ע"פ 6294/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.המערערים הם קטינים, תושבי מג'דל אל-שמס, שקשרו קשר לפעול נגד צה"ל ברמת-הגולן. בארבעה לילות בחודש אוקטובר 2005 הם הניחו על גדר המערכת המפרידה בין ישראל לסוריה חפצים שונים (משטח עץ וסולמות), ובעקבות כך הוכרזה כוננות וכוחות צה"ל הוזעקו לאזור. באישום נוסף נטען, כי בשני מועדים יידו המערערים בקבוקי תבערה לעבר כוחות צה"ל, מבלי שנגרם כתוצאה מכך נזק.

2.משהודו המערערים בעובדותיו של כתב-האישום, קבע בית המשפט כי הם ביצעו את העבירות שיוחסו להם: קשירת קשר לבצע עוון ופשע, תקלה ציבורית, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וייצור נשק (בקבוקי תבערה). בעקבות כך הוגשו לבית המשפט תסקירים של שרות המבחן, ולאחר שהצדדים טענו לעונש, החליט סגן הנשיא המלומד של בית משפט קמא להרשיעם, ובהמשך גזר לכל אחד מהם 9 שנות מאסר, ו-36 חודשים מאסר על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד העונש.

3.נקדים ונאמר, כי מקובלת עלינו השקפתו של בית המשפט המחוזי, לפיה העבירות בהן חטאו המערערים חמורות הן, ובלשונו בעמ' 17 לגזר הדין:

"עקב הצבת סולם על גדר המערכת על-ידי הנאשמים, סיכנו חיילי צה"ל את חייהם, היות וצה"ל הכריז על כוננות באזור גדר המערכת וכוחות הביטחון הוזעקו למקום וביצעו סריקות גם בצידה הסורי של גדר המערכת. בנוסף לכך ידויי בקבוקי תבערה על ידי הנאשמים יכול היה להביא לפגיעה קטלנית בחיי החיילים".

מנגד, יש לזכור כי מדובר במי שהיו קטינים, ואחד מהם עדיין קטין, ללא הרשעות קודמות, שגם אם חטאו בעבירות קשות, מצווה בית המשפט לתת את דעתו גם לסיכויי שיקומם. לעניין זה יש ליחס משקל רב לממצאיו של שרות המבחן והמלצתו, אף כי אין משמעות הדבר שיש לאמץ את המלצות השרות כלשונן, שהרי סמכות הענישה ניתנה לבית המשפט ולא לאחר זולתו.

שרות המבחן בדק באופן יסודי את עניינם של שלושת המערערים, והניח בפנינו תסקירים מפורטים ובהם המלצה להורות על החזקתם במעון נעול, מתוך כוונה שלא לקטוע את התהליכים הטיפוליים בהם החלו - מערערים 2 ו-3 במעון "אחווה", ומערער 1 בהוסטל "יסמין" – ואשר נועדו להביא בסופו של יום לשיקומם. לא נסתיר כי המלצה זו עוררה אצלנו התלבטות, נוכח חומרתן המופלגת של העבירות בהן היה גלום פוטנציאל מסוכן, ואשר היו עלולות לגרום להתלקחות חמורה באזור השרוי ממילא במתח מתמיד. עם זאת, שוכנענו כי בחודשים שחלפו חל במערערים ובתפיסת עולמם שינוי מהותי, ולנתון זה נודעת חשיבות מכרעת כאשר מדובר בנאשמים כה צעירים ונעדרי עבר פלילי.

4.בנסיבות אלו נראה לנו כי הנזק הכרוך בכליאתם של המערערים במתקן כליאה עולה לאין שיעור על התועלת שבו, ועל כן החלטנו לקבל את הערעור, ולבטל את המאסר בפועל שהושת עליהם. ברוח המלצתו של שרות המבחן, ונוכח התקופה הבלתי מבוטלת בה שהו המערערים במעצר ממש ובחלופת-מעצר במעונות "יסמין" ו"אחוה", אנו מורים, מכוח סמכותנו לפי סעיף 25(א) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, על החזקתם במעון נעול במשך שנתיים, שתחילת מניינן מיום כניסתם למעון בפועל. תקופת המאסר על-תנאי אותה גזר בית המשפט המחוזי – תעמוד בעינה. עד להשמתם במעון נעול, יוסיפו המערערים לשהות במעונות בהם הם שוהים כיום.