ע"פ 2597/04 אריה (לאוניד) רויטמן נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחמש עבירות של קבלת דבר במרמה, בעבירת גניבה על-ידי מורשה ובשורת עבירות נלוות. על-פי ממצאי הכרעת-הדין הונה המערער עולים חדשים מרוסיה, שקודם לעלייתם הפקידו בידיו את כספם, כשהיקפן הכספי של העבירות נאמד בסך של כ-18 מיליון ₪. בית-המשפט המחוזי גזר על המערער עשר שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי ומיליון ₪ קנס או שנת מאסר נוספת תמורתו. המערער הגיש ערעור על צדקת הרשעתו, ולחלופין - על חומרת העונשים שנגזרו עליו. לפניי בקשתו לעיכוב ביצוע עונש המאסר הממשי שנגזר עליו עד להכרעה בערעורו. בית-המשפט המחוזי עיכב את ביצועו של עונש המאסר עד ליום 19.3.04; ועם הגשת בקשתו (ביום 17.3.04) החלטתי להאריך את תוקפו של העיכוב עד למתן החלטה בבקשה.

הבקשה סומכת על טענות בדבר סיכויי הערעור וכן על העובדה כי מאז הוגש נגדו כתב האישום, ובמשך כל התקופה בה נתברר משפטו, לא ביקשה התביעה להורות על מעצרו של המערער. באת-כוח המשיבה, בהתנגדותה לבקשה, מטעימה את חומרת העבירות שבהן הורשע המערער ואת משך תקופת המאסר שהושתה עליו. כן כופרת היא בצדקת הערכתם של הסניגורים ביחס לסיכוייו של הערעור.

כבר הבעתי את התרשמותי (בהחלטתי מיום 8.4.04) כי השגות הסניגור על הכרעת-דינו של בית-המשפט המחוזי מתמקדות בשאלות שהן בעיקרן משפטיות. בדבר סיכוייהן של הטענות המשפטיות אינני רואה צורך לנקוט עמדה; שכן גם אם אניח כי אין הן חסרות סיכוי, אינני רואה סיכוי ממשי כי הערעור עשוי להביא לזיכויו של המערער מכל העבירות שבהן הורשע. בנסיבות אלו, ולנוכח אורך תקופת המאסר שנגזרה עליו, אינני רואה עילה מוצדקת לעכב את ביצוע עונשו עד להכרעה בערעור. עם זאת, יש לדעתי מקום להועיד את שמיעת הערעור למועד קרוב יחסית.

הבקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר הממשי נדחית ועל המערער להתייצב לריצוי עונשו, במדור הפלילי של בית-המשפט המחוזי בירושלים, ביום 16.5.04 עד השעה 11:00.

המזכירות תועיד את הערעור לשמיעה לפני הרכב, ככל האפשר לפני סוף חודש אוקטובר 2004. לשמיעת הטיעון יש להקצות כשלוש שעות, שתחולקנה בשווה בין פרקליטי הצדדים.

אופיו של הערעור מצדיק הגשת עיקרי טיעון בכתב. התיק יועבר, אפוא, לכבוד הרשם למתן החלטה שתנחה את פרקליטי הצדדים בדבר הגשתם.