ע"פ 5057/06קעקע אגרביה נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

1.

בפנינו ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' קרא ) מיום 31.5.06, אשר במסגרתו הוטל על המערער עונש של ארבע שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור כל עבירות רכוש או אלימות מסוג פשע, או עבירת סם מסוג פשע; פיצויים למתלוננת בת.פ 40273/05 בסך 20,577 ש"ח; וכן קנס בסך 30,000 ש"ח או 300 ימי מאסר תמורתו.

2.

כנגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 40273/05), המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של שוד מזוין בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; וכן עבירה של שינוי זהות של רכב, לפי סעיף 413ט לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, המערער ואדם נוסף קשרו קשר לביצוע שוד מזוין של סניף בנק דואר בכפר ברא. לצורך ביצוע השוד הצטיידו השניים באקדח, כפפות וכובעי גרב וכן הסתירו באמצעות קרטון את לוחיות הרישוי של הרכב עמו תכננו להגיע אל הבנק. ביום 24.2.05 הגיעו השניים לבנק כאשר הם חבושים בכובעי גרב. המערער נופף באקדח שהחזיק לעבר עובדת הבנק והורה לה לפתוח מגירות ולהוציא מהן את הכסף וכן לפתוח את כספת הבנק. לאחר שלקחו כסף מזומן בסך של 15,900 ש"ח וכן כרטיסי חיוג בשווי 4,677 ש"ח, נמלטו השניים מהבנק, כאשר במהלך מנוסתם ירה המערער באוויר.

3.

אל כתב אישום זה צורף, לבקשת המערער, כתב אישום נוסף אשר הוגש כנגדו לבית משפט השלום בפתח תקווה אשר מייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 יחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. לפי הנטען בכתב אישום זה, ביום 14.4.05 נפגש המערער עם סוכן משטרתי בעקבות תיאום מראש ומכר לו 398 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA תמורת 7,200 ש"ח.

4.

ביום 29.3.06 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את המערער, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בשני כתבי האישום וביום 31.5.06 גזר עליו את העונשים המפורטים לעיל. במסגרת גזר-דינו, התחשב בית המשפט בהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, לפיו תבקש המשיבה להטיל על המערער עונש של ארבע וחצי שנות מאסר בפועל. בית המשפט קבע כי לא מצא לנכון להטיל על המערער עונש החמור מזה שהוצג בהסדר הטיעון לאור גילו הצעיר והעובדה שהודה בעבירות המיוחסות לו. עוד ציין בית המשפט כי העבירות שביצע המערער הינן עבירות חמורות וכי מוצדק היה להטיל על המערער את העונש המקסימלי במסגרת הסדר הטיעון. יחד עם זאת, הקל בית המשפט עם המערער על-מנת לעודדו להשתקם ולחזור לדרך הישר.

מכאן הערעור שבפנינו, המופנה כנגד גזר-הדין בלבד.

5.

לטענת בא-כוח המערער, בית המשפט קמא טעה בכך שלא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, גילו ועברו הנקי ולא הטיל עליו עונש קל יותר, במסגרת הטווח עליו הוסכם בהסדר הטיעון. לטענתו, יש להתחשב בכך שהמערער הינו אדם צעיר בן כעשרים, אשר לו נסיבות חיים מאד קשות הבאות לידי ביטוי בתסקיר שנערך בעניינו מטעם שירות המבחן. בנוסף נטען, כי עולה מהתסקיר העדכני שהוגש מטעם שירות המבחן עובר לדיון שהתקיים בפנינו שהתנהגותו של המערער בבית הסוהר הינה חיובית והוא משקיע מאמצים בלימודיו.

מנגד, סומך בא-כוח המשיבה את ידיו על גזר דינו של בית המשפט קמא ומבקש להשאירו על כנו היות ומדובר בעונש שאינו חמור ביחס לעבירות בהן הורשע המערער.

6.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

7.

הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד:

"כידוע, לא תתערב ערכאת

הערעור

בנקל בעונש

שגוזרת הערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור מצומצמת ל"נסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" (ע"פ 1242/97 גרינברג ליאור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)" (ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' בוריס ורשילובסקי (טרם פורסם)).

אינני סבור כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

8.

ראשית, העונש שהוטל על המערער נמצא בתוך טווח הענישה עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. אמנם, העונש מתקרב לרף הגבוה של הטווח לו נתן המערער את הסכמתו, אך היה עליו לתת את הדעת לכך שבית המשפט יקבל את עמדת המשיבה ויטיל עליו את העונש המקסימלי במסגרת הסדר הטיעון. שנית, לאור חומרת העבירות בהן הורשע המערער, העונש אשר הוטל עליו אינו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. יתרה מכך, לולא ההתחשבות בנסיבותיו האישיות של המערער ובכך שזו לו הרשעתו הראשונה הייתי סבור כי אף מדובר בעונש מקל במיוחד. שתי העבירות בהן הורשע המערער, סחר בסמים וביצוע שוד מזוין הינן עבירות חמורות אשר מצדיקות, כל אחת מהן בנפרד ועל אחת כמה וכמה כאשר הן מבוצעות בהפרש זמנים קצר, את העונש אשר הוטל עליו (בנוגע לצורך בענישה מחמירה בעבירות של סחר בסמים ראו למשל ע"פ 4484/05 גונן שגב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ובעבירות של שוד מזוין ראו למשל ע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(1) 177). על אף חומרת העבירות, לא התערב בית המשפט קמא בהסדר הטיעון על מנת להטיל עונש חמור מזה אשר ביקשה המשיבה. בית המשפט קמא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובכך שהודה בעבירות שיוחסו לו והטיל עליו עונש שהינו מקל במקצת לעומת העונש המקסימלי עליו הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון. לאור זאת לא ניתן לקבל את טענתו של המערער, לפיה לא התחשב בית המשפט קמא בנסיבותיו האישיות ולא נתן להן משקל הולם.

9.

לאור האמור לעיל הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הערעור נדחה.