בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
3074/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט
י'
דנציגר
המערערת:
מדינת ישראל
נ
ג
ד
המשיבים:
1.מוחמד אבו תקפה
2. סמי אטללקה
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 20.2.07 בת.פ. 8190/05 שניתן על ידי כבוד השופט א' ואגו
תאריך הישיבה:
כ"ט באדר א' התשס"ח
(06.03.08)
בשם המערערת:
עו"ד תמר פרוש
בשם המשיב 1:
עו"ד דניאלי רחל
בשם המשיב 2:
עו"ד ענר טל
פסק דין
השופט י' דנציגר:
1.
בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 20.2.07 בת.פ. 8190/05 (כבוד השופט א' ואגו), אשר גזר על המשיבים מאסר בפועל של שישה חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות; מאסר על תנאי לתקופה של חמישה חודשים, אשר יופעל אם יעברו המשיבים עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים וכן תשלום פיצוי בסך 2,500 ₪ שישלם כל אחד מהמשיבים לבעל החממה שהוצתה.
2.
הואיל והמשיב 2 לא התייצב לדיון בערעור שהתקיים ביום 6.3.08, אף שבא כוחו אישר כי המועד היה ידוע לו, ועל מנת שלא להטריד את המשיב 1 פעם נוספת, הוחלט
להפריד את הדיון בעניינם של המשיבים. בנוסף, הוצא באותו המועד צו הבאה כנגד המשיב 2.
לפיכך, הגם שהערעור מכוון כלפי העונש שנגזר על שני המשיבים, ההתייחסות להלן הינה ביחס למשיב 1 בלבד.
העובדות
3.
המשיבים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בהצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ) והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.
4.
ביום 19.6.05 נסע המשיב 1 בעיר נתיבות ובמהלך נסיעתו התעורר ויכוח בינו לבין נהג אחר, שחר כהן. בעקבות הויכוח החליט המשיב 1 לנקום בשחר ועקב אחריו לביתו בנתיבות ולמקום נוסף בו הניח שחר ארגזים בסמוך לחממות שבכניסה למושב שרשרת. לאחר מכן, שב המשיב 1 לאזור מגוריו ברהט, שם פגש במשיב 2 ובאחיו, שפיק אלטללקה. המשיבים ושפיק נסעו יחד לביתו של שחר בנתיבות כשהם מצוידים בצינורות וכשגילו ששחר אינו נמצא בביתו, החליטו להצית את החממות – שסברו כי הן שייכות לשחר – על מנת לנקום בו. יצויין כי טרם הנסיעה לחממות מילאו המשיב 2 ושפיק דלק בשני בקבוקי שתיה ולקחו אותם עימם.
5.
לאחר שהגיעו השלושה לחממות, ירדו המשיב 2 ושפיק מן הרכב, שפכו דלק על אחת החממות והציתו אותה. בעל החממות, מר בני עמר (להלן – המתלונן ), הבחין באש וכיבה אותה, אולם לחממה נגרם נזק בסך של כ-8,000 ₪.
6.
המשיבים הועמדו לדין במסגרת כתב אישום אחד ושפיק הועמד לדין במסגרת כתב אישום נפרד. ביום 22.11.05 ניתנה הכרעת הדין בעניינו של המשיב 1 וביום 29.11.05 ניתנה הכרעת הדין בעניינו של המשיב 2, לאחר ששני המשיבים הגיעו להסדרי טיעון עם המדינה.
7.
לאחר הרשעתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם, התבקש שירות המבחן לערוך תסקיר לעניין העונש שיש לגזור עליהם. דא עקא, שתסקיר שירות המבחן והדיון שנקבע לטיעונים בעונש נדחו משך כשנה נוכח קשיים של שירות המבחן ליצור קשר עם המשיבים ונוכח בקשות המשיבים לדחיית הדיון בעניינם. בנוסף, במהלך שנה זו התבקשה דחייה בת כחודשיים בהסכמת שני הצדדים, אשר ניסו להגיע להסכמה בנוגע לעונש. בסופו של יום, בימים 19.12.06 ו-27.12.06 התקיימו הטיעונים לעונש בעניינם של המשיבים.
8.
במסגרת הטיעונים לעונש בפני בית המשפט קמא, ציין בא כוחו של המשיב 1 כי המשיב 1 הינו צעיר בן כעשרים, נטול עבר פלילי, המתגורר יחד עם אימו ועשרה אחים נוספים. בא כוח המשיב 1 הדגיש כי המשיב שהה במעצר בית מלא בתנאים מגבילים קרוב לעשרה חודשים, תוך שהוא מקפיד על מילוי תנאי המעצר, וכי נגרם לו נזק ניכר בשל כך הואיל והוא נאלץ להפסיק את עבודתו.
9.
עוד ציין בא כוח המשיב 1 כי משפחתו של המשיב 1 הינה משפחה חיובית ונורמטיבית, שבניה עובדים כולם, לרבות במשטרת ישראל, ואשר כל רצונה הוא להתפרנס בכבוד. באת כוח המשיב 1 ביקשה להתחשב בחריגותו של האירוע והמשיב 1 עצמו הביע חרטה על המעשים אותם ביצע, תוך שהוא מציין כי "זו תהיה הפעם האחרונה".
10.
מאידך, ציין בא כוח המערערת כי יש ליתן משקל רב לחומרה שבעבירת ההצתה והדגיש כי המשיבים צמצמו את חלקם בביצוע המעשים והשליכו אחריות על זולתם. לפיכך, טען בא כוח המערערת כי ענישה קלה בדמות עבודות שירות "תחטיא את המטרה" וטען כי יש לגזור על המשיבים מאסר בפועל לצד מאסר מותנה, פיצוי למתלונן וקנס כספי, שילוב אשר יגרום למשיבים להפנים ולהבין את חומרת המעשים אותם ביצעו.
תסקיר שירות המבחן
11.
בתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט קמא ביחס למשיב 1, ציין שירות המבחן כי המשיב 1 הינו "בעל אינטליגנציה תקינה" ו"פוטנציאל לתפקוד נורמטיבי", אולם אישיותו אינה מגובשת ובמצבי לחץ הוא נוטה לתגובות חסרות מעצורים. כן ציין שירות המבחן כי המשיב 1 אינו מתכחש לאחריותו, אולם הוא נוטה למזער את חלקו ולייחס את האשמה האקטיבית לביצוע המעשים לאחרים.
12.
לבסוף, ציין שירות המבחן כי במצבי לחץ המשיב 1 עלול לפעול מבלי להפעיל שיקול דעת מספיק, באופן נקמני וללא ביקורת ערכית. לפיכך, המליץ שירות המבחן להשית על המשיב 1 ענישה מוחשית והרתעתית, בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות לצד פיצוי למתלונן.
גזר הדין של בית המשפט קמא
13.
ביום 20.2.07 גזר בית המשפט קמא על המשיבים מאסר בפועל של שישה חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות; מאסר על תנאי לתקופה של חמישה חודשים, אשר יופעל אם יעברו המשיבים עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים וכן תשלום פיצוי בסך 2,500 ₪ שישלם כל אחד משני המשיבים למתלונן.
14.
בגזר דינו, עמד בית המשפט קמא על חומרתה של עבירת ההצתה, אשר אין לדעת כיצד תסתיים הואיל והמצית אינו שולט באש ששילח העלולה לגרום לנזק רב ואסון לנפש. בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי מעשיהם של המשיבים, שהציתו את החממה כדי לנקום בבעליה על סכסוך של מה בכך, הינם "רעיון נואל" שהוא בפני עצמו עבירה חמורה שיש להרתיע מביצועה.
15.
יחד עם זאת, ציין בית המשפט קמא כי נסיבות ההצתה ומקום ההתרחשות "אינם מצביעים על השתייכות לקשת המקרים החמורה ביותר". בנוסף, שקל בית המשפט קמא את עברם הנקי של המשיבים; את הודאתם, הגם שאינה טומנת בחובה נטילת אחריות מלאה; את החרטה שהביעו; את נכונותם לפצות את המתלונן על הנזק הכספי שנגרם לו; את מעצרם של המשיבים למשך תקופה קצרה בשלב החקירה ואת מעצר הבית הממושך בו שהו בתנאים מגבילים משך ניהול המשפט בעניינם ולבסוף, את הערכתו של שירות המבחן לפיה בסופו של יום המשיבים אינם בעלי אורח חיים עברייני המחייב מאסר מאחורי סורג ובריח.
16.
לאור כל האמור לעיל, הגיע בית המשפט קמא לכלל מסקנה לפיה האיזון הנכון והראוי בין שיקולי הענישה השונים, לרבות הרתעת המשיבים והציבור בכללותו מפני ביצוע מעשים דומים, יושג באמצעות ריצוי מאסר בפועל בעבודות שירות, מבלי שהמשיבים ירצו מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי כספי הולם.
הערעור
טענות המערערת
17.
לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא משלא העניק משקל הולם לנסיבותיו החמורות של המקרה וכשגזר על המשיבים עונש שאינו הולם את חומרת המעשים. לטענתה, המשיבים גילו נחישות לפגוע בשחר כהן פגיעה של ממש בשל עניין של מה בכך, ויש להשריש נורמה ברורה לפיה אין מקום לפיתרון אלים של סכסוכים בחברה הישראלית.
18.
עוד טוענת המערערת כי עונש שאינו כולל מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח אינו מעביר מסר מרתיע לאזרחים העלולים למצוא עצמם בנסיבות דומות, ושגה בית המשפט קמא כשלא שיקף בגזירת העונש את החומרה שבמעשה ההצתה.
19.
לבסוף, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא כשלא ייחס את המשקל הראוי לעובדה, העולה מתסקירי שירות המבחן, לפיה המשיבים אינם נוטלים אחריות למעשיהם, כאשר כל אחד מהם תולה באחר את האחריות למעשים.
20.
לאור כל האמור לעיל, מבקשת המערערת לבטל את גזר הדין שהשית בית המשפט קמא על המשיבים ולגזור עליהם עונש הולם, אשר יביא בחשבון את חומרת מעשיהם וישקף את המסר המרתיע שיש להעביר לציבור ביחס למעשים מעין אלו.
טענות המשיב 1
21.
לטענת באת כוח המשיב 1, עו"ד דניאלי, אשר מונתה לייצגו במקום בא הכוח שייצגו בפני בית המשפט קמא, המשיב 1 הינו בחור צעיר, נורמטיבי, נטול עבר פלילי, אשר מעד באופן חד פעמי והודה בביצוע העבירה בהזדמנות הראשונה. לטענתה, המשיב 1 עובד מגיל 15 על מנת לפרנס את אביו הנכה ואת משפחתו מרובת הילדים; וכן כי משפחתו של המשיב 1 היא משפחה חמה ומלוכדת שהתגייסה לעזרתו לאחר האירוע. עוד טוענת באת כוח המשיב 1 כי מעצרו של המשיב 1 היווה חוויה קשה עבורו ומעצר הבית שלו גרם לקשיים כלכליים רציניים ולמעשה חייו נעצרו מאז ביצוע העבירה.
22.
באת כוח המשיב 1 הציגה בפנינו שורה של מקרים בהם הושת על נאשמים שהורשעו בביצוע עבירות הצתה עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.
לטענתה, העונש שהוטל על המשיב 1 הוא אמנם ב"תחתית" טווח הענישה בגין עבירות דומות, אולם אינו חורג מרף זה ואינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור בעונש שנגזר.
23.
עוד ציינה באת כוח המשיב 1 כי בית המשפט קמא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המשיב 1, ולאחר מכן הגיע לכלל מסקנה כי אין מקום לגזור עונש מאסר בפועל על המשיב 1.
24.
לבסוף, טענה באת כוח המשיב 1 כי חלפו קרוב לשלוש שנים ממועד ביצוע העבירה וכי המשיב 1 הפנים לחלוטין את מעשיו והלקחים מביצועם, כפי שניתן לטענתו להתרשם מתסקיר שירות המבחן המשלים. באת כוח המשיב 1 הציגה בפנינו אישור לפיו שילם המשיב 1 את מלוא הפיצוי שנגזר עליו לשלם למתלונן וכן מכתבים ממעסיקים שונים שאצלם עבד המשיב 1 בחודשים האחרונים, מהם עולה כי המשיב 1 ביצע עבודות שונות באופן אחראי, מקצועי וממושמע.
תסקיר מבחן משלים
25.
בתסקיר המבחן המשלים שהוגש לבית משפט זה בעניינו של המשיב 1, ציין שירות המבחן כי מאז שוחרר המשיב 1 ממעצר בית הארוך בו שהה אצל הוריו הוא עובד בעבודות מזדמנות ומזה כחצי שנה הוא מועסק כנהג טרקטור אצל קבלן.
26.
שירות המבחן עדכן כי כחצי שנה קודם להכנת התסקיר המשלים נדרס אחיו בן השלוש של המשיב 1 למוות על ידי אחד מאחיו, וכי מאז אירוע זה נתונה המשפחה במשבר רגשי עמוק והמשיב 1 סובל מקשיים בהתמודדות עם מוות זה. שירות המבחן התרשם כי המשיב 1 הינו גורם תמיכה משמעותי עבור משפחתו בהתמודדותה עם אירוע זה.
27.
בנוסף, ציין שירות המבחן כי המשיב 1 מכיר באחריותו לעבירות שביצע, הגם שהוא עדיין נוטה לצמצם את חלקו. לפי שירות המבחן, מכיר המשיב 1 בשגיאותיו והוא אף ציין תחושות של בושה ופגיעה בכבוד משפחתו עקב מעורבותו הפלילית. לבסוף, ציין שירות המבחן כי המשיב 1 הפנים "לקחים הרתעתיים ממעורבותו בעבירה" ומן ההליכים המשפטיים שבאו בעקבותיה, וביטא את רצונו "לשמר תפקוד תקין ותחושת שייכות לחברה נורמטיבית".
דיון והכרעה
28.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בגזר דינו של בית משפט קמא, בתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט קמא בעניינו של המשיב 1 ובתסקיר המבחן המשלים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות.
29.
כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם הערכאה הדיונית טעתה או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות:
"כידוע, לא תתערב ערכאת הערעור בנקל בעונש שגוזרת הערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור מצומצמת ל"נסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות".
[ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.98) וראה גם ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.06), ע"פ 5057/06 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.07)].
איני סבור כי המקרה שבפניי נופל בגדר המקרים המצדיקים התערבות כאמור.
30.
המשיב 1 הורשע בביצוע מעשים חמורים ביותר. עבירת ההצתה בה הורשע כורכת עימה לא רק נזק לרכוש אלא גם סיכון ישיר לחיי אדם. עבירה זו הינה חמורה פי כמה, שעה שהיא מבוצעת כנקמה מתלונן, בגין סכסוך של מה בכך [ע"פ 2122/03 כהן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 21.7.03)] .
31.
יחד עם זאת, למרות חומרתם של המעשים והצורך הברור להעניש בגינם ולהרתיע את הציבור כולו מפניהם, הרי שיש לבחון כל מקרה לגופו ולערוך איזון בין האינטרס הציבורי של גמול והרתעה לבין נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם [ראו למשל: ע"פ 7876/06 מדינת ישראל נ' פלוני
(לא פורסם, 21.2.08)]. סבורני כי נוכח נסיבות המקרה דנן ונסיבותיו האישיות של המשיב 1, העונש שגזר עליו בית משפט קמא אינו קל יתר על המידה.
32.
כאמור, בית משפט קמא הביא בחשבון את השיקולים הבאים לקולא: העובדה כי נסיבות ההצתה ומקום ההתרחשות בו אירעה אינם מצביעים על השתייכותו של המקרה לקשת המקרים החמורה ביותר; עברם "הנקי" של שני המשיבים; הודאתם בביצוע המעשים, הגם שהיא אינה כוללת נטילה מלאה של אחריות בגין ביצוע המעשים; נכונותם לפצות את המתלונן על נזקו הכספי; הערכתו של שירות המבחן לפיה אין מדובר בעבריינים שאין להם תקנה אלא מאחורי סורג ובריח ולבסוף, מעצרם של המשיבים בשלב החקירה ומעצר הבית הארוך בתנאים מגבילים בו שהו במהלך המשפט שהתנהל כנגדם. לדידי, השיקולים המנויים לעיל אכן מהווים נסיבות אישיות לקולא שאשר אינן מצדיקות התערבות בגזר דינו של בית המשפט קמא ביחס למשיב 1.
33.
לאור האמור לעיל, לאחר שאיזן בין שיקולי הענישה השונים, הגיע בית המשפט קמא לכלל מסקנה כי העונש שגזר על המשיבים הולם את חומרת מעשיהם והצורך להרתיע מפניהם מחד ואת נסיבותיהם האישיות מאידך. הואיל ולא נפלה טעות ומקל וחומר, טעות של ממש, בגזר דינו של בית המשפט קמא, איני סבור כי יש הצדקה להתערב בעונש אותו גזר בית המשפט קמא גם מטעם זה.
34.
לבסוף, עיון בפסקי הדין אותם הציגה בפנינו באת כוח המשיב 1, מלמד כי
קיימים מקרים לא מעטים נוספים, בהם הוטלו בנסיבות דומות עונשים דומים לאלו שהוטלו על המשיב 1 [ראו למשל: ע"פ 2122/03 כהן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 21.7.03), שם הקל בית משפט זה בעונש שגזר בית המשפט המחוזי על המערער וגזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות וצו מבחן למשך שנה וחצי, נוסף על יתר רכיבי העונש שגזר בית המשפט המחוזי; ע"פ 4390/03 ספנוב נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 18.8.03), שם הקל בית משפט זה בעונש שגזר בית המשפט המחוזי על המערער וגזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, נוסף על יתר רכיבי העונש שגזר בית המשפט המחוזי; ע"פ 3838/03 מרקוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.9.03), שם הקל בית משפט זה בעונש שגזר בית המשפט המחוזי על המערער וגזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות וצו מבחן למשך שנה, נוסף על יתר רכיבי העונש שגזר בית המשפט המחוזי; ע"פ 4280/06 סער נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 25.10.06), שם נגזרו על המערער עבודות לשירות הציבור בהיקף של 600 שעות].
לפיכך, גם מטעם זה סבורני כי אין להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא.
אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור.
ש ו פ ט
השופט א' א' לוי:
לצערי, לא אוכל להצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי השופט י' דנציגר, ולהלן הנמקתי:
בעקבות ויכוח בין משיב 1 לנהגו של רכב אחר, שחר כהן, החליט המשיב לנקום ביריבו. הוא עקב אחריו עד לביתו באחד המושבים, ולאחר מכן חזר לרהט שם הצטיידו הוא וחבריו בצינורות. משהגיעו בני החבורה לביתו של שחר הם לא פגשו אותו, ועל כן החליטו לכלות את זעמם בחממה שסברו כי הוא בעליה.
בבואו לגזור את עונשו של המשיב 1 אמר בית המשפט המחוזי כי "מפן החומרה יש לציין את עצם מהות עבירת ההצתה אשר אין לדעת כיצד תסתיים, כאשר המצית לא יכול לשלוט באש ששילח, וגם אם כמו כאן, התכוון לשרוף "רק" חממה, כלומר מתקן חקלאי בשטח שאינו למגורים, אין לדעת כיצד ולאן האש תתפשט, ואם חלילה לא יגרם נזק ואף אסון לנפש" (ראו עמ' 4 לגזר הדין). חרף זאת, החליט בית המשפט המחוזי להקל עם המשיב, ואת החלטתו נימק באלה: עבירת ההצתה במקרה הנוכחי אינה מן החמורות מסוגה; עברו של המשיב נקי מהרשעות קודמות; הוא הכה על חטא והביע חרטה. נוכח כל אלה סבר בית המשפט המחוזי כי ניתן להשיג את מטרות הענישה גם בדרך שלא תכלול את כליאתו של המשיב, ולמסקנה זו לא אוכל להצטרף.
בעקבות ויכוח בין נהגים, שלמרבה הדאבה אינו חריג במקומותינו, גמלה בלב המשיב ההחלטה לנקום ביריבו. עד כמה היה נחרץ בדעתו להוציא לפועל את זממו, מלמדת העובדה שהוא טרח לעקוב אחר אותו נהג עד למושב בו הוא מתגורר, ולאחר מכן הצטיידו הוא ואחדים מחבריו בכלי משחית, ככל הנראה, מתוך כוונה לעשות שפטים בקורבנם. למרבה המזל, לא פגשו בני החבורה את המתלונן, ואת זעמם הם פרקו על ידי גרימתו של נזק לרכוש. הנה כי כן, ההצתה היתה האקט האחרון של מסע נקמה מתוכנן, שרק במקרה לא הסתיים בתוצאה קשה פי כמה. כל אלה, ועל רקע נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית, חייבו ענישה מכבידה יותר ואף את כליאתו של המשיב מאחורי סורג ובריח. ענישה זו נועדה לא רק כדי לגמול לעבריין על חומרת מעשיו, אלא גם לשגר מסר לרבים, הואיל וסכסוך בין נהגים הוא, כאמור, תופעה נפוצה, ונקל לשער מה יתרחש בדרכים אם כל נהג יעשה דין לעצמו. לא נעלמו ממני נסיבותיו האישיות של המשיב והמלצתו של שירות המבחן, אולם סבורני כי ברמת הענישה שננקטה בפרשה זו על ידי בית משפט קמא אין מענה הולם לצורך להגן על האינטרס הציבורי, ולכך לא אוכל לתת את ידי.
נוכח האמור, ולאחר ששמתי לנגד עיני את ההלכה לפיה אין בית משפט שלערעור נוהג למצות את הדין עם נאשם, אני מציע להעמיד את תקופת המאסר בה ישא המשיב על 7 חודשים, ובכולם הוא ישא במתקן כליאה. את יתר רכיביו של גזר הדין, הייתי מותיר על כנם.
ש ו פ ט
השופט א' רובינשטיין:
במחלוקת שנתגלעה בין חבריי, החלטתי – לא בלי התלבטות – להצטרף לחוות דעתו של חברי השופט לוי, מטעמיו. אוסיף כי עיינתי בפסיקה שהציגה הסניגורית המלומדת, שעשתה מלאכתה נאמנה; אכן, היו מקרים שבנסיבותיהם פטרו בתי המשפט נאשמים בהצתה מריצוי עונשם מאחורי סורג ובריח. התלבטתי שמא בא המקרה דנא בגדרם, וזאת במיוחד בשל היעדר עבר פלילי. אך בסופו של יום, לטעמי, נוכח הסכנה המיוחדת, הבלתי נשלטת, שבעבירות אלה – שהרי בהן "תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה" ( שמות , כ"ב, ה'), ואחריתה מי ישורנה – יש צורך בענישה מרתיעה, שככלל תהא כליאה. חוששני כי אין במקרה דנא – והדברים נאמרים גם לאחר עיון בתסקירי שירות המבחן – נסיבות המצדיקות לחרוג מכך. כדרך ערעור איננו ממצים את הדין, ועם זאת ראוי שיעבור הקול בין הממהרים לשלח אש, כי כגודל הסיכון כן הענישה.
ש ו פ ט
התוצאה היא כי הערעור מתקבל, ברוב דעות, כאמור בחוות דעתו של השופט א' א' לוי. מתקופת המאסר שהושתה על המשיב 1 ינוכו ימי מעצרו במתקן מעצר, והוא יתחיל לשאת בעונשו ביום כ"ג באדר ב' התשס"ח (30.3.08). באותו יום הוא יתייצב בבית המשפט המחוזי באר-שבע, עד לשעה 10:00.
ניתן היום, כ' באדר ב' תשס"ח (27.3.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט