ע"פ 3475/11 אברהם זגורי נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' קולה ) בת"פ 1/09 מיום 23.3.2011, זאת עד למתן הכרעה בערעור שהגיש המבקש כנגד גזר הדין.

רקע עובדתי

1.

ביום 10.4.2009 הוגש נגד המבקש כתב אישום וביום 14.10.2009 תוקן כתב האישום. במסגרת כתב האישום מיום 14.10.2009 הואשם המבקש ב-17 אישומים שונים, ולפיהם בשנים 2009-2004, עת היה המבקש חבר מועצת העיר מגדל העמק ויו"ר איגוד ערים אזור יזרעאל (שרותי כבאות) (להלן: האיגוד ), ניצל המבקש את מעמדו ושליטתו באיגוד לצורך מעילה שיטתית בכספי האיגוד. את כספי המעילה, המוערכים במאות אלפי שקלים, שלשל המבקש לכיסו, תוך שהוא מפעיל לשם כך אחרים ועושה שימוש בחשבונות בנק של בני משפחתו ושל מכריו.

ההליכים בפני בית המשפט המחוזי

2.

לאחר חמישה דיוני הוכחות, בהם העידו 27 עדי תביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו תוקן שוב כתב האישום ממנו נמחקו 5 אישומים (להלן: כתב האישום המתוקן ).

3.

ביום 3.5.2010 הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן המונה 12 אישומים. המבקש הורשע על סמך הודאתו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין; מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין; מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין; גניבה בידי מורשה לפי סעיפים 393(2) ו-393(3) בצירוף סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין; הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; גניבה בידי עובד ציבור לפי סעיף 390 בצירוף סעיפים 383(א)(1) ו-383(א)(2) לחוק העונשין; זיוף בידי עובד ציבור לפי סעיף 421 לחוק העונשין; ורישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין.

4.

נוכח העובדה כי בהסדר הטיעון לא הגיעו הצדדים להסכמה באשר לרמת הענישה הראויה הוחלט על טיעון חופשי לעונש. בהתאם לכך, הוגש לבית המשפט תסקיר שירות המבחן, הובאו עדי אופי מטעם המבקש ונשמעו טיעוני הצדדים בנוגע לגזר הדין.

5.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי המבקש מתגורר אצל אחותו בדרום הארץ רחוק מביתו ומחוסר עבודה מזה חודשים רבים. המבקש תיאר מצוקה כלכלית קשה בביתו בשנים האחרונות, שאף היא לדבריו הייתה מניע לביצוע המעשים בהם הורשע. בהתייחס לעבירות, הודה המבקש בביצוען, הביע חרטה על התנהגותו והביע רצון להשתלב בתהליך טיפולי. להערכת שירות המבחן ענישה אשר תכלול מאסר בפועל, תהייה רגרסיבית עבור המבקש ותחליש את כוחותיו לפעול לשיקום עצמו ומשפחתו.

6.

לפני בית המשפט המחוזי אף הובאו ארבע עדויות אופי מטעם המבקש, ובהן עדות ראש עיריית מגדל העמק ועדותו של נציב הכבאות וההצלה הארצי, אשר הדגישו את תרומתו של המבקש לקהילה ובפרט את תרומתו הגדולה לאיגוד.

7.

בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על החומרה שבמעשיו של המבקש ועל כך שעבירות מסוג השחיתות הציבורית מצדיקות ענישה מחמירה. בית המשפט המחוזי מציין אמנם כי המבקש הודה בעבירות, אך אף זאת לא בהזדמנות הראשונה, אלא רק לאחר קיומן של מספר ישיבות הוכחות בהן נשמע מספר לא מבוטל של עדים. בית המשפט המחוזי שקל לחומרה אף את העובדה כי למבקש מספר הרשעות קודמות בגין מסירת שיקים ללא כיסוי, איומים וגניבה, על אף שציין כי האחרונה שבעבירות אלה היא משנת 1996. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש לפיה יש לזקוף לקולא את העובדה כי המבקש עבד באיגוד מבלי שקיבל שכר, וזאת מהטעם שהמבקש ידע מראש בטרם נבחר כי התפקיד אינו נושא שכר.

8.

במסגרת השיקולים לקולא הביא בית המשפט בכלל חשבון את העובדה כי המבקש הינו אב לחמישה ילדים אשר היה עצור מעצר של ממש למשך כחודשיים וחצי ובמשך השנה ושלושה חודשים לאחר מכן היה נתון במעצר בית באזור הדרום, רחוק ממשפחתו ומעירו. כן הביא בית המשפט בחשבון את העובדה כי המבקש השיב את הכספים שנגנבו, ועל אף שהשיב את הסכומים בערכים נומינאליים, הסכים כי לסכום יתווספו הפרשי הצמדה ופיצוי לאיגוד. עוד שקל בית המשפט המחוזי את חרטתו של המבקש, את מצבה הנפשי של רעייתו ואת נפילתו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

9.

בית המשפט המחוזי קבע כי בכל השיקולים לקולא אין די כדי לפטור את המבקש מעונש מוחשי ומרתיע, ולא ניתן להסתפק בהטלת עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, כהמלצת שירות המבחן. לפיכך, גזר בית המשפט המחוזי על המבקש עונש של 32 חודשי מאסר בפועל; שנה מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, בתנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע בעבירות בהן הורשע; מאסר על תנאי למשך שישה חודשים בתנאי שלא יעבור עבירה מסוג עוון בעבירות בהן הורשע או בעבירות רכוש אחרות; קנס ופיצוי לאיגוד. כן קבע בית המשפט המחוזי כי במעשיו של המבקש דבק קלון.

10.

בגזר הדין נקבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.5.2011, אולם בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.4.2011 נדחה מועד ההתייצבות ליום 23.5.2011, וזאת בהסכמת הצדדים נוכח טענת המבקש לפיה עומד כנגדו וכנגד משפחתו צו פינוי מביתם לאותו יום שנקבע לו להתייצבות ועליו לדאוג למכירת בית הוריו על מנת למנוע את הפינוי.

המבקש הגיש ערעור המופנה כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד הגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני.

נימוקי הבקשה

11.

לטענת המבקש – באמצעות באי כוחו, עו"ד אריה ליכט ועו"ד מאיר בן-חיים – יש לעכב את ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי נוכח סיכויי הערעור הטובים. לטענת המבקש שגה בית המשפט המחוזי שלא נתן משקל הולם לעובדה כי המניע למעשיו היה חסרון כלכלי מתמשך במשפחתו. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי שלא הביא בחשבון את העובדה כי המבקש שיקם את האיגוד בפועלו וכן שגה בכך שלא הביא בחשבון את עדויותיהם של עדי האופי מטעם המבקש. כך ממשיך המבקש ומונה את כל אחד ואחד מהשיקולים לקולא בעניינו, וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי שלא נתן להם משקל הולם.

12.

המבקש מוסיף וטוען כי הוא שילם חלק ניכר מסכום הפיצויים שהושת עליו עוד טרם המועד שנקבע לכך בגזר הדין. באשר לחשש מפני הימלטות מציין המבקש כי הוא עמד בכל תנאי המעצר שנקבעו לו והתייצב לכל הדיונים בעניינו. עוד טוען המבקש כי מצבה הרפואי של רעייתו התדרדר מאז ניתן גזר הדין, ונוכח זאת מעוניין המבקש להעביר את ילדיו הקטינים לדור עמו בבית אחותו בדרום, בו הוא שוהה במעצר בית, ולצורך כך הוא נדרש לשהות עמם תקופה מסוימת לשם התאקלמותם. כן טוען המבקש כי הוצא לו צו פינוי מביתו, כפועל יוצא של מאמציו לגייס את הכספים שהיה עליו להחזיר לאיגוד, עובדה המצדיקה אף היא עיכוב ביצוע כדי שתהייה לו השהות להסדיר את ענייניו אלו.

13.

עוד טוען המבקש כי גם בהתייחס לרף הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע, העונש שהושת עליו חורג מהעונש הראוי. לטענת המבקש במקרים דומים אחרים, גם מבלי שהושבו הכספים שנגנבו, הושתו עונשים דומים ולעיתים אף קלים מהעונש שהושת על המבקש.

תגובת המשיבה

14.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד ענת חולתא – סיכויי הערעור על חומרת גזר הדין נמוכים עד למאוד וזאת מהטעם שהעונש שהושת על המבקש נמוך ואינו מבטא את שאט הנפש העמוקה שהמערכת המשפטית צריכה להפגין ביחס למעשים כדוגמת אלו שביצע המבקש. לטענת המשיבה בית המשפט המחוזי שקל את כל השיקולים לקולא ואף הפריז במשקלם. המשיבה ציינה כי ביום 8.5.2011 הגישה ערעור על קולת העונש (ע"פ 3537/11), במסגרתו היא טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל משמעותי יותר לשיקולים לחומרה אותם מנה בגזר דינו, ובראשם הצורך להוקיע מעשי שחיתות ציבורית ולהרתיע אנשי ציבור לבל ימעלו בכספי הציבור המופקדים בידיהם. עוד טוענת המשיבה בערעורה כי בית המשפט המחוזי צריך היה להביא בכלל חשבון את העונש המקסימאלי בגין העבירות שביצע המבקש, שביחס לחלקן עומד על 10 שנות מאסר.

15.

לעניין טענת המבקש כי יש להקל עמו נוכח תרומתו הרבה לאיגוד, טוענת המשיבה, כי מדובר בטענה צינית הנטענת על ידי מי שעשק את האיגוד וגנב במרמה תוך זיוף ותוך השחתתם של אחרים מאות אלפי שקלים. בהקשר זה מפנה המשיבה לתסקיר שירות המבחן המציין את דרכו המניפולטיבית של המבקש בביצוע העבירות דנן תוך שהוא מבקש למצוא לכך צידוקים.

16.

המשיבה מבקשת להדגיש גם את העובדה שבמעשיו השחית המבקש אף אנשים אחרים ואת העובדה כי המבקש הינו בעל עבר פלילי הכולל עבירות מתחום המרמה. ביחס לטענה לעניין צו הפינוי שהוצא למבקש ולבני משפחתו, טוענת המשיבה, כי המבקש מנוע מלהעלות נושא זה בשנית נוכח ההסכמה שהושגה בהמלצת בית המשפט המחוזי לדחות את מועד ההתייצבות שהיה קבוע ליום 1.5.2011 ליום 23.5.2011 בעקבות בקשת המבקש שנשענה על טענה זו.

דיון והכרעה

17.

לאחר שעיינתי בבקשה, בגזר דינו של בית המשפט המחוזי כמו גם במסמכים ובאסמכתאות שהוצגו לפני במהלך הדיון, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בכפוף לאמור בסעיף 26 להלן, וזאת מהטעמים הבאים.

18.

בע"פ

111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין

שוורץ )] נערכה בחינה מחודשת של הכללים הנהוגים בעיכובי ביצוע ונקבעו הקווים המנחים להפעלת שיקול הדעת של בית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר. השיקולים שנמנו בפסק הדין בעניין

שוורץ , אותם על בית המשפט להביא בחשבון בהפעילו את שיקול הדעת המסור לו לעכב ביצועו של עונש מאסר בפועל, כוללים

בין היתר את השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של המבקש והשאלה האם הערעור תוקף את ההרשעה עצמה או רק את חומרת העונש. סבורני כי יישומם של השיקולים הרלוונטיים במקרה דנן מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה.

19.

במישור חומרת העבירה אין לכחד כי בעבירות שחיתות שמבצעים עובדי ונבחרי ציבור יש כדי לפגוע באורח אנוש באמון שרוכש הציבור למערכות השלטון. גם נסיבות ביצועה של העבירה אינן מצביעות על מעידה חד פעמית, אלא על גניבה שיטתית שהתבצעה לאורך זמן. משכך, דומה כי יש לתת לאינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית של העונש משקל משמעותי יותר במקרה דנן.

20.

לעניין אורך תקופת המאסר לא ניתן לומר כי תקופת המאסר בפועל שהושתה על המבקש היא קצרה במידה כזו שקיים חשש כי עד שישמע ערעורו של המבקש הוא כבר יסיים את ריצוי את עונשו.

21.

בעניין סיכויי הצלחת הערעור יש להדגיש כי על פני הדברים נראה כי בית המשפט המחוזי שקל את מלוא השיקולים לחומרה ולקולא, ועיקר הערעור מופנה כנגד המשקל שניתן בגזר הדין לכל אחד ואחד מהשיקולים. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בכגון דא. ערכאת הערעור בוחנת האם בסך הכולל, העונש שהשית בית המשפט על המורשע אינו חורג באופן קיצוני מרף הענישה המקובל והראוי באותו סוג עבירות ובהתחשב בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. משכך, על פניו, אף טעם זה אינו מצדיק עיכוב ביצוע.

22.

מאחר שהערעור במקרה דנן תוקף אך את חומרת העונש לא ניתן להתעלם מכך שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בענישה שגזרה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה הערכאה הדיונית לכלל טעות או כאשר העונש חורג באופן ברור מרמת הענישה המקובלת באותן הנסיבות [ראו, למשל: ע"פ 3074/07

מדינת ישראל נ' אבו תקפה

(לא פורסם, 27.3.2008), סעיף 29; ע"פ 9097/05

מדינת ישראל נ' ורשילובסקי

(לא פורסם, 3.7.2006), סעיף 8; ע"פ 1242/97

גרינברג נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 3.2.1998), סעיף 7]. גזר הדין מושא הבקשה אינו מגלה על פניו איזו טעות של בית המשפט המחוזי והעונש שהושת על המבקש אינו חורג על פניו מרמת הענישה הנהוגה והראויה בעבירות מהסוג שביצע המבקש בנסיבות דומות לעניינו [בהקשר לרף הענישה הראוי בעבירות של שחיתות ציבורית, השוו: ע"פ 5083/08

בניזרי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.6.2009), סעיפים 65-63 לפסק דינו של השופט לוי]. הואיל וכך, אף מטעם זה אין מקום לקבלת בקשת עיכוב הביצוע.

23.

עברו הפלילי של המבקש, הכולל עבירות מתחום המרמה, מהווה שיקול נוסף המצדיק אף הוא דחיית הבקשה. אמנם ההרשעה האחרונה בטרם הורשע המבקש בתיק דנן הייתה בשנת 1996, עובדה שמפחיתה ממשקלו של שיקול זה. ואולם שיקול זה, אף אם משקלו נמוך במידה כזו שהוא לבדו אינו מטה את הכף, מצטרף לשיקולים שנמנו לעיל, שכולם יחדיו מטים את הכף באופן ברור לכיוון דחיית הבקשה.

24.

השיקול האחרון אליו יש להתייחס הוא נסיבותיו האישיות של מבקש, שטוען כי השקיע כל מרצו ללא שכר באיגוד ופעל לשיקומו, והנסיבות שבאו בעקבות העמדתו לדין, לרבות מצבה הרפואי של אשתו וצו הפינוי שהוצא למשפחתו מדירתה. בהקשר זה סבורני כי צודקת באת כוח המשיבה בטענתה כי דרישתו של המבקש להתחשב בהשקעתו באיגוד היא צינית נוכח מעשיו, אשר אין ספק כי לא הועילו לאיגוד. עוד נראה כי צדק בית המשפט המחוזי שקבע כי המבקש אינו יכול למצוא צידוק למעשיו בכך שלא קיבל שכר, וזאת שעה שידע שמדובר בתפקיד התנדבותי טרם נבחר לבצע אותו, וכפי שהוסיפה באת כוח המשיבה בדיון לפני, גם לא פנה במהלך השנים בדרישה לקבל שכר עבור עמלו. גם לא אוכל לקבל את טענת המבקש לפיה צו הפינוי מצדיק עיכוב ביצוע של עונש המאסר, וזאת נוכח העובדה כי המבקש והמשיבה כבר הסכימו בהמלצת בית המשפט המחוזי על דחיית מועד ההתייצבות בדיוק מהטעם הזה. משכך, ומשלא השתנו הנסיבות לעניין זה, מנוע המבקש מלהעלות שוב את טענותיו לעניין צו הפינוי.

25.

עם זאת, דומה כי יש לאפשר למבקש, לפנים משורת הדין, דחיה קצרה נוספת של המועד להתייצבותו לריצוי עונשו כדי להקל עליו להעביר את ילדיו לבית אחותו בדרום ולאפשר להם תקופת הסתגלות מסויימת.

26.

לפיכך, הנני מורה כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת ביום א' ה-12.6.2011 עד לשעה 09:00. למען הסר ספק יצויין כי כל הערבויות ותנאי השחרור שנקבעו למבקש על ידי בית המשפט המחוזי יעמדו בתוקפם עד להתייצבותו לריצוי עונשו.

27.

בכפוף לאמור בסעיף 26 לעיל, הבקשה נדחית.