פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ 3071/13 – א'
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
שלום מלכה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי חיפה (כב' השופטת ד' סלע) בת"פ 10225-12-08 מיום 11.4.2013
בשם המבקש:
עו"ד תמי אולמן
בשם המשיבה:
עו"ד זיו אריאלי
החלטה
לבית משפט זה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל וקנס כספי שהוטלו על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה. בהחלטתי מיום 2.5.2013 עיכבתי – בהסכמת המדינה – את עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעורו של המבקש. נותר אפוא לדון בשאלת עיכוב תשלום הקנס.
1.
המבקש הורשע לפי הודאתו בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע ) בעבירות של קבלת שוחד, הפרת אמונים ומרמה במס הכנסה. בגין הרשעתו נגזרו על המבקש 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי לתקופה של 15 חודשים למשך 3 שנים; וכן קנס בסך 50,000 ש"ח שישולם ב-25 תשלומים, החל מיום 1.7.2013.
2.
המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על חומרת העונש, ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר וחיובו בקנס. לעניין החיוב בקנס טוען המבקש כי מצבו המשפחתי, הבריאותי והכלכלי קשה. לדבריו, נוכח ההוצאות הכבדות שבהן נשא עקב ההליך המשפטי, ובשים לב לכך שלאחר מתן גזר הדין הופקד מטעמו סך של 10,000 ש"ח כערבות בהתאם להחלטת בית המשפט קמא, יש לעכב את התשלום עד למתן החלטה בערעור שהוגש מטעמו.
3.
המדינה הודיעה, כאמור, כי אינה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש אך טענה כי אין מקום לעכב את ביצועו של תשלום הקנס. לעמדתה, המבקש לא הציג נימוקים שיש בהם כדי להצדיק את עיכוב ביצוע הקנס שהושת עליו. עוד נטען כי בית המשפט קמא התחשב בטענות המבקש באשר ליכולתו הכלכלית לשאת בתשלום הקנס, ועל כן פרס את תשלום הקנס ל-25 תשלומים, ודחה את התשלום הראשון ליום 1.7.2013.
4.
לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לעכב את תשלם הקנס, שכן המבקש לא הניח תשתית עובדתית בדבר מצבו הכלכלי המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט קמא. כידוע, ברגיל, ההנחה היא כי תשלום קנס לטובת המדינה אינו בלתי הפיך, וכי ניתן להשיב למשלם את הסכום ששולם אם יזכה בערעורו (ע"פ 8349/12 גראב נ' מדינת ישראל (4.2.2013); ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (26.11.2003) (להלן: עניין שפיר )). ממילא, בית המשפט קמא כבר הלך כברת דרך לקראת המבקש, שעה שהחליט לפרוס את הקנס ל-25 תשלומים ולדחות את מועד התשלום הראשון. במובן זה נראה כי הסדר התשלום שעליו החליט בית המשפט קמא נערך בהתאם ליכולתו של החייב לפי הנתונים שהוצגו בפניו, לאחר איזון בין השיקולים השונים (עניין שפיר , שם ). בצד האמור, פתוחה לפני המבקש הדרך לפנות למרכז לגביית קנסות לפי סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 בבקשה לפריסה נוספת של תשלום הקנס. מובן שאין בדברים אלה משום נקיטת עמדה לגופה של בקשה מסוג זה, ככל שזו אמנם תוגש.
אשר על כן, הבקשה לעיכוב תשלום הקנס נדחית. הדיון בערעור יישמע לפי סדרי היומן.
ניתנה היום, כ"ו באייר התשע"ג (6.5.2013).
ש ו פ ט