ע"פ 6294/06 פלוני נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כבוד סגן הנשיא א' אמינוף ), בת"פ 213/05 מיום 27.7.06, בגדרו הושת על כל אחד משלושת המבקשים עונש מאסר בפועל של 9 שנים. המבקשים הגישו ערעור על גזר הדין, ובקשתם היא כי ביצועו יעוכב עד למתן פסק דין בערעור.

1.המבקשים הינם בני העדה הדרוזית ותושבי רמת הגולן, שבעת הגשת כתב האישום נגדם היו בני 16 ו-17. הם הורשעו, על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן, בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון ופשע, תקלה ציבורית, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ציבורי ויצור נשק. ביום 8.10.05 הניחו המבקשים 1 ו-2 משטח עץ על גדר המערכת המפרידה בין ישראל וסוריה ברמת הגולן. בשלושה מקרים, בימים 9.10.05, 15.10.05 ו-16.10.05, בשעות הלילה, הניחו המבקשים סולם על גדר המערכת, דבר שהביא את כוחות צה"ל בגזרה להכריז על כוננות ולבצע סריקות באזור (במקרה הראשון היו מעורבים רק המבקשים 1 ו-2, ואילו בשני המקרים האחרים היו מעורבים כל השלושה). ביום 21.10.05, בשעות החשיכה, הכינו המבקשים שלושה בקבוקי תבערה וחיכו סמוך לגדר המערכת. לאחר שעבר סיור צבאי על כביש המערכת, השליכו השלושה את בקבוקי התבערה אל עבר הכביש. שניים מהבקבוקים התלקחו. בערבו של יום 23.10.05 ביצעו המבקשים אותה פעולה, כשבפעם זו שלושת הבקבוקים התלקחו בסמוך לרכב הצבאי. יצוין, כי בשני המקרים לא נפגע הרכב ולא נגרמו פגיעות בנפש.

2.ביום 27.7.06 החליט בית משפט קמא להרשיע את המבקשים, בהדגישו את "הנסיבות החמורות" שבמעשה. בית המשפט המשיך וקבע כי קטינותם של המבקשים לא תעמוד להם כמגן מפני הרשעה, בשל חומרת המעשים. בבואו לגזור את עונשם, נתן בית המשפט דעתו לתסקירי שירות המבחן לנוער שהוגשו בעניינם. שירות המבחן המליץ להטיל עליהם עונשי מאסר על תנאי, קנס, חתימה על ערבות עצמית ומתן צו מעון למשך 18 חודשים, לפיו ימשיכו המבקשים לשהות במעונות שהוחזקו בהם עובר למתן גזר הדין, וימשיכו בתוכנית ובתהליך הטיפולי. בדחותו את ההמלצות שהובאו בתסקירים, ציין בית המשפט כי עליו לבחון שיקולי ענישה שמעבר לאלו השיקומיים. לאור זאת, גזר בית המשפט על כל אחד מהשלושה עונש מאסר בפועל למשך 9 שנים, וכן מאסר על תנאי של 36 חודשים, למשך 3 שנים מיום שחרורם ממאסר. בהישמע גזר הדין, ביקשה באת כוח המבקשים כי יינתן להם להמשיך ולשהות במעון בו הם נמצאים כדי לשקול הגשת ערעור על גזר הדין. בית המשפט דחה את הבקשה והורה על מאסרם המיידי, בקובעו כי ככל שמדובר בעבירות חמורות יותר, כך ייטה בית המשפט שלא לעכב את ביצוע גזר הדין.

3.המבקשים טוענים כי לערעורם סיכוי מצוין להתקבל, בשל עונש המאסר החריג שנגזר עליהם. לטענתם, אי עיכוב הביצוע יגרום להם נזק. לימודיהם ייקטעו, והליך שיקומם, אשר תסקירי המבחן הגדירו כמוצלח, ייפגע. לכן, מבקשים הם להמשיך ולשהות במעון הטיפולי אשר בו שהו בתקופת משפטם, כהמלצת שירות המבחן לנוער, בציינם כי בית המשפט לא ייחס להם כל מסוכנות המחייבת את הוצאתם ממנו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. היא אמנם מסכימה עם טענת המבקשים כי העונש שהושת עליהם חמור וחריג הוא. כן מסכימה היא כי ישנם סיכויים לקבלת ערעורם של המבקשים. עם זאת, לטענתה, גם אם זה יתקבל הערעור, תוצאתו לא תהיה ביטולו של עונש המאסר, כי אם קיצורו בלבד, ולפיכך אין טעם לעכב את ביצוע העונש לאחר שהמבקשים החלו לרצותו.

4.בדונו בבקשה לעכב ביצועו של גזר דין, על בית המשפט לאזן בין האינטרס הפרטי והציבורי, על רקע מכלול נסיבות העניין (ראו בעניין זה ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (להלן – פרשת שוורץ ), פיסקה 18, מפי השופט ביניש). לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי בתסקירי המבחן, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. במקרה שלפניי, בהעדר טענה למסוכנותם של המבקשים, לא תיגרם פגיעה באינטרס הציבורי בהותרתם במעון. נהפוך הוא: תסקירי המבחן בעניינם קובעים כי הטיפול מיטיב עמם. טיפול המיטיב עם הפרט, מיטיב אף עם החברה בכללותה, ובמיוחד כשמדובר בקטינים חסרי עבר פלילי. גילו הצעיר של המורשע אף הוא אחד השיקולים אותם יש לשקול כאשר דנים בעיכוב ביצוע גזר דינו ( פרשת שוורץ , בפיסקה 18(ה) מפי השופטת ביניש). כשמדובר במבקש קטין, ללא עבר פלילי ובעל המלצות חיוביות משירות המבחן, מתקיימות הנסיבות המיוחדות הנדרשות לעיכוב ביצוע עונשו עד להכרעה בערעורו (ראו ע"פ 1004/06 פלוני נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 5.3.06; ע"פ 403/00 פלוני נ' מדינת ישראל , מיום 24.1.06). יפים לענייננו דבריה של השופטת נאור בע"פ 9472/05 פלוני נ' מדינת ישראל

(ניתנה ביום 11.10.05):

"בשל קטינותו של המבקש והטיפול אותו הוא מקבל אין זה ראוי ליצור עובדות מוגמרות לפני הכרעה בערעור".

ה עובדה כי הקטינים שלפניי כבר הושמו בבית האסורים לפני כשבוע ימים, אין בה, כשלעצמה, כדי לשלול את עיכוב הביצוע. מה עוד, שבהודעתה (מיום 3.8.06) לבית משפט זה, הודיעה גב' ש' מרדר, נציגת שירות המבחן לנוער, כי המעונות בהם שהו הקטינים שמרו להם את מקומותיהם, וכי הם מוכנים לקלוט אותם חזרה, באופן מיידי.

הבקשה מתקבלת. המבקשים ישוחררו מבית הסוהר בו הם מוחזקים, ויועברו למעונות בהם שהו עד למתן גזר דינם, ובאותם תנאים. החלטה זו תעמוד בעינה עד למתן פסק הדין בערעורם.