (מפי המשנה לנשיא א' מצא והשופטים י' טירקל ומ' נאור, בהתאמה). בכל אחת מההחלטות נקבע, כי הסיכוי שערעורו של המבקש יתקבל על כל חלקיו אינו ממשי. ביום 24.5.04 התחיל המבקש בריצוי עונשו.

ביום 5.1.05 קיימנו דיון בערעור המבקש על פסק הדין. בפתח הדיון הוחלט, כי פסק הדין יינתן – לאחר השלמת טיעונים בכתב – על בסיס מכלול החומר הכתוב. המבקש הגיש (ביום 1.2.05) את טיעוניו המשלימים. כן הוא הגיש (ביום 7.2.05) בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע גזר הדין. המבקש טוען עתה, כי שינוי הנסיבות בעניינו מצדיק את קבלת הבקשה. את שינוי הנסיבות הוא סומך על שניים. אחד , המערער ריצה כשמונה חודשים מעונשו והתמשכות ההליכים בערעורו תביא לכך שהמבקש ירצה חלק לא מבוטל מעונשו, בטרם הוכרע הערעור. שניים , עם הגשת טיעוניו המשלימים סיכויי זכייתו בערעור עולים באופן ניכר. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין שינוי נסיבות בעניינו של המבקש המצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין.

דין הבקשה להידחות. ביחס לראש האחד של הבקשה, תקופת מאסרו של המבקש היא עשר שנים. מתוכה ריצה כשמונה חודשים. פרק זמן זה, בהשוואה לעונש המאסר הארוך שנגזר על המבקש, אינו מהווה, כשלעצמו, שינוי נסיבות העשוי להצדיק קבלת הבקשה (ראו, למשל, ע"פ 3717/04 שרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אף הראש השני

בבקשת המבקש אינו מצדיק את עיכוב המשך ריצוי העונש. כפי שכבר קבע המשנה לנשיא א' מצא בעניינו של המבקש:

"... השגות הסניגור על הכרעת-דינו של בית-המשפט המחוזי מתמקדות בשאלות שהן בעיקרן משפטיות. בדבר סיכוייהן של הטענות המשפטיות אינני רוצה צורך לנקוט עמדה; שכן גם אם אניח כי אין הן חסרות סיכוי, אינני רואה סיכוי ממשי כי הערעור עשוי להביא לזיכויו של המערער מכל העבירות שבהן הורשע" (וכן ראו דברי השופטים טירקל ונאור בהחלטותיהם בעניינו של המבקש).

בנסיבות המקרה, ולנוכח תקופת המאסר שנותרה לריצוי, נחה דעתנו כי אין בעצם הגשת הטיעונים המשלימים כדי להצדיק שינוי בהחלטות הקודמות. אין בכך כל נקיטת עמדה באשר לטיב הטענות המשפטיות. באלה נעסוק בפסק דיננו.

הבקשה נדחית.