ע"פ 2944/09 אכרם אבו מועמר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע דן את המערער ל-42 חודשי מאסר, ו-18 חודשים מאסר על-תנאי, לאחר שהרשיעו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, הובלת נשק וסחר בו, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 144(ב2) ו-144(ב) לחוק העונשין.

בכתב-אישום מתוקן בעובדותיו הודה המערער נטען, כי בחודש ינואר 2006 פנה אליו אחד המכונה " חמאדה ", וסיפר לו כי הוא מחזיק בכלי נשק מסוג "מאג" וכדורים, אותם הוא מבקש למכור. בעקבות כך ביקש המערער מקרוב משפחתו נעים אבו מועמר (להלן: נעים) לסייע לחמאדה למצוא קונה לנשק, וזה הציע אותו לתושב נעלין המכונה " אבו עווד" , שהביע נכונות לשלם בתמורה 20,000 ש"ח. בהמשך, הביא חמאדה את הנשק לביתו של המערער, ומשם נסעו חמאדה ונעים לנעלין ומסרו את הנשק לאבו עווד. לאחר יומיים הודיע זה האחרון כי הנשק אינו תקין, ובעקבות הגיעו לביתו המערער ונעים ונטלו את ה"מאג", ועל פי בקשתו של חמאדה העבירו אותו לתושב שכונת ג'וואריש ברמלה.

המערער, הסבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו, ביקש כי נקל בעונשו ולהלן טעמיו: הוא אדם צעיר שבריאותו לקויה; במשך חודשים רבים שהה במעצר בית מבלי יכולת לפרנס את משפחתו; בחלקו בפרשה הוא הודה כבר בשנת 2006, תוך שהוא נוטל אחריות מלאה על מעשיו; לא ניתן בגזר הדין משקל נאות לנסיבותיו האישיות ולאמור בתסקירו של שרות המבחן; לבסוף, נטען כי העונש אותו גזרה הערכאה הדיונית, חורג מרמת הענישה הנוהגת.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. נפסק לא אחת כי לעבירות בנשק נודעת חומרה רבה, באשר כלים אלה עוברים מיד ליד כדי לשמש מטרה לא חוקית,

והדברים נכונים בין אם הנשק מגיע לידיים עוינות ובין אם אלו פליליות. למרבה הדאבה, שימוש בנשק על ידי עבריינים למיניהם הפך לתופעה בה אנו נתקלים בתדירות גוברת, ועל כן ראויים העוסקים בכך לענישה מחמירה במטרה להרתיע את הרבים (ראו ע"פ 4034/05 פופוטקין נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2006); ; ע"פ 431/05 ידגרוב נ' מדינת ישראל,

לא פורסם (2005); ע"פ 11448/03 מדינת ישראל נ' גרבאן, לא פורסם (2004); ע"פ 5318/03 עמר נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2004)). נוכח האמור, ולאחר שנתנו את דעתנו לכלל נסיבותיו של מקרה זה, לא מצאנו בעונש שהושת על המערער רכיב כלשהו של חומרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.