פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
ע"פ
2944/09 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אכרם אבו מועמר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע
תאריך הישיבה:
י"ב בניסן התשס"ט (6.4.2009)
בשם המבקש:
עו"ד שפיק דרבאשי
בשם המשיבה:
עו"ד עדי מנחם
החלטה
כנגד המבקש הוגש כתב אישום ל בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע, בו יוחסו לו שתי עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שתי עבירות של סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; ושתי עבירות של הובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. לפי המתואר בכתב האישום, בשני מקרים סייע המבקש למכירתו של כלי נשק, תמורת תשלום שהועבר לו בעבור חלקו בקשר.
בית המשפט
המחוזי (כבוד השופטת ח' סלוטקי ) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, על פי הודאתו, וביום 22.2.2009 גזר עליו עונש של 42 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ו-18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג פשע.
על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ובד בבד עם הגשת הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, היא הבקשה שבפניי. לטענתו, דחיית הבקשה עלולה לגרום לו נזק בלתי הפיך וזאת מאחר ומדובר בתקופת מאסר לא ארוכה, בניכוי ימי מאסרו.
מנגד מבקשת המשיבה לדחות את הבקשה, בהפנותה לאורכה של תקופת המאסר שנגזרה על המבקש, ולכך שהערעור מופנה אך ורק כנגד חומרת העונש.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין (ראו למשל בש"פ 3360/91 אבו ראס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.7.1991)). עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים חריגים אשר נתקיימו בהם נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (3) 769 (1999)).
בענייננו, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. על המבקש נגזר עונש מאסר ממושך, של מעל לשלוש שנים, אף בניכוי ימי מעצרו. הלכה היא, כי גזר דין הכולל רכיב מאסר לתקופה כה ממושכת יעוכב רק בהתקיימן של נסיבות חריגות (ראו, למשל, ע"פ 6294/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.2006 ); ע"פ 4698/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.9.2007 )). במקרהו של המבקש לא מצאתי כי נתקיימו נסיבות המצדיקות את העדפת עניינו על פני האינטרס הציבורי שבביצוע מיידי של העונש. יתרה מכן, ערעורו של המבקש מכוון אך ורק כנגד חומרת העונש שנגזר עליו. מבלי להיכנס לשאלת סיכויי הערעור, הרי שאין זה סביר שהמבקש יסיים לרצות את העונש שנגזר עליו בטרם יישמע ערעורו, אף אם אורכה של התקופה יקוצר בסופו של יום.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ב בניסן התשס"ט (6.4.2009).
ש ו פ ט