החלטה5 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 3029/00 ציון כהן נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · נהיגה בשכרות והריגה ברמזורערעור פלילי על הרשעה ועל חומרת העונש בבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה בהריגה, באי-ציות לתמרור, בנהיגה בשכרות ובנהיגה במהירות בלתי סבירה לאחר תאונה בצומת. נקבע כי אין להתערב בממצאי המהימנות של הערכאה הראשונה, וכי עדותו של נהג מונית שלא זכר את התאונה לא נסמכה עליה. הדיון בערעור על חומרת העונש נדחה בשלושה חודשים לצורך הגשת תסקיר משלים.

העובדות

המערער נהג ברכב מסחרי בשעת לילה וחצה צומת מרומזר בו היה לרכב החוצה זכות קדימה, ופגע ברכב אחר. נוסע ברכבו נהרג ונפצעו מספר אנשים. בדיקת דם העלתה ריכוז אלכוהול של 115 מ"ג לאחוז. המערער טען כי הרמזורים פעלו כסדרם וכי אכל ארוחה לפני השתייה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בממצאי מהימנות של הערכאה הראשונה לגבי פעולת הרמזורים ולגבי גרסת האכילה לפני השתייה?
  2. 2.האם הרשעת המערער בהריגה, באי-ציות לתמרור, בנהיגה בשכרות ובנהיגה במהירות בלתי-סבירה כדין?
  3. 3.האם יש לדחות את הדיון בערעור על חומרת העונש לצורך הגשת תסקיר משלים של שירות המבחן?

הלכות

  1. 1

    ערכאת ערעור לא תתערב בממצאי מהימנות של הערכאה הראשונה אלא אם הוכח שלא ניתן היה להתרשם כפי שהתרשמה

    ״ככלל, ערכאת ערעור לא תתערב בממצאים שנקבעו על-ידי הערכאה הראשונה על-יסוד התרשמותה ממהימנותם של עדים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    עדות שניתנה בתשובה לשאלה מדריכה של הסניגור, מבלי שהעד זכר את התאונה, אינה נשענת על בסיס ראייתי מספיק

    ״ודבריו על פעולתם התקינה ניתנו אך בתשובה לשאלה מדריכה ומתוחכמת של הסניגור״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • נהיגה בשכרות
  • הריגה
  • אי-ציות לתמרור
  • רמזור
  • מהימנות
  • ערכאת ערעור
  • תסקיר שירות המבחן
  • זכות קדימה
  • פזיזות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 3029/00

בפני: כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופטת ד' דורנר

כבוד השופט י' אנגלרד

המערער: ציון כהן

נ ג ד

המשיבה: מדינת ישראל

ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.4.2000 בת"פ 129/96 שניתן על-ידי כבוד השופט י' דר

תאריך הישיבה: כ"ד באייר תש"ס (29.5.2000)

בשם המערער: עו"ד עמירם חרלף

בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל

פסק-דין (חלקי)

השופטת ד' דורנר:

1.בתאריך 4.2.96 בשעה 02:20 בלילה, נהג המערער ברכב מסחרי מסוג מזדה במורד רחוב בלפור בחיפה. בדרכו, הגיע המערער לצומת מרומזר, בו נפגש רחוב בלפור ברחוב הרצל. תמרור הדרכים שניצב בצד הדרך הורה על מתן זכות-קדימה לנוסעים בדרך החוצה את נתיב נסיעתו של המערער. המערער המשיך בנסיעתו לתוך הצומת, מבלי לעצור או אף להאט, והתנגש חזיתית בדופן הימני של מכונית מסוג רנו, שנסעה ברחוב הרצל. כתוצאה מן ההתנגשות נהרג אחד מנוסעי רכבו של המערער, ששון מזרחי. שלמה מזרחי וסלים סאלם, שנסעו עם המערער במכונית המסחרית, המערער עצמו, וכן שלושת נוסעי מכונית הרנו - פאבל קנור שנהג בה, ליליה אקסלר ודניס רובנצ'יק - נפצעו.

בוחן התנועה שהגיע למקום מצא, כי המכוניות לא השאירו סימני בלימה, ומסקנתו הייתה כי הן נעצרו בעטיה של ההתנגשות ביניהן. המערער עצמו עזב את מקום התאונה, וכעבור שעתיים הגיע לבית-חולים רמב"ם בחיפה, כשהוא רדום וריח אלכוהול נודף מפיו. בחקירתו הסביר המערער, כי לאחר התאונה ניגש לתא-טלפון ציבורי, בסמוך למקום התאונה, הזעיק את בני-ביתו והמתין להם במקום, והם אלו שהסיעו אותו לבית-החולים.

דגימת דם שנלקחה מהמערער בבית-החולים העלתה, כי ריכוז האלכוהול בדמו היה בשיעור של 115 מ"ג/אחוז, בעוד שהריכוז המירבי של אלכוהל המותר לנוהג ברכב הוא בשיעור של 50 מ"ג/אחוז בלבד. המערער הסביר בחקירתו, כי לפני הנסיעה בילה בחברת נוסעי רכבו במסעדה, שם שתה כוסית וודקה ובקבוק וחצי בירה. דבריו אלו אושרו על-ידי סלים סאלם.

בעניין תקינות הרמזורים בצומת, טען המערער תחילה בפני אחד השוטרים, כי האור ברמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק, אך בהודעתו במשטרה הודה, כי הרמזורים בצומת לא פעלו כסדרם, אלא הבהבו אורות צהובים. כך גם סיפרו כל העדים לתאונה - נוסעי המכוניות המעורבות בתאונה - קנור, רובינצ'יק וסאלם, וכן נהג-מונית שנקלע למקום - ג'ריס סלמאן.

2.על-יסוד ראיות אלה הואשם המערער בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות הריגה, אי-ציות לתמרור, נהיגה בשכרות ונהיגה במהירות בלתי-סבירה.

הגירסה שהציג המערער להגנתו בבית-המשפט, ועל-יסודה חקר בחקירה נגדית את עדי התביעה, ובכללם העד המומחה ד"ר אשר גופר, הייתה, ראשית, כי הרמזורים פעלו כסדרם, והוא נכנס לצומת כאשר דלק בו אור ירוק. ושנית, כי אכל ארוחה בשרית בטרם שתה משקאות אלכוהוליים, ועובדה זו מצביעה על האפשרות כי ריכוז האלכוהול בדמו בעת התאונה, שעתיים לפני בדיקת הדם, עשוי היה להיות בגדר המותר, היינו 50 מ"ג/אחוז.

הסניגור עימת את העדים קנור, רובינצ'יק וסאלם עם גירסת המערער בדבר הרמזור התקין, אולם הם עמדו על-דעתם כי הרמזור הבהב האור הצהוב אותה שעה. לעומת זאת, הצליח הסניגור בחקירתו את סלמאן, נהג-המונית. הלה לא זכר את פירטי התאונה, שאירעה שלוש שנים לפני שמסר עדותו, והוא אישר את הודעתו במשטרה, לרבות הבהוב הרמזורים בצומת בצהוב, לאחר שזו הוצגה בפניו לצורך ריענון זכרונו. ברם, בחקירתו הנגדית, כאשר שאל אותו הסניגור אם הוא נכנס לצומת כאשר ברמזור דלק האור הירוק, השיב סלמאן, כי אין הוא נוהג לנסוע כאשר ברמזור דולק אור אדום. בהמשך עדותו הסביר, כי מיד לאחר התאונה הרמזורים הפסיקו לפעול כתקנם, והאורות הצהובים החלו להבהב.

סאלם, עימו בילה המערער במסעדה לפני הנסיעה, ורצונו לסייע למערער היה גלוי לעין, סיפר לתומו כי המערער הגיע למסעדה בשעה 23:30, הזמין אותו, ואת ששון ושלמה מזרחי לשתות עימו משקאות אלכוהוליים, ולאחר מכן הסיע אותם במכוניתו. גירסת הארוחה הבשרית שנאכלה בטרם נשתו המשקאות האלכוהוליים לא הוצגה בפני סאלם. גרסה זו הוצגה לראשונה על-ידי הסניגור בפני מומחה התביעה, ד"ר גופר. הלה אישר כי שתיית משקאות חריפים, אמנם בכמות גדולה בהרבה מן הכמות בה הודה המערער, לאחר ארוחה בשרית, גורמת בסמוך לאחר השתייה לריכוז של 50 מ"ג/אחוז אלכוהול בדם, וכי ריכוז זה עשוי לגדול במשך שעתיים ל115- מ"ג/אחוז, כפי שנמצא בדמו של המערער.

המערער, בעדותו, סיפר כי אולץ למסור בהודעתו במשטרה את הגירסה לפיה האורות הצהובים היבהבו ברמזורים, בעוד שהם פעלו כתקנם, וזאת בשל איום החוקר כי ייעצר אם לא יודה בכך. כן סיפר, כי אכל במסעדה ארוחה בשרית וטוגנים, ולאחריה שתה משקאות אלכוהוליים.

הסניגור הגיש לבית-המשפט חוות-דעת מומחה, אינג' גדי וייסמן, ממנה עולה, כי על-פי תוכנית הרמזורים בעיריה, אמורים היו הרמזורים לפעול באור מהבהב צהוב בשעות שבהן אירעה התאונה. ברם, בשני ביקורים שערך באותה שעה בצומת מצא, כי הרמזורים פועלים כסדרם.

3.בית-המשפט המחוזי (השופט יצחק דר) דחה את עדותו של המערער כבלתי-מהימנה, ומצא כי גירסתו בדבר פעולת הרמזורים הופרכה בעדויות קנור ורובנצ'יק שבהן נתן אמון, ובהודעתו של סלמאן במשטרה, אותה אישר בעדותו בבית-המשפט. כן מצא בית-המשפט, כי גירסת הארוחה הועלתה על-ידי המערער לראשונה בעדותו בבית-המשפט, וכי אין הוא מוכן לסמוך על דבריו אלה.

בית-המשפט קבע, על-יסוד הראיות שהיו מהימנות עליו, כי המערער, בהיותו שיכור, המשיך בנסיעתו אל תוך צומת שזכות-הקדימה בה הייתה נתונה לרכב החוצה, מבלי לתת דעתו לתנועה באותו רחוב. מסקנתו הייתה כי עובדות אלה מבססות את העבירות שיוחסו למערער בכתב-האישום, לרבות היסוד הנפשי של פזיזות, הדרוש בעבירה של הריגה.

המערער הורשע, איפוא, בעבירות שיוחסו לו. בית-המשפט המחוזי גזר עליו ארבע שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, בצירוף פסילה מנהיגה לצמיתות.

על פסק-דין זה הוגש ערעור המופנה הן כנגד ההרשעה והן כנגד גזר-הדין.

4.בערעורו כנגד ההרשעה אין המערער חולק כי הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי מוליכים למסקנה, שלפיה עבר את העבירות בהן הורשע. טענתו היא כי הממצאים באשר לפעולת הרמזורים ולארוחה אינם יכולים לעמוד. לעניין הרמזורים, כך טען הסניגור, התעלם בית-המשפט מן העובדה כי סלמאן - נהג-המונית שאישר כי הרמזורים פעלו - הוא עד אובייקטיבי. לעניין הארוחה, לטענת הסניגור, נעלם מבית-המשפט כי עובר לנסיעה המערער בילה במסעדה, שם אף שתה את המשקאות האלכוהוליים, וכי בנסיבות אלה, דבריו לגבי הארוחה הבשרית שאכל שם הם סבירים, ועל-כל-פנים, גירסתו בעניין זה לא נסתרה.

5.כידוע, ככלל, ערכאת ערעור לא תתערב בממצאים שנקבעו על-ידי הערכאה הראשונה על-יסוד התרשמותה ממהימנותם של עדים, והיא תהפוך ממצאים אלה רק אם הגירסה העובדתית שהתקבלה על-ידי הערכאה הראשונה אינה מתקבלת-על-הדעת. לשם התערבות בממצאי מהימנות "צריך שתהיינה עובדות המראות בעליל שלא יכול היה השופט להתרשם כפי שהתרשם" (ע"א 525/78 סנובסקי נ' לבון, פ"ד לד(4) 266, בע' 270). ראו סיכום ההלכה בע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 265, בע' 281-280.

השאלה המתעוררת בענייננו היא אם עדותו של סלמאן, העד היחיד שלא היה מעורב בתאונה, ושתיית המשקאות במסעדה שבה מוגש גם אוכל מצביעים ברמה של ספק סביר, על האפשרות כי הרמזורים פעלו כתקנם, וכי המערער אכל ארוחה בשרית, כדבריו.

הממצא הנוגע לפעולת הרמזורים נקבע על-יסוד עדויותיהם של עדים שהיו מהימנים על בית-המשפט. להבדיל מעדים אלה, סלמאן לא זכר את התאונה. בהודעתו במשטרה סיפר סלמאן על רמזורים מהבהבים, ודבריו על פעולתם התקינה ניתנו אך בתשובה לשאלה מדריכה ומתוחכמת של הסניגור. בנסיבות אלה, הגם שבית-המשפט המחוזי לא הטיל ספק במהימנותו של סלמאן, בדין לא הסתמך על דבריו. ברי, כי גם לחוות-דעתו של וייסמן, שביקר בצומת בו אירעה התאונה במועדים אחרים, אין ערך ראייתי כלשהו.

כאמור, על הארוחה במסעדה סיפר המערער לראשונה בעדותו בבית-המשפט. בעוד שניתן להבין שלא מסר על-כך בהודעתו במשטרה, הרי אין הסבר לכך שגירסת הארוחה - שעל-יסודה חקר הסניגור בחקירה נגדית את המומחה - לא הוצגה בפני סאלם בעת שהעיד בפני בית-המשפט. זאת, הגם שדברי עד זה, לפיהם בילה עם המערער במסעדה בשתיית משקאות אלכוהוליים, שוללים, למיצער לכאורה, את סיפור הארוחה.

בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בקביעתו של בית-המשפט, כי עדותו של המערער בדבר אכילתו ארוחה לפני שתיית המשקאות האלכוהוליים אינה מהימנה.

הרשעתו של המערער בעבירות בהן הורשע היא איפוא כדין, ויש לדחות את הערעור נגדה.

6.בערעור כנגד חומרת העונש טען הסניגור, כי בגוזרו את העונש החמור, בית-המשפט המחוזי לא נתן דעתו לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, כפי שתוארו בתסקיר שירות-המבחן.

שירות-המבחן ביקש, במסגרת התסקיר שהגיש לבית-המשפט, לדחות את הדיון בכמה חודשים על-מנת לבחון אופציה טיפולית. בתסקיר נכתב, כי המערער מטפל בשני בניו המכורים לסמים, וכי כליאתו לתקופה ממושכת עלולה לשים-לאל את מאמציו, ולהביא לשבירת הגבולות ששם לבניו. על בקשה זו חזר שירות-המבחן גם בתסקיר המשלים שהוגש לנו, בגדרו נכתב כי דרושה תקופה נוספת של שלושה חודשים לגיבוש תוכנית טיפולית.

בנסיבות אלה, ומבלי שתהא בכך נקיטת עמדה ביחס לערעור כנגד חומרת העונש, החלטנו לדחות את הדיון בערעור על גזר-הדין למשך שלושה חודשים, במהלכם יגיש שירות-המבחן לבית-המשפט תסקיר משלים.

המזכירות תקבע את המשך הדיון במהלך חודש ספטמבר 2000.

ניתן היום, ט' בסיון תש"ס

(12.6.2000).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש

ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

00030290.

L04

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • עא 525/78
  • עפ 2439/93

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • ע"פ 9970/03דוד דרעי נ. מדינת ישראלפסק-דין

הלכות

  1. 1ערכאת ערעור לא תתערב בממצאי מהימנות של הערכאה הראשונה אלא אם הוכח שלא ניתן היה להתרשם כפי שהתרשמה
  2. 2עדות שניתנה בתשובה לשאלה מדריכה של הסניגור, מבלי שהעד זכר את התאונה, אינה נשענת על בסיס ראייתי מספיק