ע"פ 2765/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט י' אלון :

1.

המערער, יליד 4.4.1989, הורשע בבית המשפט המחוזי על פי הודאתו בעבירת הצתה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין, ודינו נגזר לשלושים חודשי מאסר, מתוכם 15 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, חוייב המערער בפיצוי בעלי המכונית שהוצתה בסכום של 4,000 ש"ח. בפנינו ערעורו על גזר הדין.

ואלו המעשים שבביצועם הורשע.

ביום 16.10.05 בשעות הבוקר שפך המערער בנזין על הגלגל הקדמי של מכונית שחנתה בסמוך לביתו בשכונת סילואן בירושלים, והצית את הבנזין. כתוצאה מההצתה נשרפו צמיג המכונית וחלקו הימני-קדמי של מנוע המכונית.

בגזר הדין המפורט מצא בית המשפט קמא כי המניע להצתה היה לאומני, שכן המערער מסר בחקירתו במשטרה כי המכונית שהצית היתה "הונדה לבנה השייכת ליהודים". המדובר במעשה שטות שעשה "וכדי שהאנשים לא יחשבו שאני משתף פעולה". משנמצא כי זה היה המניע, נגזר כאמור דינו ל-15 חודשי מאסר בפועל.

2.

בנימוקי הערעור ובטיעוניו על פה מפנה הסניגור לנסיבותיו האישיות של המערער כפי שאלה נסקרו ופורטו בהרחבה בתסקירי שרות המבחן לנוער שהובאו בפני בית המשפט קמא ובפנינו.

המעשה בו הורשע נעשה כאמור בהיותו כבן שש עשרה.

הרקע לביצוע המעשים – על פי המפורט בתסקיר שרות המבחן – נעוץ היה בעיקרו במצוקת הקיום ודלות הסביבה בה היה נתון. המניע הלאומי היה שולי וטפל למכלול אותן הנסיבות הראשיות, שעיקרית בהן היתה המתיחות הרבה שנוצרה ביחסי המערער הקטין עם אביו ובעזובה שנקלע אליה.

לאחר שנתפס ונעצר ביטא המערער חרטה על מעשיו, שיתף פעולה עם שרות המבחן וגילה סימנים ברורים של היחלצות ממעגל השוליים החברתי שבילה בו קודם לכן.

לטענת הסניגור, מן הראוי היה שההתייחסות הכוללת לעניין ענישתו תהיה בהקשר זה של עבריינות נוער ולא בהקשר של עבריינות אידיאולוגית, ולאור גילו הצעיר מאוד בעת ביצוע העבירה – דין היה לתת הדגש על היבטי השיקום, זאת במיוחד עתה כאשר תסקירו המשלים של שרות המבחן מעיד על כברת דרך שיקומית נוספת אותה עבר המערער.

טענה נוספת שטען הסניגור היתה, כי לאחר הכרעת הדין הודיע בא כוח המדינה לבית המשפט קמא כי "נמתין לקבלת התסקיר ואז נגבש את עמדתנו העונשית". מכאן ניתן היה להבין, לדבריו, כי גם עמדתה העונשית של המדינה היתה מלכתחילה לבחינה מוקפדת של היבטי השיקום.

בא כוח המדינה מפנה בתשובתו להיבט הלאומני והאידיאולוגי של מעשה ההצתה, כפי שנקבע בגזר הדין. הוא מפנה גם לגזירה השווה שגזר בית המשפט לעניין זה מגזר דין שניתן (בשנת 1998) בעניינם של שני צעירים יהודים ששרפו ממניע לאומני מכונית בשכונה ערבית. גם הם נשפטו ל-15 חודשי מאסר בפועל וערעורם לבית משפט זה נדחה (ע"פ 1715/98 מיום 2.6.98, טרם פורסם).

3.

לאחר שבחנו הטענות והנתונים הרבים שהובאו בפנינו, מצאנו כי אכן נתלווה למעשה ההצתה מניע "לאומני", כפי שפירט בית המשפט קמא בגזר הדין. אולם, במובחן מהעניין שנדון בע"פ 1715/98, הרי שבעניינו של המערער היה המניע הלאומני משני בחשיבותו לרקע העזובה וההזנחה שעמדו ביסוד התנהגותו העבריינית, שעה שהיה בן שש עשרה בלבד.

התרשמנו מכברת הדרך השיקומית המשמעותית שעשה המערער מאז ביצוע המעשה ועד עתה. הוא השתלב במקום עבודה, מסייע בפרנסת משפחתו וחל שינוי חיובי באורחות חייו.

לאור כל זאת, החלטנו להקל במידת מה בעונשו של המערער, לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שישא בו לתקופה של 10 חודשים. שאר חלקי גזר הדין קמא ישארו ללא שינוי.

ש ו פ ט

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת א' חיות :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון.