ע"פ 3138/11 עפיף הייבי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של המבקש, אשר הוטל על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ד' סלע), בת"פ 3035-05-10, וזאת עד למתן פסק דין בערעור שהוגש לבית משפט זה.

1.

המבקש הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לפשע ושל ניסיון לסחר בנשק. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, קשר המבקש קשר עם אדם בשם מוחמד הייבי, שכונה בכתב האישום "חמודי" (להלן: חמודי ), למכור נשק לסוכן סמוי מטעם המשטרה (להלן: הסוכן ). חמודי סיכם עם הסוכן כי ימכור לו אקדח מסוג תופי תמורת 16,000 ש"ח. בהמשך, מסר הסוכן את התמורה לחמודי, שהורה לו להגיע לבית המבקש בכדי לקבל את האקדח. בהתאם לכך, הגיע הסוכן לבית המבקש, שם פגש את חמודי ואת המבקש, שנשא על גופו את האקדח, מחסנית, וחמישה כדורים. במהלך המפגש, דרשו המבקש וחמודי 2,000 ש"ח נוספים תמורת העסקה, אותם סרב הסוכן לשלם, כך שבסופו של דבר לא יצאה העסקה אל הפועל.

2.

ביום 17.4.11 גזר בית המשפט המחוזי על המבקש 36 חודשי מאסר בפועל; 15 חודשי מאסר על תנאי; וקנס בסך 7,500 ₪. בגזר הדין, עמד בית המשפט על הנסיבות החמורות שבביצוע העבירות, ובכללן העובדה כי השלמת העבירה נמנעה עקב שיקולי הסוכן בכדאיות העסקה ולא עקב חרטת המבקש. בית המשפט קמא אף נתן דעתו לכך שבית משפט זה החמיר בעונשו של מעורב אחר באותה פרשה, תוך שהדגיש את החומרה היתרה שבעבירות סחר בנשק (ראו: ע"פ 6210/10 אגבריה נ' מ"י (לא פורסם, 23.3.11) (להלן: פרשת אגבריה )). בנוסף, שקל בית המשפט את עברו הפלילי המכביד של הנאשם, וציין כי הגם שהודיית המבקש מהווה שיקול לקולא, יש לזכור כי היא ניתנה לקראת סוף פרשת התביעה. לאור שיקולים אלה, ולאחר שנתן דעתו לרף הענישה המקובל בעבירות נשק, קבע בית המשפט המחוזי את עונשו של המבקש.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת בא כוח המבקש, ועיכב את ביצוע העונש עד ליום 26.4.11, לצורך התארגנות המבקש לכניסה לבית הסוהר.

3.

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. לטענת בא-כוחו, סיכויי הערעור טובים, מפני שהעונש אשר הוטל עליו אינו מאזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים, ואף חורג מרמת הענישה המקובלת. לעמדתו, בית המשפט קמא שגה בכך שהשווה בין עניינו של המבקש לבין עניין הנאשם בפרשת אגבריה , שכן האחרון הורשע בשתי עבירות סחר בנשק, ולא רק בעבירת ניסיון לסחר בנשק, בה הורשע המבקש. עוד נטען, כי המאסר שנגזר על המבקש חמור במיוחד גם בהשוואה למאסר בן ה-38 חודשים שנגזר על שותפו בכתב האישום, חמודי. לשיטתו, חמודי נטל תפקיד מרכזי בהרבה מזה של המבקש בביצוע עסקת הסחר, ובכל זאת עונשיהם דומים. הוא הדגיש כי עבירת הסחר לא הושלמה, נתון שלטענתו לא ניתן לו משקל ראוי בגזר הדין. בנוסף, גרס בא כוחו של המבקש כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא התייחס לנסיבותיו האישיות של המבקש, כפי שעלו מתסקיר המעצר בעניינו. אשר על כן, טען הסנגור כי קיים חשש שמטרת הערעור תסוכל אם יחל המבקש לרצות את עונשו, ועתר לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד למתן פסק דין בערעור.

4.

באת כוח המדינה ביקשה לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע המאסר, בהתחשב בתקופת המאסר הארוכה ובסיכויי הערעור הנמוכים. לדבריה, בית המשפט המחוזי שקל את מיהות המבצע, אדם מבוגר בעל עבר פלילי מכביד, לצד נסיבות ביצוע עבירת הניסיון בה הורשע, אשר השלמתה נמנעה בשל אי הסכמת הסוכן ולא בשל חרטת המבקש. באשר להשוואת עניינו של המבקש לעניינו של שותפו, חמודי, הובהר כי חמודי הינו אדם בן 18, נעדר עבר פלילי, לעומת המבקש, שגיליון הרשעותיו מונה 17 הרשעות קודמות. לפיכך, טענה באת כוח המדינה שאין מקום להשוואה בין עניינם של השניים. היא סברה כי בנסיבות המקרה דנן סיכויי הערעור אינם גבוהים ואינם מצדיקים קבלת הבקשה לעיכוב הביצוע, נוכח רמת הענישה המקובלת בעבירות סחר בנשק; העובדה כי מדובר בעבירת ניסיון ברמה גבוהה; ועברו הפלילי המכביד של המבקש.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום לעכב את ביצוע גזר הדין. כידוע, נקודת המוצא הינה כי נאשם שהושת עליו עונש מאסר יחל בביצועו המיידי, וככלל, אין בהגשת ערעור כדי להצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין (ראו למשל: ע"פ 8397/10 זועבי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 28.11.10). בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש עליו לאזן בין האינטרס הציבורי באכיפתו היעילה של הדין הפלילי ובהרחקת גורמים המסכנים את הפרטים בחברה, ובין הצורך להימנע מפגיעה בנידון עקב מאסרו המיידי, אם יתברר בדיעבד שמאסרו היה בלתי מוצדק, או אם יוחלט להפחית באופן ניכר מהעונש שנגזר עליו (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769 (2000) (להלן: הלכת שוורץ )). השיקולים המנחים את מלאכת האיזונים נפרשו בהלכת שוורץ , בה נמנו, בין היתר, השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי ונסיבותיו האישיות של הנידון.

6.

מיישום שיקולים אלה בנסיבות המקרה דנן עולה המסקנה כי אין הן מצדיקות חריגה מנקודת המוצא לפיה יבוצע העונש באופן מיידי. נוסף על שיקולי הרתעה, אפקטיביות ושמירה על אמון הציבור במערכת המשפט המהווים חלק מן האינטרס הציבורי בביצועו המיידי של גזר הדין, קיים כאמור גם ההיבט של הרחקת גורמים המסכנים את הפרטים בחברה. אין צורך להכביר מילים בחומרתן של עבירות הסחר בנשק בהן הורשע המבקש, שביצוען, כמו גם עברו הפלילי, מהווים אינדיקציה למסוכנותו. אמנם, המבקש הורשע בעבירת ניסיון, שכן עסקת מכירת האקדח לא יצאה בסופו של יום אל הפועל. ברם, כטענת באת כוח המדינה, מדובר בניסיון ברמה הגבוהה נוכח העובדה שהעבירה לא הושלמה בשל

אי הסכמת הסוכן לתנאי העסקה ולא מפאת חרטתו של המבקש.

בגין המעשים בהם הודה והורשע, הושת על המבקש עונש מאסר בן 36 חודשים. נוכח משכה של תקופת מאסר זו, איני סבורה שהחשש שהעלה המבקש, כי

ישלים את תקופת המאסר בטרם יתברר הערעור באופן שייפגע ביכולתו האפקטיבית לממש את זכות הערעור, הינו חשש ממשי. לצד זאת, כבר צוין לא אחת כי תקופת מאסר ממושכת מקימה חשש מסוים כי אם יעוכב ביצוע העונש ינסה הנידון להימלט מן הדין אם ייכשל בערעור (הלכת שוורץ , בעמ' 278). במקרה דנן, סבורני כי עובדת שהייתו של המבקש במעצר בית בתנאים מגבילים במהלך ההליך העיקרי, אינה מבטלת חשש זה, ובפרט נוכח הודעת המשיבה מיום 17.5.11, כי המבקש הסיר את האיזוק האלקטרוני, ובכך הפר באופן חמור את התנאים המגבילים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא.

לבסוף, ערעורו של המבקש מופנה נגד חומרת העונש ולא נגד עצם הרשעתו. במקרים כגון דא, לא עומדת למערער חזקת החפות, אשר הפרכתה הפכה חלוטה, ולמעשה פוחת הסיכוי לפגיעה בזכויותיו אם יתחיל לרצות את עונשו (הלכת שוורץ , בעמ' 282). במקרה דנן, אף מבלי שאדרש לטענות המבקש בדבר החריגה מרף הענישה המקובל, סבורני כי נוכח תקופת המאסר הארוכה, ונוכח ההלכה לפיה לא תתערב ערכאת הערעור בנקל בעונש שגוזרת הערכאה הדיונית אלא במקרים מיוחדים (ראו: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורישלובסקי (לא פורסמה, 3.7.2006); ע"פ 5057/06

אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 3.5.2007)), ניתן לומר כי אף אם יתקבל הערעור, אין זה סביר שיבוטל עונש המאסר כולו. בנסיבות אלו, מתייתר לטעמי החשש כי המבקש יישא בעונש המאסר לשווא.

הנה כי כן, נוכח חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, ובכלל זאת הרמה הגבוהה של עבירת הניסיון בה הורשע המבקש; עברו הפלילי של המבקש; תקופת המאסר הממושכת שנגזרה על המבקש; הפרת התנאים המגבילים שנקבעו; וטיב הערעור וסיכוייו - הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה דנן גובר האינטרס הציבורי בביצוע המיידי של גזר הדין על האינטרס הפרטי של המבקש בעיכוב ביצוע העונש.

לאור האמור, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 19.5.11 בשעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה. עד למועד זה, יישארו בעינן ההגבלות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 17.4.11 לעכב את ביצוע גזר הדין.